שליטת המסכים: אליזבת לא היתה רק מלכה, היא היתה אייקון

טקס ההכתרה של המלכה אליזבת השנייה, שנערך ב-6 בפברואר 1952, היה הפעם הראשונה בהיסטוריה שטקס הכתרה מלכותי צולם ושודר בטלוויזיה. אחרי 70 שנות מלוכה ובגיל 96, המלכה אליזבת הלכה אתמול לעולמה כשהדיווחים משודרים בשידור חי לא רק בטלוויזיה, אלא גם בערוץ היוטיוב הרשמי של משפחת המלוכה.

העולם בו חיה אליזבת השנייה ביום הכתרתה נראה שונה לגמרי מזה שאנחנו מכירים כיום. מלחמת העולם השנייה הייתה זיכרון טרי, הטלוויזיה הביתית רק התחילה לתפוס ואלביס עוד היה תלמיד תיכון בממפיס. בדרך לתואר המנהיגה הוותיקה בעולם והמלכה בעלת הכהונה הארוכה בתולדות המלוכה הבריטית, אליזבת הפכה לאייקון תרבותי. לא רק סמל לאומי של בריטים, אלא דמות מוכרת בתרבות הפופולרית, שבכל העולם מזהים מיד את החליפה והכובע, את כלבי הקורגי שגידלה ואת הנפנוף המלכותי שלה. ראינו אותה על כל גודל של מסך, צפינו בבנות דמותה בסרטים ובטלוויזיה, היא עוררה השראה לשירי פופ, הודבקה על אינספור מוצרי צריכה וגם זכתה ליצירה משוכפלת וצבעונית של אנדי וורהול, בדומה לאייקונים מהתקופה כמו מרילין מונרו ואלביס. לא מזמן היא חלקה סנדוויץ' עם הדוב פדינגטון, בסרטון לציון 70 שנות המלוכה שלה. הדוב אפילו נפרד ממנה אמש בציוץ בטוויטר. אנחנו חיים בזמנים משונים.

הקשר של המלכה אליזבת לתקשורת ההמונים החל עוד לפני ההכתרה שלה – הנאום הרשמי הראשון שנשאה היה נאום רודיופני לרגל יום הולדתה ה-21, כמה שנים לפני מות אביה. היא הופיעה בשידור חי בטלוויזיה לראשונה באוקטובר 1957, ובאותה שנה גם החלה לצלם הודעה שנתית לציבור לכבוד חג המולד, מסורת עליה הקפידה לאורך כל כהונתה (מלבד שנה אחת). עם חלוף המילניום, ההודעה המצולמת הגיעה גם לרשת ואפילו הפכה בשלב מסוים לפודקאסט. היא נמנעה מראיונות עיתונאיים אבל הצטלמה פעם או פעמיים לסרטים דוקומנטריים.

אגב סרטים דוקומנטריים, ב-1969 שודר ב-BBC הסרט "משפחת מלוכה", הצצה ראשונה מסוגו לארמון ולחייהם של הווינזדורים. המשפחה נתפסה אז כמנותקת מאוד מהעם ומטרת הסרט הייתה להילחם בתפיסה זו. קשה לומר שמדובר ביצירה חתרנית, אבל היו שם גם כמה רגעים מביכים בסטנדרט המלכותי הנוקשה, נניח כשפיליפ אמר על אבא של אשתו "לפעמים חשבתי שהוא משוגע". זה לקח לה שלוש שנים ושני שידורים נוספים, אבל לבסוף החליטה אליזבת שהוא הצליח במשימתו יתר על המידה. הסרט נזרק לארכיון לאחר שהמלכה הכריעה שמדובר בדיוקן אינטימי מדי של המשפחה, והוא נחשף מחדש רק ב-2021 לאחר שדלף איכשהו ליוטיוב.

הסרט הציג את מלכת בריטניה באירועים רשמיים כמו מפגשים עם נשיא ארצות הברית ושאר אישים חשובים, אבל גם את המשפחה בשעות הפנאי שלה. אליזבת מתועדת בו כשהיא מאכילה סוסים, מבלה עם משפחתה או קונה ממתקים לבנה, סצנה שהתכתבה עם השמועות כי המלכה אליזבת לא נושאת על עצמה כסף מזומן. שאר בני ביתה תועדה כשהם עוסקים בתחביביהם. הנסיך צ'ארלס צולם כשהוא מצייר, בעוד המלך המיועד צ'ארלס נלכד בעדשת המצלמה עושה סקי מים (בלי חולצה, כמובן). השיא הגיע לקראת הסוף, אז יצאה המשפחה לפיקניק על שפת אגם והמלכה, בכבודה ובעצמה, עירבבה סלט ובדקה באצבע המלכותית שלה האם היא הגזימה בתיבול.

