המפשעות חוזרים עם אלבום פוליטי ולא מתנגדים לעבור למיינסטרים

הדימוי של חיי להקה, במיוחד בהתנהלות היומיומית שלה, נטחן עד דק בסדרות וסרטים הוליוודים, מ"לילה של יום מפרך", דרך "כמעט מפורסמים" עד "רואדיז". על פניו, הקונספט פשוט – חברי הלהקה מספקים זוויות שונות על חייה בדרכים ובהופעות ומספקים את קלישאת הרוקנ'רול המלאה, כולל רגעי הוללות ונקודות שיא ושפל.

בישראל, לעומת זאת, אין דבר רחוק יותר מחיי זוהר הוליוודיים מסצינת המוזיקה המקומית. במקרה הטוב אפשר להיתקל בחברי להקה בהופעות או ברים שונים, ובמקרה העגום יותר האדם שיושב בבית קפה היפסטרי לא יודע שמי שממלצר אותו מילא את הבארבי ערב לפני.
בית האחים אילון ועמית קורח הוא דוגמה חיה לכך. השניים גרים יחד בדירה נעימה ומרווחת יחסית באחד מהרחובות המשתפצים והמאובקים של דרום תל אביב. על קירות הדירה בולטים פוסטרים גדולים של בריז'יט בארדו ואיגי פופ לצד תמונה קטנה של ג'יימס דין. בכלל, אלמנט האולד סקול מאפיין את החיים של חברי המפשעות ומייצג אותם נאמנה. עוד נחזור לזה בהמשך.

[tmwinpost]אילון, הסולן בן ה–33, ועמית (הידוע בכינויו עמיתק'ס), הגיטריסט בן ה–28, נמצאים במצב עירני, למרות מעט מאוד שעות שינה. מי שנעדר מהראיון הוא יועד, המתופף והאח הצעיר ביותר בשלישייה. יועד בן ה–25, שזכה לכינוי שאשה, חי בחצי השנה האחרונה באמסטרדם, שם הוא לומד מוזיקה ומגיע לישראל בייחוד להופעות של הלהקה. בכלל, האחים מגלים אורח חיים די מיושב בחיי היומיום שלהם. בעוד שעמית עובד בתור בקליינר בהופעות, אילון משחק במחזה הסאטירי הקלאסי "המלך אובו" בתאטרון תמונע, וכן תורם מכישורי המשחק שלו למסר (המרכז לסימולציה רפואית) בתל השומר.

אחרי שיחה קצרה בביתם, אנחנו עוברים לשבת בבית קפה באזור לוינסקי כדי לדבר על האלבום החדש והשני במספר של הלהקה – "אין אחות למפשעות", שיוצא בלייבל "גרזן".

מבחינה מוזיקלית, יש משהו באלבום שהוא מאוד אולד סקול בתחושה שלו, אבל קשה לשים עליו את האצבע – מעין שילוב של גראז' בנוסח טיי סגל עם רוק ישראלי של פעם.

אילון: "כל ההשפעות שלנו הן או דברים באמת ישנים או דברים חדשים שמתחקים אחרי סאונד ישן. זה הטעם שלנו. המשהו הנוסטלגי הזה הוא לא בהכרח משהו שאתה יכול לשים עליו את האצבע".

עמית: "זה נכון, אני חושב שיש משהו מאוד בסיסי במפשעות. הדרך שבה אנחנו מקליטים ועושים דברים מתכתבת עם דברים שעשו לפני 20-30 שנה. הרבה פעמים אחרי ההקלטות אנחנו מעבירים את ההקלטה שבמחשב דרך סליל. אנחנו נשענים על הכלים הכי ישנים ברוקנ'רול – גיטרה, תופים, טמבורין וצעקות. שמתי לב שבהקלטות אנחנו מקליטים עם בדיוק אותו ציוד כמו באלבום הראשון. זו הפשטות של המפשעות – אין יותר מדי לאן לברוח. אנחנו בכלל נמשכים יותר לאסתטיקה בסיסית, לדברים שעברו את מבחן הזמן. אני חושב שגם מוזיקלית, האסתטיקה הזאת היא בסיסית".

אתם חלק מגל חדש של האלטרנטיב הישראלי. אפשר לשייך לגל הזה גם את הילה רוח, לילה, דף צ'ונקי, המסך הלבן ו–Häxxan (להקה נוספת בה חבר עמית קורח, א"ב). אתם באמת מרגישים שיש תחייה כזאת או שזה משהו שהוא בעיקר פנים תל אביבי?

אילון: "כרגע זה מרגיש קצת תל אביבי, אבל הרי תמיד מתחילים משם. אם באמת יש גל חדש אז הוא מתפשט החוצה. זה תמיד יתחיל מאיזשהו פיצוץ מקומי".

