הברירה הטבעית: הטרנד הטבעוני מדלג מהצלחת לארון

"הביקוש לכך פשוט הלך וגבר עד שכבר אי אפשר היה להתעלם. הוא הגיע מהלקוחות ואפילו מפניות אישיות של נשים שאוהבות את העיצובים שלי ורוצות לנעול אותם – אבל לא נעלי עור", מסבירה מעצבת הנעליים שני בר את הרקע להשקת קולקציית הנעליים הטבעוניות הראשונה שלה, שתהפוך מעתה לשגרה עונתית. בר אינה מנסה לעטוף את הצעד שנקטה באג'נדה מצפונית. היא עצמה אינה טבעונית או צמחונית ואף אינה מתכננת להפסיק לבסס את מרבית עיצוביה על חומרי גלם מן החי. במילים אחרות – השיקול הוא בעיקר עסקי.

החלטתה של בר ממחישה את התנאים שמאפשרים לאידיאולוגיה להפוך מרעיון אצילי, שלרוב מסתכם במוצרי נישה, לטרנד נסחר. התנאי הראשון לכך הוא זיהוי של תנועה צרכנית חזקה מצד בעלי העסקים לצד יצירה של אופנה ייעודית מוצלחת, שלא נופלת באיכותה ובעיקר לא במראה מההיצע הקיים, כלומר אופנה שמאפייניה האקולוגיים הם בגדר ערך מוסף לאדם הממוצע, אך ממש לא המניע העיקרי לרכישתה. בר מיטיבה להמחיש: "אחד הדברים שהפתיעו אותי הוא העובדה שחלק לא מבוטל מהנשים שקנו את הדגמים הן בכלל לא טבעוניות, הן פשוט העדיפו את המראה והתחושה של תחליפי העור".

רוני קנטור. צילום: עומר הכהן

בניגוד לאופנה הירוקה – תנועה עולה ברחבי העולם שדורשת צמצום של נזקי איכות הסביבה הנובעים מתעשיית האופנה והקפדה על תנאי תעסוקה הוגנים – הדרישה לאופנה טבעונית בישראל בכלל ובתל אביב בפרט כנראה אותנטית יותר. אפשר לומר שהיא עולה בקנה אחד עם מגמות צריכה ופילוסופיות חיים שעומדים במרכז הדיון הציבורי בשנים האחרונות: הרבה יותר עמודים בעיתונים הוקדשו לביקורת על מסעדות טבעוניות ולמתכונים טבעוניים, שלא לדבר על ויכוחי פייסבוק סוערים בנושא. לעומת זאת, על התחממות גלובלית ופליטת גזי חממה כמעט לא התקיים בשנים האחרונות דיון ציבורי. במובן הזה המהלך של בר – המעצבת המקומית הראשונה שיוצאת בקולקציית תחליפי עור המשווקת כאוסף טבעוני – היא יותר ממתבקשת, ולבטח תגרור אחריה צעדים דומים מצד מעצבים נוספים ואפילו מצד רשתות גדולות.

גם חברות זרות רואות בטבעונות מקדם שיווקי מועדף עבור הקהל המקומי: חברת ניו באלאנס, שחזרה להיות שחקנית אופנה מרכזית באגף הסניקרס (ותודה למגמת הנורמקור), חנכה לאחרונה קולקציית נעלי ספורט "שבייצור שלהן לא נעשה שום שימוש בחומרים מהחי – מהגפה עד הדבק שמחבר את הסוליה", כפי שנטען מטעם החברה.

אחת המעצבות המקומיות הדוגלות באג'נדה זו מתחילת הדרך היא רוני קנטור, שמייצרת בשש השנים האחרונות נעליים טבעוניות למהדרין ובגדים שאין בהם שימוש במרכיבים מן החי, כולל צמר ומשי. ההצלחה המסחרית שקנטור זכתה לה, על רקע העובדה שהיא מייצרת את פריטיה במזרח הרחוק, ספגה לא מעט זלזול לאורך שנות פעילותה. עם זאת היא ממשיכה להתעקש כי הבחירה בתחליפים היא משיקולים אידאולוגיים לחלוטין: "במזרח הרחוק יש עורות בשפע וגם תחליפים. בתור צמחונית מילדות היה לי חשוב לייצר אופנה שלא מעורבים בה בכלל חומרים מן החי, אפילו לא בסיבי טקסטיל או בדבק. עד לא מזמן היה נהוג לחשוב שעור משמעו איכות וכי תחליפים הם נחותים. היום יש לתחליפים דרישה עצומה, וזה מורגש באופן משמעותי בשוק – טבעוני הפך מסחרי".

