מתחת לאף: 10 דברים לראות כשנראה לכם שסיימתם את נטפליקס

רובנו התרגלנו לתפיסה החדשה של סדרות וסרטים בסטרימינג: הם מציפים אותנו מכל עבר, כל אדם שאנחנו מכירים ממליץ לנו על משהו אחר וכשאנחנו נכנסים לחפש באינטרנט רשימות מבינות עניין – מרביתן יחזרו על אותם השמות הגדולים והמפוצצים – מ-"הכתר" ל-"גמביט המלכה" ועד ל-"טייגר קינג". כך, מרבית השיטוטים האינסופיים בנטפליקס מסתיימים בלחיצה על כפתור "חזרה". אבל מה עם כותרים נדירים באמת? איך מגיעים אליהם, ואיך נדע אם הם באמת טובים? ומה עם תכני סטרימינג פחות נוצצים מ-"נטפליקס" – "אמזון פריים" ו-"אפל TV+"? הרשימה הבאה היא לאותם הסקרנים – הנה 10 אוצרות חבויים לתשומת לבכם.

1. נטפליקס: "חרטות" (“Tigertail”)

בשל מבול הסדרות והסרטים האסייתים שמגיעים לכל קצוות העולם המערבי בשנים האחרונות (מ-"פרזיטים" ועד "מינארי"), משהו נשחק בפורמט "סיפור אינטימי של מהגר אסייתי בארה"ב הקפיטלסטית", אבל עדיין אי אפשר להתכחש לאפקטיביות של רגישויות מעט שונות מהעולם הציני שאנו מכירים. כזה הוא "חרטות", סיפורו של מהגר טייווני ותיק בארה"ב (צי מה; הרימייק ל-"מולאן") שיחסיו המעורערים עם בתו (קריסטין קו; "דייב") גורמים לו להרהר מחדש לגבי התאקלמותו בסביבה. "חרטות" קיבל תאריך יציאה מצער – אחרי פרמיירה חגיגית ב-"סאנדנס" 2020, סרטו של אלן יאנג ("מומחה לכלום", "מחלקת גנים ונוף") הגיע ישירות לנטפליקס בימיה הראשונים של המגיפה, מה שגזר עליו נפילה ישירה לתהומות הנשייה של הסטרימינג. עם זאת, דווקא תחושת הזרות והבדידות – שכולנו הרגשנו בימי הקורונה – שמועברת כאן כה טוב, הופכת את הסרט הקטן הזה לאוניברסלי לחלוטין.

2. yes: "דייויד ביירן: אוטופיה אמריקאית" (“American Utopia”)

תואר "סרט הקונצרט הטוב ביותר בכל הזמנים" הולך – לדעת רוב חובבי המוזיקה – ל-"Stop Making Sense", סרט הקונצרט של להקת ה-"טוקינג הדס" בשיא כוחם, אותם תיעד הבמאי ג'ונתן דם ("שתיקת הכבשים) ב-1984. השליטה הבלתי מעורערת של סולן הלהקה דיויד ביירן בבמה, אך במקביל חוסר הביטחון והבלבול שהוא משדר, משל היה "אחד מאיתנו" – הפכו את "Stop Making Sense" לחוויה רב-חושית ולא עוד הופעה מצולמת. 35 שנה לאחר מכן, עוד במאי עם חזון ויזואלי ואידיאולוגי הבין את הכוח שטמון בביקורת המובנית על החברה האמריקאית בעבודתו של ביירן – ספייק לי. השילוב המוזר הזה הביא לאחד מהסרטים הטובים ביותר שיצאו משנת הקורונה (שיצא לראשונה בסטרימינג "HBO Max" וכעת זמין ב-"yes VOD") – "דיויד ביירן: אוטופיה אמריקאית", שמתעד ערב מהופעתו הקבועה מזה שלוש שנים בברודווי באותו השם. בסרט מוצגים הוא ולהקתו כנביאי זעם מרקדים, בעודם עוברים מקלאסיקות של הלהקה הישנה, שירי סולו חדשים וקטעי תקשורת עם הקהל בין לבין – רובם נוגעים למעורבות הפוליטית של האמריקאי הממוצע בנעשה במדינתו ואדישותו לאלימות נגד השונים ממנו – בייחוד הקהילה השחורה. "אוטופיה אמריקאית" היא חוויה של תנועה, מוזיקה, דיון פילוסופי ומחשבות מודרניות שרק לי וביירן יכלו היו להוציא.