עמית: "אני מרגיש שבזמן הזה יוצרים מסביבי דברים שאוהב בעתיד. אני מרגיש את התחייה הזאת ואני אוהב אותה. אני חושב שכן יש שאיפה של המון להקות, שאנחנו הולכים איתן כבר שנים, לגלוש לזרם המרכזי. יש תחושה שזה נהיה מספיק גדול בשביל לפרוץ את חומות האינדינגב".

אילון: "אנחנו חיים בתקופה סופר טובה לעשות מה שאנחנו עושים. אני מרגיש שכל הישג של הלהקות שמנית הוא הישג שלנו ולהיפך, כשכל אמן נותן רוח גבית ופוש לאמנים אחרים שמסביבו. יש פה בעבוע של יצירה מוזיקלית רוקנ'רולית חדשה ומעניינת ויש לזה סיבה".

קרוסאובר למיינסטרים זאת מילה גסה?

אילון: "זאת לא חובה מבחינתנו. ברור שאנחנו חושבים על זה, אבל לא מהמקום של סמל הסטטוס שבזה, אלא מהמקום של להגיע לכמה שיותר אוזניים. כשאתה עושה אמנות, אתה לא רוצה רק להטיף למקהלה. אבל זה לא מה שיכריע לגבי איזו מוזיקה נכתוב ונעשה. אם משהו פתאום יתפוס ויקבל את הבמה, בטוח לא אתנגד. כשהמסך הלבן נכנסים לפלייליסט ערב של גלגל"צ, יש בזה סוג של ניצחון, כי כבר אי אפשר להתעלם מהקול שלהם".

בעוד באלבומם הראשון, "אחת שתיים אמא אבא", המפשעות שרו יותר על חיי ההוללות היחסיים של מוזיקאים צעירים בתל אביב, אלבומם השני מכיל אמירה פוליטית חזקה יותר עם שירים כמו "קבר אחים" ו"לילה טוב דעה קדומה".

עמית מתייחס לנושא הזה ומספר ש"בתקופה האחרונה כבר לא יכולנו להתעלם מה שקורה סביבנו, ואין ספק שהתחושות האלה נכנסו לאלבום. זה אלבום מחאה – יש לנו המון תכנים שקשורים לגבי מה שקורה פה".

אילון: "אני חושב שהאלבום הראשון היה נורא אסקפיסטי בשבילנו, והאלבום השני מדבר על התמודדות. זה ההבדל ביניהם. באלבום הראשון עשינו מוזיקה וכתבנו שירים כדי לא להתעסק בעצמנו או במה שקורה סביבנו, וזה היה פתח הבריחה שלנו. האלבום השני הוא אלבום שבו הרגשנו שבעל כורחנו אנחנו חייבים להתמודד עם החיים. יותר מאי פעם, המפשעות הפכו להיות פוליטיים. זה לא הדבר הראשון שעומד לנגד עינינו. השירים צריכים להיות טובים ואנחנו צריכים לאהוב אותם לפני הכל, אבל הטקסטים והרצון שלנו להגיד משהו שהוא יותר גדול מהחוויה האישית שלנו לגמרי עלה. יותר מחצי השירים מדברים על תופעות חברתיות ופוליטיות, מדברים הרבה על דת וההסתייגות שלנו מהממסד הדתי".

אחרי זריקת הקפאין וטיול קצר ברחובות דרום העיר, האחים חוזרים לביתם ומתפצלים. המשך סדר היום כולל קפיצה לאחד מבתי הדפוס המוכרים בתל אביב, שם עמית אוסף מדבקות של הלהקה, חומוס בטייק אוויי וביקור בסטודיו קעקועים בדרום העיר, אותו מפעילה חברתם הטובה סוניה, מקעקעת מוכשרת ביותר שמתמחה בסגנון אולד סקול (נושא חוזר אצל האחים). עמית וסוניה עובדים על קעקוע של צמד מראקס בעוד שאילון הולך על קעקוע של חתול מפליץ עם המילה ג'אז.

בנוסף לקרבה משפחתית וטעם מוזיקלי דומה, האחים קורח בולטים באהבתם המשותפת לקעקועים, שהם באופן לא מפתיע, בסגנון אולד סקול. השלושה אף נושאים על גופם קעקוע משותף של ספינה עם המילה Brotherhood.

מלבד הקעקועים, איך מתבטאת הדינמיקה בין שלושה אחים בלהקה?

אילון: "זה משתנה, זה לא תמיד אותו הדבר. לשמחתנו יש קרבה גדולה ויש לנו טעם דומה. עדיין יש בינינו פערים, אבל לכל אחד יש איזשהו אלמנט שהוא חזק בו".

עמית: "אני חושב שהדינמיקה בינינו לא הייתה חייבת להתפתח לכיוון של להקה, זה היה יכול להיות משהו אחר לגמרי. יכולנו באותה מידה להיות דייגים או שחקני כדורעף חופים. מה שבטוח, גדלנו צמודים וההורים שלנו עשו עבודה טובה בלשמור עלינו ולגבש בינינו".

המפשעות יופיעו בבארבי תל אביב במוצ"ש (8.4) 20:30, כרטיסים: 55 ש"ח