רק ב-1992 שודר שוב דוקומנטרי רשמי על המלכה, Elizabeth R: A Year in the Life of the Queen, לרגל חגיגות ה-40 לכהונתה. הפעם המשפחה צפתה ואישרה את התוכן מבעוד מועד כדי למנוע פדיחות, והתוצר אפילו שוחרר לרכישה בקלטות וידיאו. למה דווקא 1992? הסיבה הרשמית הייתה חגיגות ה-40 לכהונת המלכה, הסיבה הפחות רשמית היא כנראה הפרידה של צ'ארלס ודיאנה. הציבור התעניין מאוד ביחסים העכורים, שהגיעו לסיומה בשנת שידורו של הסרט, וברוב המקרים צידדו במי שכונתה "נסיכת העם" ולא בבעלה וחמותה.

ב-2007 התרחשה שערוריה דוקומנטרית נוספת. טריילר לסדרה התיעודית Monarchy: The Royal Family at Work, שתיעדה שנה בחיי משפחת המלוכה, העביר את הרושם כי ליזי עזבה בכעס ובדרמטיות סשן צילומים עם אנני לייבוביץ'. המשפחה איימה לתבוע, ה-BBC התנצלו, בכיר ב-BBC ואחד נוסף מחברת ההפקה התפטרו והסדר שב על כנו.

בזמן שבארמון בקינגהאם ניסו לפצח כמה ואיך לאפשר לעם להציץ פנימה, כמה וכמה סדרות וסרטים ניסו לפצח את החידה בעצמם. התסריטאי פיטר מורגן חתום על שני הייצוגים המוכרים ביותר של המלכה – הסדרה "הכתר" מבית נטפליקס אבל עוד קודם הסרט "המלכה", שזיכה את הלן מירן באוסקר שנה אחרי שגילמה את אליזבת הראשונה בסרט אחר. הסרט מתרחש בימים שאחרי מותה של הנסיכה דיאנה ומציג את המלכה באור חיובי במפתיע. המלכה עוברת בו תהליך של אבל ושינוי – היא חוששת מהמודרנה, קנאית לפרטיות משפחתה, אבל לבסוף יוצאת מאזור הנוחות שלה, כובשת מחדש את לב העם ונפתחת לרעיון של שינוי והתקדמות בבית המלוכה.

"הכתר" מתחילה בנישואיהם של אליזבת ופיליפ ב-1947 וצפויה להסתיים בחגיגות ה-50 לשלטונה, אי אז לפני 20 שנה – או בחתונה של צ'ארלס וקמילה ב-2005, לפי שמועות אחרונות. ארבע העונות שכבר שודרו תיארו את עיקרי כהונתה עד שנות התשעים – מרגעים היסטוריים כמו משבר סואץ, שביתת הכורים או מלחמת פוקלנד ועד לעניינים משפחתיים כמו החתונה של צ'ארלס ודיאנה והצילומים של "משפחת מלוכה" שהוזכר לעיל. הסדרה המוערכת ועטורת הפרסים איננה "הפקה רשמית" בשום מובן ולא ברור מה חושבים עליה בארמון. מקורבים של צ'ארלס תקפו את העונה הרביעית של הסדרה בטענה שהתיאור של יחסיו עם דיאנה לא מדויק היסטורית. מקורב אחר הדליף שגם הנסיך וויליאם לא בקטע וכי לדעתו "הוריו מנוצלים ומוצגים באופן מוטה ופשטני".