3. אמזון פריים: "Monday"

יוון מסמנת אצלנו לעיתים יעד הכל-כלול, אבל לרבים מתיירי העולם היא מקום אסקפיסטי – לחגוג, להשתכר מהנוף ומהאלכוהול, וכן – גם מקום מיועד לסטוצים מהירים. אבל מה קורה כשאווירת הסופ"ש הזו נגמרת? על הנקודה הזו בדיוק מתעכב סרטו של הבמאי היווני ארגיריס פאפאדימטרופולו, "Monday", שיצא ישירות לסטרימינג לפני מספר חודשים ובמרכזו עומדים שני אמריקאים הנושקים לעשור החמישי בחייהם – מיקי (סבסטיאן סטן, "חייל החורף" ביקום הקולנועי של מארוול), חבר להקה מוצלחת לשעבר שעשה הסבת מקצוע לדיג'יי פרילנסר בלב המדינה השמשית, וקלואי (דניז גוף; "קולט", "ג'ולייט – הגרסה העירומה"), עו"ד לזכויות אדם שנמצאת על סיפה של עזיבה לארה"ב אחרי ששהות ממושכת ביוון הפכה לאהבה נכזבת. הם נפגשים במסיבה סוערת ומבלים סופ"ש יצרי מאוד (מספר סצנות הסקס לא היו מביישים את "משחקי הכס"). לאחר קלישאת ה-"גבר רץ לשדה התעופה לעצור את אהובתו מלטוס", דניז מחליטה להישאר ולתת צ'אנס לאהבה הפורצת, בעוד מיקי מחליט להפסיק עם פוזת "הרווק ההולל" ולהתיישב. שניהם מגלים במהרה ששני הרבה יותר קרוב אליהם משישי. בעזרת תצוגות משחק מצוינות, פאפאדימטרופולו מצליח להרים רעיונות די בנאליים ולשאול אותנו: עד כמה אנחנו באמת ששים לקראת שינוי?

4. נטפליקס: "סינכרוניק" (“Synchronic”)

ומסבסטיאן סטן לשותף שלו ב-MCU, אנתוני מאקי, שכיכב השנה (יחד עם ג'יימי דורנן מתהילת "50 גוונים") ב-"סינכרוניק", שהדרך הנכונה ביותר להגדירו היא הכלאה בין סרטי התמכרות, סרטי חזרה בזמן והמשפט "הקונספט מעניין, אך התוצאות הרסניות" – שנכון הן מבחינה עלילתית והן מבחינת הצופה. אולי זה לא נשמע כזה מפתה, אך מעשיית המד"ב המוזרה שרקמו צמד הבמאים והתסריטאים "בנסון ומורהד" (ג'סטין בנסון ואארון מורהד) – אודות שני פרמדיקים שחווים עומס בעבודה הנורמטיבית שלהם עקב סם חדש ומסקרן, "סינכרוניק", שמעביר את האדם הנוטל אותו אחורה בזמן לכמה רגעים – לא מרגישה כמו "שידור חוזר" למשהו טוב יותר, אלא כפרק גנוז של "אזור הדמדומים" שבמקרה התגלה כעת. המלצה למוחות ניסיוניים.

5. אפל טי.וי+: "On the Rocks"

סרטה האחרון של סופיה קופולה נבנה בחודשים לפני צאתו כמועמד רציני לנוכחות באוסקר – איחוד עם כוכב סרטה הגדול ביותר – "אבודים בטוקיו" – ביל מאריי, סיפור שקופולה יודעת לספר (יחסי אב-בת) וטריילר חמוד ואינטימי. ולמרות זאת, המבקרים היו מעט חלוקים, ו-"On the Rocks" לא זכה לתהילה שציפה לה, וחבל. סרטה של קופולה אודות סופרת ניו-יורקית בורגנית (ראשידה ג'ונס, שסוגרת כאן מעגל לאחר שכמעט זכתה בתפקיד הראשי ב-"אבודים בטוקיו") שחושדת שבעלה ההייטקיסט העסוק (מרלון וויינס) בוגד בה, ובשל כך מגייסת את אביה הפלייבוי המזדקן (מאריי) לסייע. זו עבודה כמעט אוטוביוגרפית, שמוצאת את הבמאית הידועה מתמודדת עם עברה, עתידה ומעמדה בתור שם עצמאי, מנותק ממשפחתה, באמצע חייה. כך, מ-"On the Rocks" עולות השאלות הכי מרירות-מתוקות לגבי מידת ההשפעה שלנו על אישיותנו, ומידת השפעת מחנכינו עלינו. מומלץ לכל חובב דרמה קומית משובחת, או בכללי למעריצי ביל מאריי (מי לא?).

