משחי אל שחי: האם "ינואר השעיר" יכול לתפוס גם בארץ?

עוד לא נרגענו ממי-טו והנה קמפיין חדש באינסטגרם מגייס את סימן ההאשטאג לשורות הכוח הנשי. ההאשטאג החדש, "ינוהארי", קורא לבנות המין המורט להשתחרר לרגל החורף מעול השעווה וסכין הגילוח, ולצמח פרא את שיער בית השחי.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
הג'ינס הא-סימטריים שמעוררים בהלה ברשת
הפקת אופנה טבעונית במקלט שיקומי לבעלי חיים
על הפנים: הנשים ש"לא יוצאות בלי זה" מדברות

את היוזמה הקימה סטודנטית בריטית למשחק בשם לורה ג'קסון, שגידלה את שיערה לצורך תפקיד ומשם הבינה שכל העולם במה, ובפרט האינסטגרם. כך נוצר ההאשטאג januhary# שסחף אחריו אלפי סבוכות בית שחי, חלקן הגדילו לצבוע את פלומתן בצבעי הקשת שאי אפשר שלא להעריך לנוכח ההשקעה.

נראה שבארץ נצטרך לעבור דרך ארוכה עד שהשטאג כזה יתפוס, והטרנד שאימצו מדונה ומיילי סיירוס עדיין נושא איתו בגזרה המקומית סטיגמה של אישה מוזנחת/ גברית/ מתריסה שלא לצורך. נושאות הבשורה המקומיות נתקלות בלא מעט אתגרים, וביניהם פליאה ברי (26), הייטקיסטית ומנחת סדנאות מיניות, שעברה תהליך ארוך לקבלת שיער בית השחי שלה עצמה. לדבריה, בגיל 21 הפסיקה לגלח את בית השחי בעקבות רגישות העור, והקושי העיקרי להשתחרר ממודל היופי הרווח התבטא בעיקר בינה לבין עצמה. "לא אהבתי את המראה", היא מודה, "זה הרגיש לי מאוד גברי. לפני חמש שנים ראיתי את מדונה עם שיער בבית השחי, ושם התחלתי להתעניין. בעקבות זה הפיד שלי התפוצץ בנשים מהממות עם תמונות של שיער בבית שחי, וזה עשה לי שטיפת מוח חיובית. כבר לא היה לי את הקישור הזה של שיער בבית השחי זה לא נשי, התאהבתי בזה והפסקתי להוריד. זה כל כך יפה וסקסי ונשי ופראי, במיוחד עם משולש הערווה שלי, זה כל כך מתאים ומהמם בעיניי".

איך היו תגובות הסביבה?

"בהתחלה אנשים היו מסתכלים, אבל אם מישהו פגש אותי פעם שנייה זה כבר לא היה עניין בכלל. גם הייתי עם בן זוג קבוע שממש לא היה אכפת לו, הוא אפילו עודד, אז זה היה ממש בסדר. לפני שנה כשנפרדנו והתחלתי לצאת לעולם בתור רווקה, פתאום פעם ראשונה שחשבתי על זה שאני קצת שונה. הייתי מקפידה לשים בטינדר תמונות עם השיערות כדי שזה יהיה ברור, ואני לא מרגישה שזה אי פעם השפיע על האינטראקציה עם גברים. יכול להיות שהצגת השיער עשתה את הסינון מראש, אבל הרבה בכלל לא שמו לב שיש לי שיער ונבהלו כשפגשו אותי. בסופו של דבר הם התגברו על זה מהר. היה מישהו אחד שהרגיש מוזר אולי בקטע חברתי: הוא חשש שחברים שלו יראו אותי, וכמובן שבאותו רגע חתכתי. אבל יש מלא גברים מהממים שאוהבים את זה ושזה אפילו עושה להם את זה, הקטע הפראי".

גם לינדה נתן (24), מנחת קבוצות ושעירה מזה שלוש שנים, ראתה בשיער בית השחי שלה מסנן מוצלח לבני זוג אופציונליים. "אני מאוד חסרת ביטחון עם גברים", היא מספרת, "אבל ברגע שהתקבע לי שזהו, זה הגוף שלי, נהיה לי איזשהו רדאר שאומר, 'אם אתה לא אוהב את זה זו בעיה שלך, אתה פסול ולא אני'. את בן הזוג שלי הכרתי כפי שאני, עם השיער בבית השחי – והוא אהב".

את הולכת עם בית השחי חשוף בחופשיות?

"זה משתנה ותלוי במצב רוח שלי, כמה בא לי להתריס עם זה. בסביבה שאני יודעת שתפקח על זה עין או תביע גועל, אני הולכת עם גופיה רק אם יש לי מוכנות נפשית למה שזה יעורר. המטרה בסוף היא שיהיה לי נוח, ואם זה גובה ממני מחיר – אלך עם טישירט".

