הסרט ההודי ששיכנע את הילדה שבית ספר זה לא לגמרי רע

מיכל היא אימא, תל אביבית מצויה ושוחרת תרבות הספה, ואלונה (9 וחצי) היא בתה הלומדת בכיתה ד' בגבריאלי ומחפשת הרפתקאות. בכל שבוע הן ייצאו יחד לבילוי משותף ברחבי העיר וישתפו בחוויותיהן, כדי שתוכלו לדעת לאן כדאי ללכת ומאיפה אולי שווה להתרחק. הפעם הן צפו ב"הילדה מההימלאיה", שיוקרן בפסטיבל תל אביב הבינלאומי לסרטי ילדים.

אימא: "אלונה, בשבוע הבא הולך להיפתח פסטיבל תל אביב הבינלאומי לסרטי ילדים, ויוצגו בו סרטי ילדים מכל העולם".

אלונה: "מגניב".

אימא: "מאוד מגניב. חוץ מהקרנות של סרטים, יהיו בו כל מיני פעילויות לילדים, ותהיה גם תחרות בין הסרטים שהשופטים בה יהיו גם מבוגרים וגם ילדים".

אלונה: "באמת? שופטים ילדים? למה?".

אימא: "כי זה פסטיבל לסרטי ילדים, אז למה שלא ילדים יחליטו למי מגיע לזכות?".

אלונה: "צודקת. זה מגניב שילדים יכולים לשפוט, זה מעולה שנותנים להם להשמיע את הדעה שלהם. שנותנים להם הזדמנות להביע את הדמיון שלהם, כי למבוגרים קצת קשה לעשות דברים כאלו".

אימא: "מה קשה למבוגרים?".

אלונה: "להפעיל את הדמיון שלהם".

אימא: "את חושבת שלמבוגרים אין דמיון?".

אלונה: "יש להם. אבל הוא לא מפותח כמו של ילדים".

אימא: "לדעתך חשוב שיהיה פסטיבל כזה?".

אלונה: "כן. כי מגיעים סרטים מכל העולם. ויש ילדים מישראל שלא יכולים לטוס לכל העולם לראות סרטי ילדים, אז בפסטיבל כזה הסרט בעצם טס אליך".

אימא: "וגם יש לך הזדמנות להכיר עולמות של ילדים ממדינות אחרות. וזה מעניין. מה זה נותן לדעתך לילדים להיחשף לזה?".

אלונה: "זה נותן הרבה. כי הם יכולים להכיר מקומות אחרים שלפעמים הם מפחידים, לפעמים הם אקזוטיים, וזה נותן תחושה כאילו אתה נוסע אליהם".

אימא: "זה קצת פותח את המוח, ואת הלב".

אלונה: "כן".

 

אימא: "אז בואי נדבר על הסרט מהפסטיבל שצפינו בו. 'הילדה מההימלאיה'. על מה הסרט?".

אלונה: "מסופר בו על ילדה שגרה על ההימלאיה, והיא עוד לא בכיתה א' והיא מאוד מאוד מאוד רוצה כבר ללכת לבית ספר".

אימא: "כמוך".

אלונה: "כן. חחח. לא כמוני".

אימא: "למה לא כמוך?".

אלונה: "כי אני לא אוהבת ללכת לבית ספר. ואז הילדה הזו, הולכת לטיול ונופלת ונהיית נכה. ואז היא לא יכולה ללכת לבית ספר, כי אין לה כיסא גלגלים או משהו כזה".

אימא: "היא גרה בכפר טיבטי מאוד קטן ועני, שאין בו שבילים מונגשים לנכים, ובשביל להגיע לבית ספר צריך לחצות ברגל נהר מלא בסלעים".

אלונה: "כן, והחלום שלה הוא להגיע לבית ספר".

אימא: "איזה ילדה מוזרה".

אלונה: "אני די מבינה אותה, כי היא אף פעם לא הייתה בבית ספר, והיא רוב הזמן בבית".

אימא: "זה גם החלום שלך?".

אלונה: "ממש לא".

אימא: "אולי עכשיו קצת כן, כי התחיל החופש הגדול אז אולי את כבר קצת מתגעגעת?".

אלונה: "לא נראה לי. ואז הסבא של הילדה, שגר איתה, לא רוצה שהיא תלך לבית ספר והוא משכנע את ההורים שלה שהכי טוב יהיה לה אם היא תלך לגור במנזר, אבל הילדה לא רוצה והיא נלחמת בזה".

אימא: "למה סבא שלה לא רוצה שהיא תלך לבית ספר?".

אלונה: "כי הדרך לבית ספר מאוד קשה והיא יכולה להיפצע. הוא דואג לה".

אימא: "אז בעצם רוב הסרט הוא מאבק בינה לבין סבא שלה".

אלונה: "כן".

אימא: "טוב, ולא נגלה מי מנצח בסוף, נכון? כדי לא לעשות ספוילר".

אלונה: "נכון".

אימא: "תגידי, הכפר הטיבטי הזה הזכיר לך איזה מקום?".

אלונה: "כן, את דרמסלה. זה עשה לי געגועים לדרמסלה. אני רוצה לחזור לשם".

אימא: "היינו ממש לפני שנה. מה את כל כך אוהבת בדרמסלה?".

אלונה: "הכל. את הטיולים, האוכל, הריקשות, הקופים, הצמחייה, הדלאי לאמה".

אימא: "גם אני. איך היה לך לראות סרט זר, מארץ זרה בשפה זרה?".

אלונה: "כיף".

אימא: "זה שונה מלראות סרט אמריקאי נגיד?".

אלונה: "כן".

אימא: "למה?".

אלונה: "כי זה סרט טיבטי ולא אמריקאי. והוא מעולה ממש ואני נותנת לו ציון 5".

אימא: "גם אני. יופי, ועכשיו אני מוכנה לשלוח אותך להימלאיה".

אלונה: "יש. וכבר הייתי בהימלאיה. דרמסלה היא למרגלות ההימלאיה".

אימא: "אה, אז בעצם את היא הילדה מההימלאיה?".

אלונה: "בעצם כן".

אימא: "אז יופי, אני הולכת להגשים לך את החלום הגדול שלך ללמוד בבית ספר באחד בספטמבר הקרוב".

אלונה: "שיט".

ציונים

אלונה: 5/5
מיכל: 5/5

← "הילדה מההימלאיה", פסטיבל תל אביב הבינלאומי לסרטי ילדים, סינמטק תל אביב, הארבעה 5 תל אביב, שלישי־שבת (16.7־20.7), פרטים נוספים באתר הסינמטק