6. נטפליקס: "אין קליטה" ("Black Spot"/"Zone Blanche")

סדרת המתח הצרפתית הזו היא אוצר אמיתי בלום בספריית התוכן של נטפליקס. כשירות סטרימינג שמציע לא מעט סדרות מתח ובילוש (מ-"החוטאת" ועד "קרימינל"), קשה להתבלט בים התוכן, ועדיין – "אין קליטה" עושה זאת. עם נגיעות של "טווין פיקס" ו-"הגשר", "אין קליטה" עוסקת בתובע מיוחד שמגיע מהעיר הגדולה לעיירה שכוחת-אל בצרפת. העיירה, שמוקפת כולה ביער מאיים, נאלצת להתמודד עם שיעור רציחות גבוה מהרגיל, מה שלא מפתיע במיוחד את תושביה. מי שכן מוטרדת מהמקרים, ונעלמה בעצמה ביער בילדותה, היא מפקדת המשטרה המקומית, שנאלצת לשתף פעולה עם התובע האקצסנטרי כדי לסיים אחת ולתמיד את אווירת הרצח באזור. כסדרה שהיא לא פחות הרהור על עליונות הטבע על האדם מאשר תעלומת רצח רגילה, "אין קליטה" ראויה לצפיית הבינג' שלכם.

7. אמזון פריים: "האיש שנפל מכוכב אחר" (“The Man Who Fell to Earth”)

לא ברור אם יש חפיפה בין קהילת חובבי העריכה המינימליסטית של שנות ה-70 לבין מעריציו המושבעים של דיויד בואי, אבל ככל הנראה צפייה בקלאסיקה הלא מוערכת מספיק בכיכובו של המוזיקאי מ-1976, "האיש שנפל מכוכב אחר" (שזמינה ב-"אמזון פריים"), תעשה זאת. כאחד מהנציגים האחרונים של תקופת "הוליווד החדשה", סרטו של הבמאי הבריטי ניקולס רוג ("המבט") מעבד את ספרו של וולטר טביס ("גמביט המלכה"), אודות חייזר (בואי) מכוכב לכת בבצורת, שנוחת בכדור הארץ על מנת למצוא מים ומתחיל לבנות את הונו מאפס, עד שנופל קורבן להתמכרויות ולממשלה שמעוניינת לערוך בו ניסויים. מה שנשמע כסיפור פשוט לכאורה, הופך בידיו של רוג למשל על-זמני: בין אם על לחץ חברתי, יחס ארה"ב למהגרים, או הקריירה האישית של בואי עצמו בזמן צילום הסרט (המוזיקאי התמודד עם התמכרות קשה לסמים והיה אפוף מהתהילה המהירה שהגיעה לחייו, עד שהחל להזות על דיקטטורים וכת השטן). קוהרנטיות היא לא תיאור שאפשר לתת לסרטיו של רוג, אך יכולת עבודתו עם אייקוני מוזיקה (בנוסף לבואי, הבמאי עבד עם מיק ג'אגר ב-"Perfomance" ב-1970, וכעשור לאחר מכן עם ארט גרפונקל ב-"Bad Timing"), ניפוץ ההילה שסובבת סביבם וחשיפת האפלה שבתוכם (בואי העיד לימים כי הוא לא זוכר כמעט דבר מימי הצילום), הופכת את עבודתו של רוג – ואת הסרט הנ"ל במיוחד – לצפיית חובה לחובבי קולנוע.

