מודה ועוזב ירוחם: חברי מערכת Time Out חוזרים לפשעי האופנה שלהם
החל משנת 2000 הספיקו חברי מערכת Time Out לבצע פשעי אופנה שהשתיקה יפה להם, אך הם מאמינים שתהליך של ריפוי אמיתי יכול להתחיל רק בעקבות חשיפה ומחילה
נדב נוימן, עורך משנה, בן 31: דגמ"ח שבע־שמיניות
"הזיכרון המודע שלי ביחס לתקופה שבה נהגתי ללבוש מכנסיים כאלה נוגע לשנים 2000 עד 2002. ייתכן שהודחקו כמה שנים אחרי כן שבהן חשבתי שהייתה לי מודעות לגבי לבוש, אבל בדיעבד מתברר שלא. את הדגמ"ח שבע־שמיניות שלי הייתי לובש בעיקר לבית הספר ולמסיבות כיתה לוהטות שבהן נצמדתי לקיר ולא רקדתי. היום אני רוקד, משמע לעולם לא אלבש דגמ"ח שבע־שמיניות שוב".
עדי סמריאס, כתב מגזין, בן 33: חולצת סוף מסלול
"חולצת סוף המסלול היא גרסה משודרגת של חולצת המזל שעיקר כוונתה הוא הפעלת סנטימנט מצ'ואיסטי על הלובש. פריט לבוש אקסקלוסיבי מגיע בתום שנה מפרכת שבמהלכה מושלמת הטרנספורמציה של הלובש מנערות לגבריות. תשדורת של התהליך הזה אמורה לעבור גם מסיבי בד הטריקו אל המין היפה. לנוכח זאת, לא מפתיע שחולצת סוף המסלול נחשבה ועדיין נחשבת לפריט אופנה פופלרי בקרב צעירים בני 19 ו־21, אף שיש כאלה שלובשים אותה עד לאמצע שנות ה־20 שלהם. ניתן למצוא אותם בעיקר במסיבות במקלטים שהוסבו לפאבים בקיבוצים ובמועדוני חיילים כמו החממה, הסטלנים שבהם עם צווארון גזור. אופציה לאקססורי נלווה: שעון ג'י־שוק".
יעל סגרסקי, כתבת ועורכת, בת 25: קשת לשיער
"תקופת הקשתות בשיער פקדה אותי בהיותי נערה בכיתה ז', בינונית למראה, כמהה להשתלבות בבית הספר החדש ונכונה לקבל על עצמי כל טרנד מזדמן. כך רכשתי לי מגוון של קשתות ענקיות שמסגרו את פניי בשיתוף פעולה עם משקפי הראייה הענקיים שהרכבתי זה שנים. יותר מאשר הכאב הפיזי שחשתי מאחורי האוזן – נקודת ההצטלבות שבין הקשת לידית המשקפיים – אני כואבת כיום את ההבנה שעטיתי על פניי רסן סוסים כדי להשתלב בחברה המכבים־רעותית. זה לא עזר לי להשתלב".
דור בלייר, מעצב דיגיטל, בן 27: פאוץ'
"כמי שמתיימר להיות ילד שנות ה־90 (אף שנולדתי ב־1991) עסקתי לאורך נעוריי בניכוס פריטים אופנתיים ניינטיזיים של אחיותיי הגדולות, עיסוק שכשל באופן סיסטמטי. אם יש פריט זכור במיוחד שהתעקשתי לאמץ (בעודי מתעלם מחורי ענק ומכתמים דהויים), היה זה הפאוץ' של אחותי. כשאיתרתי אותו הוא שימש לאחסון קסטות ודיסקט אחד עם עבודת שורשים, כראוי לפריט היסטורי שאינו בשימוש. קשה לשכוח את היציאה מהבית עם הפאוץ' כרוך סביב מותניי באלכסון הראוי, בעיקר בשל המבטים של אימא שרק הקדימו את המבטים של בני כיתתי, שכמובן הקדימו את העלבון שכנראה הגיע לי. בסוף היום החלטתי לבחור את המלחמות שלי והחזרתי את הקסטות למקומן".
רות פרל־בהריר, עורכת סגנון חיים, בת 36: כפכפי פלטפורמה
"עבור כל מי שהיה צעיר מדי, הבשורה הגדולה של הקלאב קידז (או בגרסתה המקומית והנחנחית יותר, אלנבי 58) טפטפה באיחור דרך פילטר של חוסר הבנה ו/או מודעות. עד לשנת 2000 הפילטר הזה הספיק לירוק למיינסטרים עשרות דימויים של אופנה מוגזמת כמו הספייס גירלס והוונגה בויז, קונטקסט שגרם לכפכפי אצבע־פלטפורמה, למשל, להיראות כמו פריט סביר. ברטרוספקט, ברור שהוא לא כמובן".