עדי וייצמן (27), במאית תיאטרון, ניהלה מערכת יחסים מורכבת עם התגובות הקשות של הסביבה. "לא תמיד מתחשק לי להתבלט", היא אומרת. "זה התחיל בכלל כניסוי פרטי. כשהייתי צעירה יותר, נהניתי מאוד מתשומת לב גברית. כשגדלתי החלטתי לחקור פמיניזם, קראתי על זה הרבה ונעשיתי יותר אמביוולנטית לגבי תשומת הלב הזאת. התחילה לסקרן אותי המחשבה להיות אטרקטיבית בעיני גבר ובלתי אטרקטיבית בו זמנית".

ועכשיו?

"אני משחקת עם זה, אין לי איזה סטייטמנט. יש תקופות שפשוט לא יוצא לי לגלח אז אני נותנת לזה לגדול ולפעמים לא. אנשי תיאטרון מאוד מתחפשים, אז זו חלק מההתחפשות שלי וזו לא ההתחפשות היחידה; אני אוהבת לחקור את הגוף שלי ואת המגדר".

תמרה מובשוביץ (25), אמנית דראג, גם היא "חטאה" לדבריה בגילוח בית השחי לאחרונה, אבל בנסיבות אחרות. "גילחתי אותו כי ניסיתי לצבוע אותו לכחול", היא צוחקת. "זה פשוט נראה רע, אז גילחתי. אמרתי, 'את לא מיילי סיירוס, חמודה'. פעם גם עשיתי אינפרא שלא עבדה, אז השיערות שלי צומחות כמו בפות קצת. רך כזה ומפוזר".

בואי נחזור קצת אחורה. איך עברת מניסיון להשמיד את שורש השיערות שלך לגידול שלהן?

"התחלתי לצאת עם בנות, הסביבה שלי השתנתה. בסביבה שלי כיום יש נשים יותר שעירות ממני שמסתובבות בגאון עם זה, ודווקא הגברים מתגלחים כי הם עושים דראג".

כשאת מסתובבת עם גברים הטרוסקסואלים, סטרייטים, "נורמטיבים", איך הם מגיבים?

"התגובה שלהם היא 'לא אכפת לי'. אני יוצאת עם דושים, אבל מתקדמים בעיני עצמם. הם חושבים שהם מתקדמים כי הם אוהבים אצבע בתחת".

זו כנראה התשובה הכי טובה שקיבלתי בראיון. ומה לגבי התחושה שלך עם עצמך?

"הייתי צריכה לראות אלפי נשים עם בית שחי שעיר כדי לחשוב שזה יפה. ועדיין, בגלל שאני שמנמנה יותר, מוזר לי לראות את עצמי עם בית שחי שעיר. גם לגבי אופנת השיער בבית השחי יש מודל יופי מסוים. אבל כמו בדראג, גם עם בית השחי אני באה לשבור הרגלים. אני פשוט מרגישה הרבה יותר גאה שאני הולכת עם בית שחי שעיר, דווקא כי זה לא יפה עליי".

אז האם ההאשטאג הבינלאומי יביא גם אל המורטות הפשוטות בישראל את משב הרוח השעיר? לינדה נתן, בעלת השחי-רדאר, סבורה שמדובר יהיה בתהליך הרבה יותר ארוך. "אני רואה את זה גם על עצמי. לקח לי שלוש שנים לקבל את הדבר הזה, והייתי צריכה לקבל השראה מהנשים שחייתי איתן באותה תקופה. אני חושבת שגם כחברה יקח זמן. אנחנו לא יכולים לאהוב מיד מה שאנחנו לא מכירים. מבחינה תרבותית, יקח זמן עד שיהיו מספיק דימויים חיוביים של הדבר הזה. להעלות את הקמפיין לחודש זה נחמד כי זה מעלה מודעות, אבל זה יכול לייצר גם הלם תרבותי ולהיעלם ברגע. צריך להיות תהליך".

לדעתה של גוני ריסקין, צלמת שוויתרה על סכיני הגילוח, להשטאג כזה או אחר בכלל אין משמעות. "לא משנה כמה פעמים יכתבו על זה בעיתון או איזה האשטג יהיה, התפישה המקובלת היא שהשחי חייב להיות נשי ונקי משיער כמו תפישות אחרות שיש לגבי נשים ובכלל. מידי פעם את קוראת שמדונה גידלה שחי, ובארץ אסנת סקובלינסקי העלתה את הנושא הזה לפני כעשור והתראיינה הרבה. השיח בנושא הזה צץ מידי פעם ונראה שיש שינוי, אבל זה עדיין נשאר בתודעה בתור אקט חצוף, סטיה, גימיק. אני חושבת שלא נכון לכפות על אנשים טעם אישי, יותר נכון לייצר שיח שינטרל את הבהלה ויפרק את המודל לגבי איך אנשים צריכים להיות".