הורדת מסך: ניסן שור מוציא את הטלוויזיה מהבית

מי הוא האיש הכי מעצבן עלי אדמות? זה שאומר את המשפט ״אין לי טלוויזיה״. כל אחד מכיר מישהו כזה. אתה בדרך כלל נתקל בו בעבודה או במפגש חברתי לא מחייב. יושבים, מדברים, מחליפים חוויות, ואז, משום מקום, הוא שולף את נשק יום הדין – ״אין לי טלוויזיה״. אוקיי, הבנו. אבל מה הייתה השאלה? על מה דיברנו? על זה ש״אין לי טלוויזיה״. לא, אני בטוח שדיברנו על זה שהמציאו תרופה למחלת הסרטן. אה, כן, ואז אמרתי ש״אין לי טלוויזיה״. למה זה קשור? לזה ש״אין לי טלוויזיה״. בסדר, הבנו שאין לך טלוויזיה, אבל בטח ראית את רוני דניאל באולפן שישי. שיואו, הוא ממש פסיכופט מיליטריסטי, נכון? לא, ״אין לי טלוויזיה״. אז לא ראית? לא. ואת העונה החדשה של ״לואי״ כבר ראית? לא. למה? כי ״אין לי טלוויזיה״. אז עשית לייק לעמוד ״ערסים על קנבס״ בפייסבוק? לא. ״אין לי טלוויזיה״. אבל זה באינטרנט. נכון, אבל ״אין לי טלוויזיה״. אינטרנט יש לך? כן. וטלוויזיה? לא. מה זאת אומרת "אין לך טלוויזיה"? ש״אין לי טלוויזיה״. אבל המכשיר, יש לך אותו בבית? לא. ״אין לי טלוויזיה״. יש לך הוט או יס? ״אין לי טלוויזיה״. טוב. אז על מה נדבר? אולי על זה ש״אין לי טלוויזיה״? לא. זה נושא משעמם. בוא נדבר על טלוויזיה. אבל כבר אמרתי לך ש״אין לי טלוויזיה״. אה, נכון.

״אין לי טלוויזיה״ הוא לא סתם משפט. אנשים לא אומרים שאין להם טלוויזיה ואז שותקים. זה אף פעם לא נגמר ב״אין לי טלוויזיה״. זו הצהרה אידיאולוגית ועל כן היא מלווה בתחושה של חשיבות וערך עצמי מופרז; בטון דרמטי, בהרמת הראש כלפי מעלה ובנחירה של בוז עמוק. ״אין לי טלוויזיה״, אמר האיש שאין לו טלוויזיה כאילו היה לורד בריטי מיוחס. האיש שאין לו טלוויזיה תמיד יהיה טוב ממך, מוסרי ממך, עליון בכל מובן אפשרי. הוא לא שייך לאספסוף עם הטלוויזיה. הו לא. הוא לא מתעניין בנושאים ארציים כמו בידור נחות להמונים (תת ז׳אנר ביזארי: אנשים שעובדים בטלוויזיה ואין להם טלוויזיה. למה? כי זה חרא. זה רעל. המרעיל מפחד מהרעלה. מעניין). האיש שאין לו טלוויזיה הוא חבר במסדר סודי של מעטים. זוהי קבוצה אליטיסטית של אנשים שהמשותף להם הוא שאין להם בעלות על מכשיר אלקטרוני. הם חשים כאילו רק בעצם הבחירה לוותר על הטלוויזיה רכשו לעצמם איזשהו מעמד אינטלקטואלי ייחודי. תמיד תהיתי מה עושים האנשים שאין להם טלוויזיה בזמנם הפנוי. בכל השעות המיותרות שהצטברו להם בסוף כל יום. קוראים ספרים של היידגר וחנה ארנדט? עושים דוקטורט בפילוסופיה של הלשון? כותבים את יצירת המופת הבאה של התרבות המערבית? צופים במרתונים של קולנוע תאילנדי? מנהלים שיחות נפש עמוקות עם בני הזוג? תוהים על מסתרי הקיום האנושי? מה, מה אתם עושים שהוא יותר חשוב מלראות שידור חוזר של גיא פינס?

בשבוע שעבר זרקתי את הטלוויזיה מהבית. הזמנתי שני מובילים. הם עקרו אותה מהקיר, הורידו אותה במדרגות והשאירו אותה ליד פח הזבל. אחרי רבע שעה היא כבר לא הייתה שם. טלוויזיות לא נשארות מיותמות בעיר הזאת. אני מקווה שלא אתחרט על זה. אף פעם לא חשבתי שאהיה אחד מאלה שאומרים ״אין לי טלוויזיה״. אבל מה אני יכול לעשות. ״אין לי טלוויזיה״. יכול מאוד להיות שהפכתי לפוץ. אני פוץ. האקט של נטישת הטלוויזיה והשלכתה אל הרחוב הוא אכן דרמטי, אך לא נובע מתוך איזו יומרה ביקורתית. זוהי לא אמירה נוקבת על תרבות הרייטינג. אני אוהב לצפות בטלוויזיה. תמיד אהבתי. תמיד אוהב. אז למה עשיתי את זה? כי אני רוצה קצת שקט. במיוחד עכשיו. אין לי כוח לטרטור הבלתי פוסק של הפרשנים והמנחים; לשמוע את אותן דעות, אותם פרצופים חמורי סבר, אותן הבעות פנים מיוסרות; נמאס מהדיבורים על ״המצב״ שמלווים בקריצת עין כי צריך להמשיך קדימה למרות הכל; מההסכמה שבשתיקה; מהשתיקה. ונעבור לפרק של ״האח הגדול״. הטלוויזיה שואבת אותך לתוכה כמו חור שחור. פטפוטים ובלבולי מוח. אף אחד לא יודע כלום וכולם מעמידים פנים כאילו הם יודעים הכל. אתה מצטרף בעל כורחך לנסיעה על העגלה המקרטעת הזאת. תעצרו אותה, אני רוצה לרדת לפני שאפול בין גלגליה. בתקופות כאלה, הטלוויזיה מאבדת מתפקידה כאמצעי תקשורת. אנחנו לא צופים בחדשות או בתוכניות בידור. זה רעש לבן; כמעט וידיאו ארט ניסיוני. הפיוֹת זזים וכל מה שאני יכול לשמוע זה חריקות של ציפורניים על קירות בטון. צווחות של ילדים מתים. את הנהמה המשתקת של המוות. אין מוות בטלוויזיה. יש אנשים בחליפות מגוהצות. הם מדברים. שידברו כמה שהם רוצים. דיבורים לא יחזירו אף אחד לחיים.

אבא שלי שמע שנפטרתי מהטלוויזיה. הוא התקשר אליי עצבני. ״זאת עכשיו האופנה של השמאלנים בתל אביב? לזרוק את הטלוויזיה מהבית?״. ״לא, אבא״. ״אתה יודע מה קורה במדינה?״. ״כן, אבא״. ״זה לא מעניין אותך?״. ״מעניין״. ״אז תחזיר את הטלוויזיה הביתה״. ״לא רוצה״. ״למה?״. ״כי כואב לי הראש״, עניתי. ״זאת לא הטלוויזיה שמפריעה לך״, הוא אמר לי, ״אתה רוצה להתנתק מישראל״. אתה צודק, אבא. אחזיר את הטלוויזיה כשיהיה שלום.