20 המנות שאנחנו הכי מתגעגעים אליהן
משלוחים זה יופי, אבל יש מנות שאפשר לאכול רק במסעדה. אספנו את ההזיות הקולינריות הכי פרועות כרגע ונזכרנו במנות שאליהן אנחנו הכי מתגעגעים מאז פרוץ הקורונה
מקושקשת סרטנים | בית תאילנדי
כמה ערבים העברנו על הבר של המסעדה האהובה כשלפנינו שמפניירה עם בקבוק יין לבן ומנה של סרטנים סופר חריפים עם ביצה מקושקשת? התשובה היא אינספור, ולא מספיק. מבטיחים שעד שתחזור נלמד להגיד את השם שלה בתאילנדית – פאו פריק פאד טלה.
טורטליני גבינות | טוטו
כיסנים קטנים ועדינים מבצק דק עד שקיפות, שמקופלים ביד אוהבת ומחביאים בתוכם גבינות רכות שנמסות על הלשון. רוטב חמאה ומרווה משלים את הקלאסיקה האיטלקית ויוצר מנה מופלאה, לא פחות.
התדר | פיצה
סלייס ענק מבצק דק עם שוליים שרופים־מתפצחים, גושי מוצרלה מותכת, רוטב מעגבניות טריות ורוטב זעתר – יש לנו חור בלב בצורה שלך.
דריי מרטיני | לייבררי
לשבת על הבר של הלייבררי, לבהות בברמנים ההורסים, לתהות אם יש בני תמותה שיכולים להרשות לעצמם לילה במלון נורמן וללגום באטיות דריי או דירטי מרטיני (סטירד, נוט שייקן). בקרוב אצלנו שוב אמן.
חלונות ניו יורק | הדסון
פרוסות סינטה מדיום־רייר צרובה עד שלמות מבחוץ וורדרדה בפנים ברוטב טופי יפני וחמאה מייצגות מנת דגל ותיקה בהדסון. בימים כאלה השם חלומות ניו יורק מתאים יותר.
סביח | סביח פרישמן
חצילים מטוגנים נימוחים עד כדי שלמות, ביצה חומה, סלטים טריים, חומוס וטחינה מסודרים למשעי בתוך פיתה רכה ואוורירית. איפה הימים שהתבאסנו שאי אפשר לסיים מנה בלי ללכלך את החולצה.
פיתה שקדי עגל | ג'סמינו
כל הוויכוחים אם זו מנת אוכל הרחוב הטובה בעיר או רק השניה הכי טובה לא רלוונטיים עכשיו, כשיש אנשים שיושבים בבידוד ורק יכולים לחלום לעמוד בתור לפיתה במילוי שקדי עגל עם עמבה, חריף ובצל ועגבניה על האש.
פטיפורים | L28
כשכוכבת משחקי השף נאיפה הביאה לעיר את טעמי הבית בירכא, התעלפנו על כל מה שהידיים המוכשרות שלה יצרו. את ההצגה גנבו מרציפן פיסטוק, מעמול, קטאייף ועוד מתוקים שהוגשו עם תה לקינוח. בגלל הקורונה המסעדה נסגרה, אז נשאר רק להתגעגע.
לחמניית שרימפס | NUNUNU
לחמניית חלב רכה, מתוקה וצרובה בתועפות חמאה במילוי לחמניית שרימפס קצוץ וקרם יוזו היא התגלמות הקולינריה התל אביבית טרם פרוץ הקורונה – נהנתנית, חצופה ולא מתנצלת. מי יודע מתי נזכה לטעום ממנה שוב.
ראמן | מן טן טן
כמה היינו מוכנים לשלם כדי לשבת על הכיסאות הלא נוחים במן טן טן ולשאוב ראמן מציר חזיר, בטן חזיר מגולגלת, אטריות וחצי ביצה? המון, תאמינו לנו.
מרק דושפרה | חנן מרגילן
כיסנים קטנטנים ועדינים במילוי בשר שטים להם בנחת במרק עוף הם החומר שממנו עשויים חלומות, עם או בלי קורונה.
חומוס | אבו חסן
ואינאף סד.
גזוז | קיוסק גזוז
כמו המשפט שאומר שאי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים, כך אי אפשר לשתות בקיוסק בלווינסקי את אותו גזוז. כל משקה הוא יצירת אמנות חד פעמית חמוצה־מתוקה מסירופים, עשבי תיבול, ירקות ופירות שנרקחים במקום, והתוצאה מפתיעה בכל פעם מחדש.
כנאפה פרגיות | הקובייה
המסעדה בשוק התקווה תמיד מביאה אותה בהמצאות משוגעות אבל הכנאפה הבשרית היא רמה אחרת של אליפות – אטריות קדאיף פריכות ועליהן פרגיות בסילאן, פיסטוקים וטחינה גולמית. הרגנו אותנו עכשיו.
קישוא ממולא | אנימאר
בחודשי חייה הקצרים הצליחה אנימאר למצב את עצמה כאחת המסעדות המעניינות בעיר, ועל הקישוא הממולא יש קונצנזוס מקיר לקיר: קישוא בלדי אפוי בג'וספר במילוי לאבנה מעושנת, גבינת פטה, ויניגרט עגבניות שרי, דואה מצרית, צ'ילי וזעתר. אם עוד לא הספקתם לטעום רשמו לאחרי הקורונה.
מרק בצל | קפה נורדוי
תלי תילים של ויכוחים נשפכו בקבוצות הפודיז על המרק שבמחיר שהוא עולה אפשר לקנות במקומות אחרים ארוחה שלמה. השף עינב אזגורי מוכן להסביר אבל לא לשנות אף פסיק בקלאסיקה, שהיא ממילא זולה יותר מכרטיס טיסה לפריז.
ברד פודינג | קלארו
קלארו היא תמיד הימור בטוח מכל כך הרבה סיבות, מתפריט עונתי משתנה שהשף רן שמואלי יוצר ועד לחלל יפהפה ושירות מופתי. עם זאת, בכל ארוחה אנחנו תמיד מוצאים את עצמנו מחכים לקינוח ברד פודינג לוהט מהטאבון שמוגש עם גלידת שמנת חמוצה.
דאמפלינג שנחניזי | טאיזו
כיסונים קטנים ומושלמים שנחשבים למנת חובה בטאיזו כבר שנים. מילוי נתחי לחי עגל בבישול ארוך ומרק בשר מתובל יוצרים משחקי מרקמים עם הבצק העדין ומסמנים את תחילתה של ארוחה שהיא מסע אסייתי מסחרר.
פנקייקס בייקון | שישקו
מפגן הדוניזם אולטימטיבי שמוגש – או היה מוגש עד פרוץ הקורונה – בבראנץ' השיכורים המפורסם: פנקייקס אווריריים, בייקון פריך ותועפות חמאה ומייפל. מנה ראשונה, עיקרית וקינוח בצלחת אחת, ולעזאזל הכולסטרול.
טרטר דג ים עטוף באבוקדו | שילה
סוג של ביצת הפתעה מפרוסות אבוקדו דקות שמסוככות על קוביות דג ים, שבשילה הוא תמיד הכי טרי שאפשר. להתחיל בעדינות ואז לערבב הכל ולאכול ברגשות מעורבים של איפוק והתחזרות מרוב שטעים.