8. נטפליקס: "ארי אלדיארן: סליחה על האיסלנדית" ("Ari Eldjárn: Pardon My Icelandic")

כשחושבים על ספיישלים בנטפליקס, לא בטוח אם סטנאדפיסט איסלנדי עולה ישר לראשנו – אבל דווקא ספיישל של סטנדאפיסט שכזה, ארי אלדיארן, הוא אחד מהמוצלחים ביותר בפלטפורמה. עם קפיצה מנושאים כמו חשיבותה המוגזמת של הלטינית כשפה, למולדתו שמשתוקקת לכל פרסום קטן ונתבעה על ידי סופרמרקט אנגלי באותו השם, ליחסי הכוחות הנורדיים (כן מתברר שיש דבר כזה, הם שונים), ולאופציה ש-ג'יימס בונד ות'ור היו מגולמים על ידי דנים, אלדיארן לא בוחל בנושאים רגילים של סטנדאפ. הוא אמנם נופל לעתים לבדיחות קרש, אבל הוא עדיין משב רוח רענן (וקר) בז'אנר מתאמץ מידי.

9. אפל טי.וי+: "הפרוגלים" (“Fraggle Rock”)

ג'ים הנסון ידוע בשלל תרומותיו לתרבות הפופולרית – מ-"החבובות", עד ל-"רחוב סומסום" וכלה ב-"המבוך" – אבל דווקא פרויקט שהיוצר המפורסם היה גאה בו לא פחות נשכח מתודעתנו לא פעם. אני מדבר כמובן על הסדרה “Fraggle Rock”, שנקראה בארץ "הפרוגלים", ושודרה בראשית שנות השמונים בערוץ HBO הניסיוני דאז (ובמקביל אצלנו בערוץ ניסיוני אחר – ערוץ 2). היא עוסקת ביצורי קרקע ייחודים – גובו, מוקי, וומבלי, בובר ורד – שחוששים מהנמצא על גבי האדמה אך לומדים לא מעט מתובנות החיים במערה בה הם גרים. למרות שהסדרה זכתה לתהודה גדולה הרבה יותר בחו"ל, היא אף פעם לא תפסה באותה הצורה כאן, וכעת יש להורים הזדמנות לתקן זאת ולהציג את התוכנית החמודה לילדיהם כשהיא זמינה כולה ב-"אפל TV+". "אפל" ייצרה מאז שרכשה את התוכנית סרטונים קצרים חדשים בכיכובן של הדמויות, ובקרוב תציג ריבוט חדש ומעודכן ל-2022.

10. נטפליקס: "הבמה של ראדה" ("The 40-Year-Old Version")

סרט שרק סובל מהשם שניתן לו בעברית. מדובר בבכורת הבימוי של התסריטאית והקומיקאית ראדה בלאנק (שגם מככבת בסרט), כשהשם הוא פראפרזה נהדרת על "בתול בן 40". הסרט עלה לפני כשנה לנטפליקס לאחר סיבוב פסטיבלים (וזכייה בפרס הבימוי בסאנדס). ב-"הבמה של ראדה", בלאנק משחקת גרסה ספק בדיונית, ספק אמיתית של עצמה – ממחזאית מצליחה שעלתה לגדולות עם זכייתה בפרס ה-"30 מתחת ל-30", הופכת היוצרת עשור מאוחר יותר למורה מתוסכלת לדרמה בתיכון בברונקס (עם תלמידים שמתכננים מחזה על תא זרע עקשן שצריך לשכנע את מלכת הביציות לקבלו) וליתומה טרייה מאמה האהובה, שחינכה אותה לאהבת האמנות על חשבון פרנסתה. רגע משבר אחד גורם להארה אצל ראדה והיא מחליטה לפצוח בקריירת ראפ – מביכה תחילה – עם שם הבמה "RadhaMUSprime" ולהתחיל מערכת יחסים עם דיג'יי הצעיר ממנה ב-15 שנה, בעוד שחברה הטוב ביותר/מנהלה מנסה לקרקע אותה, למורת רוחה. מורגשת פה השפעה ברורה מספייק לי (ובייחוד מסרטו "לא יכולה בלי זה" מ-1986), כשראדה מציגה בצורה יצירתית וסאטירית את המציאות האמיתית של האדם השחור שמעוניין להתקדם מסיפורי "הגטו השחור" – ואז המציאות מתפוצצת לו בפנים. הסרט מיועד ליוצרים שקיבלו "לא" אחרי 10 שנים בתעשייה, אלו שמשפחתם עדיין רודפת אחריהם למצאו עבודה "אמיתית" ולנשים בככלל. "הבמה של ראדה" הוא פנינה של ממש.