המגמה הטבעונית אינה ייחודית לכאן כמובן, אך בעולם היא חלק מתהליך הוליסטי יותר שמנסה לתקן את דרכי התעשייה, שבסיוען של הרשתות המהירות ובתי האופנה הגדולים כאחד הפכה לחסרת מצפון בכמה מישורים.

לדוגמה, אחד מחומרי הגלם הנפוצים על מסלולי תצוגות בתי היוקרה בעונות האחרונות הוא הפרווה, מתוך חתירה ברורה לבדל בין פלח המותרות ובין פסי הייצור המהירים. הגדיל לעשות בית האופנה פנדי, שביולי האחרון הציג מעיל פרוות צובל בציפוי כסף שמחירו נאמד במיליון יורו, שזכה לתיאור "מפגן לא הכרחי של גרוטסקיות" מצד מבקרי האופנה שלרוב אינם ממצמצים למראה פרווה על המסלול.

בעקבות זאת החלו לצמוח מותגים בעלי גישה הפוכה כמו Shrimp. המותג האנגלי הצעיר שהוקם בסך הכל לפני פחות משלוש שנים זכה להצלחה מסחררת שהצליחה להפתיע אפילו את האנה ויילנד, המעצבת הצעירה שניצבת מאחוריו. ויילנד, שבימים כתיקונם אינה אומרת לא לשניצל, מצאה עצמה נרתעת מההיבט המשועשע והמנותק שאימצה תעשיית האופנה בכל הנוגע לפרוות, ומחפשת אחר אלטרנטיבה אופנתית אך מוסרית. בתי האופנה הגדולים כגון סלפרידג'ס וברגדוף גודמן מיהרו לאמץ את הפרוות הסינתטיות של ויילנד אל חיקם, וכך עשו גם הלקוחות שזכו לגרסה איכותית בפחות מ־600 יורו לפריט – פרוטות לעומת מחירי פרוות אמיתיות.

שרימפ. צילום: אולי האדלי פירץ׳

"המחיר הוא בהחלט פקטור", מחדד וויל גרין, מעצב הנעליים הבריטי האוחז במותג Wills London המתמחה בנעליים דמויות עור וזמש לגברים ולנשים. גרין שגדל בבית צמחוני והפך לטבעוני אדוק לפני כשלוש שנים, בהחלט רואה בעסק שלו שליחות, גם אם אינה משתלמת כלכלית: "טבעונות לא בהכרח הופכת את החיים לקלים יותר כלכלית עבור המעצבים. בתום ניסיונות ממושכים הבנתי שחומרי גלם מלאכותיים אינם בהכרח זולים משמעותית, מה גם שאנשים מצפים לשלם מחיר מופחת על נעליים שאינן עשויות עור. עם זאת אני עדיין מאמין כי זו הגישה הנכונה, ועובדה שהיא גם מושכת אליה אנשים שאינם טבעוניים, אלא פשוט כאלה שמחפשים מוצר אופנתי במחיר טוב יותר".

גם במותג התיקים הטבעוני Wilby מאמינים באותו עיקרון. הקולקציה הנוכחית של המותג כוללת תיקים עשויים משעם אקולוגי איכותי לצד תיקי בד צמריריים ותרמילי גב אופנתיים במחירים שאינם עולים על 500 ש"ח. ובחזרה לשני בר, שמקפידה אף היא על רמת מחירים נמוכה משמעותית למוצריה הטבעוניים גם אם אין לכך בהכרח הצדקה עסקית: "אני מבינה את נקודת המבט של הלקוחות, אף שתהליך הפיתוח של חומרי הגלם מול היצרן האיטלקי בהחלט לא היה קצר או כלכלי יותר באופן משמעותי".

מי שאינה מסכימה עם נקודת המבט הזאת ואף רואה בה החטאה למטרה היא מעצבת העל סטלה מקארתני, פעילה ותיקה למען זכויות בעלי חיים שמאז ומעולם סירבה להשתמש בעור ובפרווה. בטקס פרסי האופנה הבריטי האחרון היא הצהירה: "העובדה שרוב הנשים כאן נועלות נעליים בעיצובי או נושאות את התיקים שלי מבלי לדעת בכלל שמדובר במוצרים שאינם עושים שימוש בעור – היא ההצלחה הגדולה מבחינתי. הרי הטכנולוגיה היום מאפשרת לייצר מוצרי יוקרה שלא נבדלים באיכותם מ'הדבר האמיתי', ואני כבר כמהה ליום שהבחירה לא להשתמש במוצרים מן החי לא תהווה עניין אלא תהיה הברירה הטבעית".