היסטריה

1.

הנערה בפיצריה אמרה וואי וואי וואי, והראתה לחברתה את הטלפון, שהביטה ואמרה: אלוהים ישמור, והנער שמפנה את השולחנות בחוץ עבר ואמר: מה מה מה? וביקש את הטלפון – וראה – ואמר: ססס אמ אמק, איזה פחד. ואז,

כל יושבי הפיצריה הקטנה פתחו טלפונים, והרחש הכללי שנשמע התחלק לשניים: הנשים אמרו וואי וואי וואי, הגברים אמרו ססס אמ אמק. נסו לעשות את זה א־קפלה ותראו שיש לכם להיט.

וגם אני, שנקלעתי לשם רק כי רציתי בקבוק סודה ולשבת בשקט ולכתוב לכם את הדברים האלה, שלפתי את הנייד והסתכלתי, וכמובן שזה היה עוד פיגוע, אבל ליתר דיוק: אוטובוס בכביש 6 חטף אבן, ואחת הנוסעות סובלת מחרדה.

היסטריה שמלבה את עצמה, שעוד תהפוך למרחץ דמים כי אין לנו את האפשרות הטכנולוגית לעצור אותה. כולם עם הבוהן על הנייד, מרפרשים בפייס, עוד סטטוס אלים ועוד אחד, ודיווחים 24 שעות ביממה שדוחפים אירועים 24 שעות ביממה, והמוח נכנס למצב סטרס מתמשך, ומתח כזה אינו יכול להימשך זמן רב בלי שיהיה פיצוץ, ואכן יהיה. לא מחשבה, לא אסטרטגיה, לא נסיון לפתור משהו – לא, רק פיצוץ. שאחריו תהיה רגיעה. ואז שלושה ימים של בר רפאלי ומסעדה חדשה של רושפלד, כי אחרי הכל מצבנו מצוין ובתי הקפה מלאים.

2.

ואז נכנסו שני לקוחות צעירים וחסונים. הנערה מאחורי דוכן הפיצריה השתתקה והביטה בהם. היא תקעה מרפק לחברתה.
״מה?״ אמרה החברה.
הנערה גילגלה בעיניה לעבר שני הצעירים, ולחשה לה משהו באוזן. חברתה קפאה גם היא. אחד הצעירים ניגש לדוכן, ואמר: ״כמה זה שני משולשים?״
הנערות הביטו אחת בשניה, ופרצו בצחוק.
״מה, מה,״ אמר הצעיר, ומיד: ״חשבתם שאני ערבי, אה?״
״כבר אי אפשר לדעת היום,״ אמרה הנערה.
״חופשי,״ אמר הצעיר. ״מה את חושבת, פעם ראשונה חושבים שאני ערבי? כל הצבא היה לי את זה.״
״ולא עיצבן אותך?״
״בהתחלה כן, אבל מתרגלים, מה. גם ערבים אמיתיים. פעם דיברתי עם איזה ערבי ביפו, הוא אמר לי: מתרגלים, מה.״
״וואלה,״ אמרה הנערה. ״איזה מזל שאתה לא, אבל? כי אני לא יודעת מה הייתי עושה.״
״בטח, מה,״ אמר הצעיר. ״פחד אלוהים. גם אני אם הייתי רואה אחד כמוני, הייתי מפחד. בטח, מה.״

3.

בדבר אחד הימין הדתי טועה לחלוטין: במחשבה שהמצב משחק לטובתו. שבסוף כולם יבינו שאין ברירה אלא יותר בכוח, ויותר בכוח, ועוד קצת לדחוף והכל יסתדר. כי לכאורה זה נראה כך: השיח האנטי־ערבי השתלט על כל אמצעי התקשורת (למעט הארץ, שעדיין מחכה לרגע שבו תמיכתו במשוררים מזרחיים תגרום למהפכה בהרגלי הקריאה של חברי "לה פמיליה"), ודומה שאחרון הפסאודו־שמאלנים אוטוטו יתפכח מאשלייתו שכולנו בני אדם.

אבל כל האנשים האלה בפיצריה היו ימנים, מזרחים, מסורתיים, מצביעי ביבי. כולם. נולדתי בשכונה הזאת. אני מכיר אותם. אלה האנשים שהביאו שלושים מנדטים לליכוד. וכולם, אבל כולם, היסטריים. הם אולי עושים קולות של ״ניכנס בהם״, אבל מרגישים בעצמות שזה לא יעזור, זה רק יביא להם עוד סכין ועוד מברג. ולכן, אם המצב הזה ימשך עוד חצי שנה,

הגבי אשכנזי הראשון שייעמד מול המצלמות, עם ידיים על המתניים ועיניים למצלמה ודיבור שרוני דניאל מרטיב ממנו, ויאמר: ״ממחר נפרדים, הם שם ואנחנו פה ובאמצע חומה, ואני מבטיח לכם שתוך שנה תראו ערבים רק בטלוויזיה״ – הראשון שיגיד את זה, יזכה באותם שלושים מנדטים.

לא מאהבת מרדכי יגמר הכיבוש. משנאת ישמעאל. מה שלא אומר שיהיה טוב. כי בדבר אחד צודק הימין הדתי: שנאת ישראל לא נובעת מהכיבוש, היא היתה לפניו ותהיה אחריו. אבל בין לבין, יהיו שלוש שנים של בר רפאלי ומסעדה חדשה של רושפלד, כי מצבנו אז יהיה מצוין ובתי הקפה, יש לקוות, יהיו מלאים.