ניצחון הבנות

שנת 2014 אמנם רק החלה, אך אין ספק שבסיכומי השנה הרחוקים תחשב כתבת השער של לינה דנהאם למגזין ווג האמריקאי לאחת ממעוררות המחלוקת שבה. לפני שבוע שחרר המגזין את התמונות של כוכבת השער שלו לחודש פברואר, כפי שתועדה על ידי הצלמת אנני לייבוביץ' ולא היה צריך לחכות אפילו 24 שעות בשביל שהתיעוד של דנהאם – אחת הדמויות שמעוררות הערצה ואנטגוניזם אולי יותר מכל אישה אחרת בתרבות הפופולרית של ימנו – יעורר מיני סקנדל. אתר התוכן הנשי Jezebel הכריז שעות ספורות אחרי פרסום השער וההפקה המלווה אותו על פרס של לא פחות מעשרת אלפים דולרים בעבור ראשה הלא מרוטש של דנאהם, כלומר התמונות המקוריות שנלכדו בעדשה של לייבוביץ' טרם עברו תהליך אייר־בראש אינטנסיבי במחלקת הפוטושופ המיומנת של מגזין האופנה.

ההפתעה הייתה לא מכך שתמונות המקור הגיעו למערכת המגזין המקוון תוך שעתיים בלבד, אלא שעבודת הפוטושופ, בוודאי יחסית ליכולות הריטוש המצופות מווג, הייתה מינורית למדי. פה חודד סנטר, שם הובהרו שקיות שחורות מתחת לעיניים וקווי מתאר של ירכיים הוצרו בצורה כמעט בלתי מורגשת. דנהאם פשוט נראית כמו עצמה, רק בגרסה הרבה יותר זוהרת ונשית, אולי בגלל שבסדרה "בנות" אנחנו רגילים לראות אותה מצולמת בכוונה בצורה שאינה מחמיאה לה.

אפילו ה־CNN בשוק:

בווג מתועדת דנהאם לא רק בזוויות צילום טובות וכשהיא מאופרת על ידי אנשי המקצוע הטובים בתחום: השינוי הרדיקלי ביותר, מעבר לעבודת הפוטושופ, הוא באופן הלבוש שלה. למעשה, בתוך עמודי המגזין דנהאם לבושה בפריטים שהיו יכולים בקלות להרכיב את מלתחת החלומות של דמות אייקונית אחרת מסדרת בנות ניו יורקית שגירלז עדיין משוות אליה תכופות, קארי בראדשו. הגרדרובה המרשימה הזו כוללת את המעיל המוצלח ביותר בקולקציית האביב של בית סלין היוקרתי (שדאנהם נראית בו שיקית להדהים), שמלת מיני ראוותנית ומקושטת מהקולקציה הנוכחית של פראדה, אחת שחורה וסקסית של דולצ'ה וגבאנה ותלבושת מעוטרת נוצות ותיאטרלית במיוחד מבית אלכסנדר מקווין. באחרונה היא מתועדת כשיונה יושבת על ראשה, סוג של קריצה לסצנה הזכורה מהסרט של סקס והעיר, שבה בראדשו חובשת על ראשה ציפור לחתונה שלא התקיימה עם מיסטר ביג.

הבחירה של ווג להשוות בין הדמויות היא מוצדקת: למרות גישת ההלבשה המבדלת בין שתי הסדרות, בשתיהן קיימת הנטייה לקדם את הנרטיב באמצעות בחירות הלבוש, אם כי בגירלז הדבר נעשה בצורה מתוחכמת בהרבה: בעוד ב"סקס והעיר הגדולה" המלתחה של הדמויות ובעיקר של הגיבורה הנשית שלה הציגה סוג של פנטזיה עירונית מודרנית, זו פרי עטה של דנהאם שוברת אותה בכל דרך: מלבד הגוף העירום הלא שגרתי ודרך ההגשה הבלתי מתנצלת של דנהאם, גם כשהאנה לבושה היא לא עושה לה הנחות. הבחירות שלה הן לא מחמיאות במכוון, בין אם מדובר בפריטים בעייתים מראש כמו אוברול קצר מדי, גופיית רשת בגוון ניאון שנלבשת ללא חזייה או בבגדים סטנדרטים שאינם מטיבים עם מבנה הגוף של הלובשת. גם יתר הדמויות מסוגננות בצורה מוקצנת מחשבתית: מארני מקבלת שמלות וחליפות שני חלקים מבוגרות באופן ניכר לגילה שגורמות לשאיפות החיים המבולבלות שלה להראות מגוחכות, הטעויות האופנתיות מעוררות האמפתיה של שושנה הצעירה והבוהמייניות המתירנית של ג'סה שרגעי המלתחה הקיצוניים ביותר שלה מרגישים כמו כיסוי לא מוצלח למשבר זהות כללי. בעוד הבגדים של סקס והעיר היו סממן לכוח והצלחה, הבגדים ב"בנות" מעידים בעיקר על בלבול וניסיונות הגשמה עצמיים לא מפוקסים, ובכך מעניקים עוד מימד ראילסטי לסדרה.

ביונסה לא היתה עושה את זה טוב יותר – קבלו את האנה בסצנה טיפוסית:

ובאשר לדנהאם בחיים האמתיים? היא מלוטשת ומודעת בהרבה מבת הדמות שלה, כשהיא בוחרת בראיונות והופעות תקשורתיות במערכות לבוש מחויטות אך בעלות קריצה, לרוב בחתימת המעצב החביב עליה פיטר יינסן או חבר הילדות ז'ק פוז'ן, שהלביש אותה לא אחת לאירועי שטיח אדום. אבל גם למודעות העצמאית שיש לה היא בוחרת להתייחס בצורה קומית וכנה בחיים האמיתיים, כפי שמעיד הסיפור שלה על כך שבטקס פרסי גלובוס הזהב האחרון, לאחר הצעידה על השטיח האדום וסדרת התמונות המלווה אותו, היא פשטה בשירותים את המחוך שלבשה מתחת לשמלתה, השליכה אותו אל מתחת לשולחן שבו הושב צוות הסדרה והבינה שהשאירה אותו שם רק ששבה לביתה.