באב אל וואו: הסודות של הדיוות דנה אינטרנשיונל ויפה ירקוני נחשפים בתערוכות חדשות
אם דנה אינטרנשיונל המחישה כמה טוב יכול להיראות שוק בצלאל, יפה ירקוני הייתה פרזנטורית של משכית עם פנים של נכס צאן ברזל. שתי תערוכות חדשות על שתי דיוות מתארות את הדרך שבה כל אחת מהן הפכה לאייקון אופנה
היו ימים שבהם כל המראיינים בישראל היו אייל ברקוביץ', גם אם הם היו רבקה מיכאלי. מספיק לחזור ל־1993, להופעה הראשונה של דנה אינטרנשיונל בתוכנית "סיבה למסיבה", שבה שאלה מיכאלי את הזמרת את כל השאלות שלא צריך לשאול אישה טרנסית, וקינחה בהערה עוקצנית ביחס ל"הליך הרפואי הקטן" שעליו דיברה אינטרנשיונל: "זה תלוי אם זה קטן או לא קטן".
עוד כתבות מעניינות:
מה לעזאזל קורה בעמוד הפייסבוק של ברבי ישראל?
מי עוןמד מאחורי "לשון הרע לא מדבר אלי", הסלוגן ההיסטרי של התקופה?
המתלבשות הטובות, הרעות והמוגזמות של ה-VMA
כאילו כדי להוסיף לעלבון, מתברר כעת שהאופן היחיד שבו שהסכימו לארח את ה"תופעה" בתוכנית האירוח המרכזית של הערוץ הממלכתי הייתה כחלק מתצוגת אופנה של המעצב דני מזרחי, שיצר עבורה שמלות.
"זה נעשה כדי להמתיק את הגלולה, כביכול. אופנה הייתה ההצדקה לריאיון", אומר רפי וזאנה, עוזר למנכ"לית עיריית חולון בנושאי תרבות ואמנות, שאצר עם ד"ר גיא מורג תערוכה המוקדשת לאינטרנשיונל שתיפתח ב־6 בספטמבר בגלריית המשכן בית מאירוב בחולון. במקביל עתידה להיפתח בגלריית החווה בחולון תערוכה על יפה ירקוני – דיווה נוספת וניגוד מוחלט לאינטרנשיונל כמעט בכל אספקט.
במסגרת התערוכה על דנה אינטרנשיונל יוצגו פריטי אופנה ומערכות לבוש המזוהים עמה, בהם השמלת שעיצב עבורה ירון מינקובסקי לקדם האירוויזיון של 1995, השמלה שעיצב עבורה ז'אן פול גוטייה לאירוויזיון של 1998 ופריטי לבוש בעיצוב גלית לוי, דני מזרחי, אלון ליבנה, דודו בר־אור ועוד. לצד אלה יוצגו פריטי ארכיון מהעיתונות, קטעי וידיאו ביתיים ופריטי אספנות שונים. בולט בהיעדרו הוא ז'קט נוצות התוכי שעיצב גוטייה עבור אינטרנשיונל, ושעורר בשעתו מחאה מצד אירגוני זכויות בעלי חיים. "לא הבאתי את הז'קט המקורי מהרבה סיבות, גם ערכיות", אומר וזאנה, "אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה אחרת ואני שמח על המודעות ועל האנטי לשימוש בבעלי חיים באופנה".
עם זאת, מי שעקב אחר אינטרנשיונל לאורך השנים ידע לומר שהעובדה שאופנה היא חלק כה מרכזי מהתערוכה ומהקריירה שלה היא כמעט אוקסימורון; שהרי היא עצמה הצהירה שוב ושוב שהסגנון האישי שלה הוא "שוק בצלאל".
"דנה עצמה אומרת תמיד שבגדי מעצבים אף פעם לא היו חלק מהפנטזיות שלה", מסביר וזאנה את הקיטוב, "היא לובשת ביומיום את הבגדים הכי פשוטים שיש, ומצד שני – על הבמה היא הכי דיווה שיש. אגב, היא מצליחה להישאר דיווה גם עם בגד משוק הכרמל".
לדבריו של וזאנה, האהבה של אינטרנשיונל לאופנה נגישה זוכה גם היא לייצוג בתערוכה, גם אם באופן אמצעי יותר. "יש לנו קטעי וידיאו וגם קטעים שבהם אנחנו כאוצרים מדברים על כך שאופנה מעולם לא עניינה את דנה מעבר למשהו שעולים איתו לבמה. משנות ה־90 ועד היום היא מאוד עקבית בזה".
