"החטא": סדרה מתוקה, נוצצת וטראגית כמו שיר פופ טוב

המילים של שיר המופת של הפט שופ בויז It's a Sin מרחפות מעל הסדרה החדשה של ראסל טי דיוויס, וזאת למרות שהשיר אמנם נותן את שמו לסדרה, אבל המילים המפורסמות של ניל טננט כלל לא מופיעות בה. השחקן הראשי בסדרה, אולי אלכסנדר, הוציא שלשום קאבר לשיר במסגרת הרכב הפופ שלו Years & Years, אבל גרסת הכיסוי הזו אינה נכללת בסדרה גם היא. רק הפתיחה של השיר מופיעה בפרק הרביעי, ונקטעת לפני שטננט יוכל לשיר בקול שבור את ההמנון שלו, "כל דבר שאי פעם עשיתי, כל דבר שאי פעם אעשה, כל מקום שבו הייתי, כל מקום שאליו אני הולך, החטא". 

ההודעות לעיתונות הדגישו את העובדה שראסל טי דיוויס כתב מיני סדרות כמו "השנים" או "סקנדל בריטי גדול", לבריטים הוא מוכר בתור האיש שהחזיר לחיים את "דוקטור הו" והפך אותה מחדש לסדרה הבריטית הפופולרית בעולם (שנים לפני ש"הכתר" גנב את הטייטל), אבל חשוב יותר לענייננו פה – דיוויס הוא קודם כל היוצר של "הכי גאים שיש". המקורית. הבריטית. זאת שהפכה לבסיס לסדרה האמריקאית המוכרת. הוא פרץ אז דרך בהצגת דמויות להט"ביות חיות את חייהן בצורה חופשית ואוהבת. הם היו צעירים, יפים, שמחים והדוניסטים. הם היו. 

קשה להסביר היום כמה סידרה כזאת היתה מהפכנית אז. "החטא" היא האחות המלווה של הסדרה ההיא, עשרים שנים אחרי, כשהיא מתארת את סיפורם של שלושה צעירים שעברו ללונדון כדי לברוח מהמקום השמרני והכולא שבהם הם גדלו. קולין, המופנם, שמגיע מווילס ומוצא עבודה בחנות חליפות יוקרתית, רוסקו, שמשפחתו הניגרית ניסתה לשלוח אותו חזרה לניגריה במטרה להוציא ממנו את ההומוטיות שלו והוא נחלץ מהם בעור שיניו, וריצ'י, שמספר למשפחתו שהוא רוצה להיות משפטן כשבפועל הוא מחליף את הלימודים שלו בלונדון לדרמה ונותר מולם עמוק בארון. הצלע הרביעית היא ג'יל שהיא, כמיטב המסורת ביצירות על בחורים צעירים שמגלים את השחרור המיני שלהם בשנות העשרים, האישה שפה לשרת אותם אבל לא להיות מישהי בכוחות עצמה.

כל זה יכול להשמע כמו עוד "הכי גאים שיש" אילולא התאריך שבה המיני סידרה הנוכחית מתחילה – 1981. הצעירים והיפים האלה יהיו הילדים הראשונים של דור האיידס. והרגע שבו הם חווים את השיחרור שלהם, הוא הרגע לפני שהגל הראשון מכה.

כיפית ונהנתנית בפרקים הראשונים, אבל אתם יודעים מה קורה אחר כך. "החטא" (צילום: HBOMAX)

לא יפתיע אתכם לגלות ש"החטא" היא טרגדיה, חמישה פרקים שבסופם ליבכם ישבר לרסיסים. אבל כמו שיר טוב של הפט שופ בויז, גם היא עטופה באריזתת ממתק פופית, צבעונית ושמחה. זו בחירה מודעת של דיוויס, שבוחר לא להציג את החייהם של הדמויות הראשיות שלו כאנשים רדופים המסתתרים בעיר הגדולה כמו ב"מלאכים באמריקה". הוא מציג חיים שמחים בלונדון העליזה, שיחרור חברתי ומיני, והסידרה בפרקיה הראשונים כיפית ונהנתנית, גם אם רמזים למה שעומד להגיע נמצאים ברקע כל הזמן.

זו בחירה יפה – גם אם עבורי היו בפרקים הראשונים מספר רגעים סכריניים מדי שהקשו עליי להתמסר. יש מסר חזק בבחירה להראות גם את הכיף, החופש והפוטנציאל שהיה בתקופה ההיא, גם אם מעל לכל רגעי השיחרור והאהבה מרחפת השאלה "האם ראיתי עכשיו הדבקה? האם זה ההתחלה של הסוף?". 

בין לבין, דיוויס לא פוסח על אף צד בטרגדיה של מגיפת האיידס. קולין שפוגש בהומו מבוגר ממנו העובד איתו בחנות הבגדים (בגילומו של ניל פטריק האריס) שחי עם בן זוג למעלה משלושים שנה, מייצג את דור המנטורים שהיה אמור לחנוך ולהתוות דרכים שונות כיצד ניתן להיות הומו בעולם שעדיין מתקשה לקבל אותך. הדור הזה נעלם מהר מאוד ומשאיר את קולין הצעיר מבולבל וחסר כיוון. ריצ'י, שהוא כמעט הדמות המרכזית, הוא גם הדמות המורכבת ביותר מבחינה מוסרית, כשהוא מנסה להדחיק כמה שניתן את קיומה של המגיפה ולחיות את החיים שהוא חולם עליהם. ההדחקה הזאת היא חלק מהטרגדיה והסדרה מפנה אליה מבט חומל ואמיץ מאוד.

כן כן, כולם באייטיז נראו קצת המומים, בדיעבד ברור שבצדק. "החטא" (צילום: HBOMAX)

אני באמת לא רוצה להרוס את חווית הצפיה ב"החטא", אבל זו סדרה על התפרצות האיידס ואך טבעי שלא כל הדמויות שמופיעות בפרק הראשון יגיעו גם לקו הסיום של הפרק החמישי. ובכל זאת, בכל פעם שבאתי לכתוב משהו מפרטי העלילה הרגשתי שאני עלול להרוס. גם כשהייתי מודע למה שעומד להתרחש, הלב נשבר לרסיסים כל פרק מחדש. "החטא" זו סידרה שבהצהרתה היא טרגדיה נוראית, על דור שלם שפשוט כמעט נכחד, על מגיפה שהתקשורת הפכה לסנסציונית והקהילה המדעית פשוט לא טיפלה ולא הבינה כמו שצריך, על רשויות אטומות ועל הרבה מאוד שינאה ודעות קדומות.

זו גם סדרה עם הצהרה פוליטית פשוטה ואפקטיבית מאוד, לא דיון על הפילוסופיה של המוסרניות ורדיפה פוליטית כמו ש"מלאכים באמריקה" היתה בזמנו, אלא דווקא הפניית אצבע מאשימה כלפי החברה הבריטית השמרנית של אותם שנים. יש בזה כוח אדיר. העובדה שהצילומים הסתיימו רגע לפני התפרצות הקורונה העולמית גם היא מכבידה, כשמבינים כיצד העולם יכול להגיב למגיפה חדשה כשהיא לא פוגעת רק בחלק מהאוכלוסיה. "החטא" היא מלודרמה אמיתית כמו פעם, כמו שיר פופ יפהפה שעוטף הרבה מאוד כאב וצער, כמו שירי הניו-ווייב של שנות השמונים, יפים ונוצצים, ששרים עם דמעות בעיניים.

"החטא", החל מה- 24/02 ב-yes VOD ומיום א' ה-07/03 ,21:45 ב-TV DRAMA yes