המלכה נעדרה לגמרי מהביוגרפיה הכושלת "דיאנה" אבל הופיעה בשתי יצירות חדשות יחסית על הנסיכה – "דיאנה: המחזמר" הנלעג למדי וסרט הדרמה המוערך "ספנסר", המלווה את דיאנה בחג מולד זוועתי במיוחד מבחינה נפשית. משפחת המלוכה לא הגיבה לסרט, אך השף המלכותי דארן מקגראדי, שדמותו מופיע בו, יצא להגנת המשפחה ואמר "החשש הגדול שלי הוא שמישהו יצפה בסרט ויגיד 'אלוהים, המשפחה פשוט ישבה שם, הם מפלצות', וזה לא נכון". ואם נעזוב לרגע את דיאנה, נציין שהיא מופיעה קצרות כילדה ב"נאום המלך", המתמקד באביה – סרט שהיא אשכרה ראתה ואפילו העניקה לו את ברכתה. ב-2015 גילמה אותה שרה גאדון בסרט שזכה לשם העברי הבעייתי משהו "יציאה מלכותית", שמתאר ערב בילויים פרוע שלה ושל אחותה מרגרט ביום הניצחון שחתם את מלחמת העולם השנייה.

למלכה יש אינספור הופעות קמיאו ואזכורים אגביים בסרטים וסדרות, בדרך כלל כשחבורה של כלבי קורגי רצים אחריה. עם השנים היא הפנימה ששיתוף הפעולה הזה עם המדיה הפופולרית הכרחי למעמדה והתחילה לשתף פעולה, נניח במערכון שצולם לכבוד אולימפיאדת לונדון במהלכו נשלח ג'יימס בונד, בגילומו של דניאל קרייג, לאסוף את המלכה לאיצטדיון. כולל הקורגים, כמובן. בהזדמנויות אחרות היא הגיעה לשבוע האופנה וישבה בשורה הראשונה לצד אנה וינטור, או קפצה לראות את כס הברזל של "משחקי הכס" והסגירה במפגש עם קיט הרינגטון שתכלס אין לה מושג מה קורה בסדרה.

הייצוגים המוזרים ביותר של המלכה הם הקומיים שבהם, רובם מבוססים על הדיסוננס בין הרצינות והממלכתיות שלה לסיטואציה מגוחכת כלשהי. כמה דוגמאות מטורללות: מכונית-אליזבת עם כתר על הראש (או השמשה) ב"מכונית 2"; המלכה נגררת לאורך שולחן ארוך מאוד על ידי לזלי נילסן ב"אקדח מת לצחוק"; אליזבת + הקורגים עולים לתיבת נוח המודרנית בסרט האסונות "2012"; המלכה מרביצה לשחקן טניס בריטי כשהוא לא מצליח להכריע קרב טניס בלתי נגמר בסרט "7 ימים בגיהנום"; המיניונים גונבים מאליזבת את הכתר שלה; סרט אנימציה שלם בהשראת כלבי הקורגי המלכותיים וגם, כמובן, ג'ון מלקוביץ סוחט את המלכה כשהוא מאיים לירות בכלבים שלה ב"ג'וני אינגליש".

בסוף הסיקסטיז הביטלס הקדישו למלכה שיר קצרצר בשם Her Majesty בסיום האלבום Abbey Road והוזכרה פעמיים נוספות במהלכו. הסקס פיסטולז שהפקיעו את הסיסמה הממלכתית (ושם ההמנון הלאומי) God Save the Queen לטובת שיר מחאה נוקב, שמציג את המלכה כאטרקציה לסחיטת כסף מתיירים ומכנה אותה "לא בת אדם". גם הסמית'ס, פט שופ בויז, מאניק סטריט פריצ'רז, סטון רוזס ופריימל סקרים כתבו עליה שירים, לא בהכרח מחמיאים.

השיר Shoot The Dog של ג'ורג' מייקל בכלל מבקר את ג'ורג' וו בוש וטוני בלייר, אבל בקליפ שלו נראית המלכה מצוירת כשהיא רוקדת במרפסת של ארמון בקינגהאם. בקליפ אחר של להקת בייסמנט ג'אקס המלכה יוצאת ללילה של הרפתקאות בלונדון במהלכו היא בורחת מהמשטרה, הולכת מכות ואוכלת קבב. סצנה במועדון חשפנות הובילה את MTV להגביל את שידור הקליפ לשעות הערב והלילה בלבד. טעמה המוזיקלי של המלכה האמיתית נחשף בחלקו עם השנים, בדרכים רשמיות ורשמיות פחות. פרד אסטר, ג'ורג' פרומבי, אבבא, קליף ריצ'ארדס, גארי ברלו והמחזמר "אוקלוהומה!".