יותם פפו, ממפיקי ליין מסיבות האריסה, מרחיק ואומר כי המשיכה של אינטרנשיונל לאופנת רחוב זולה סייע לקבע את תרבות הגייז התל אביבית כמזרחית. "מי שהוביל בשנות ה־90 את העלייה של הגייז ואת האופן שבו הם יצאו למיינסטרים זה קבוצה של מזרחים: דנה אינטרנשיונל עופר ניסים ושירזי", הוא אומר, " הייצוג הוויזואלי הראשון של תרבות הומואית בתל אביב היה יותר מזרחי כי מראש זה התחיל קרקסי עם פאייטים. הם חגגו את הפורח. אחרי זה האשכנזים הממסדיים יותר ניכסו את זה, אבל זה התחיל כמשהו מזרחי באווירת שוק בצלאל, כלומר גם בהקשר האופנתי זה היה משהו יותר דחוי".
אשכנזייה קונטרול פריקית
מלבד היותן זמרות כריזמטיות, קשה לחשוב על משהו שיש לדנה אינטרנשיונל במשותף עם יפה ירקוני, שהיא אשכנזייה, חברת להקת החישטרון של חטיבת גבעתי עם פנים של נכס צאן ברזל. כעת מתברר שבניגוד לאינטרנשיונל העממית, הקפידה ירקוני להתלבש בהידור גם בימים שבהם לא הייתה חוצה את מפתן ביתה.
"הסלון שלה היה סוג של מרכז תרבותי", אומרת אוצרת התערוכה אילנה כרמלי לנר, "היו שם ג'ם סשנים עם כל מיני מפורסמים כגון שולה חן, אבי קורן, יזהר כהן, חני נחמיאס ועוד המון אחרים. היא הייתה קמה ומתלבשת".
מלבד שמלות, ז'קטים, כובעים ותכשיטים בעיצוב רחל גרא שהיו בבעלותה של ירקוני ושיהיו חלק הארי של המיצגים – התבקשו עשרה מעצבים ישראלים – בהם ששון קדם, גדעון אוברזון ודורין פרנקפורט – לעצב בגד חדש ברוחב של ירקוני, כמו כן יוצגו תעודות ואותות הוקרה, מסמכים, תמונות, כלי נגינה ועוד.
אחת התגליות המרעישות של כרמלי לנר הייתה העובדה שירקוני עיצבה את הבגדים עבור עצמה בשיתוף פעולה הדוק עם תופרת קבועה בשם אורה חביב, שנפטרה לפני כשנתיים. כל בגד שעיצבה קוטלג על ידיה בפנקס מיוחד, והיא הקפידה לא להופיע עם אותו פריט פעמיים. באותה רוח קונטרול פריקית משהו, הקפידה ירקוני גם לרכוש את זכויות היוצרים עבור כל תמונה שלה ולקטלג גם אותן. לעתים היא הייתה פורמת בגד ומשתמשת בחומרי הגלם ליצירת פריט חדש. "היום יש לכל זמרת מלביש, מעצב וסטייליסט", אומרת כרמלי לנר, "היה לה משהו בדי־אן־איי שלה שהוציא ממנה את כל העיצובים האלה. אם היא קנתה רקמות אצל רות דיין במשכית היה חשוב לה לשמור על זה ולא לבזבז".
לדברי כרמלי לנר, עבודת האוצרות הייתה מורכבת במיוחד, שכן פריטים רבים נמסרו על ידי ירקוני עצמה בשלביה הראשונים של מחלת הדמנציה שבה היא לקתה. "בשנתיים הראשונות למחלה הבנות שלה עוד לא ממש הרגישו", מסבירה כרמלי לנר, "הן חושבות שהיא חילקה הרבה מהדברים. חיפשתי אצל כל החברים שהיו רשומים בפנקס הכתובות שלה, ואפילו איתרתי שמלה אחת במיאמי, אבל לא מצאתי הרבה ממה שחולק. יש לי שתי חולצות שהגיעו מהנכדה שלה, והיא ביקשה שאני לא אכבס, כי היא עדיין מריחה מדי פעם את הריח של סבתא שלה".
דנה אינטרנשיונל: התערוכה. חמישי (6.9) עד שני (31.12), גלריית המשכן, בית מאירוב, חולון // "זה הסוד שלי", יפה ירקוני כאייקון אופנה. חמישי (6.9) עד שני (31.12), גלריית החווה, חולון