המשולש הקדוש: הפיצרייה של גוז'פה פפה ג'ורדנו חוזרת לעיר

אם יש רגע שמבהיר כמה ג'וזפה פפה ג'ורדנו זר למציאות הישראלית, הוא מגולם בדקות שג'ורדנו רץ להביא מגשי פיצות חמימות ולעברו נורה צרור יריות מכיוון הלקוחות – חיילים בעמדת השמירה שזיהו אותו כמחבל. אבל עוד נגיע לזה. לפני כן תקציר הפרקים הקודמים: בסיבוב הקודם של הפיציולו האיטלקי בארץ בשנת 2011, הוא פתח את הפיצריה המדוברת דה פפה באבן גבירול. זו הייתה מסעדונת שהפכה לקונצנזוס בקרב פודיז ואיטלקים המתגוררים בארץ.

לפני שג'ורדנו עזב את הארץ באוגוסט הקודם הוא הלין בעיתונות על התעמרויות שביצעו בו הרשויות, שהובילו, לטענתו, לסגירת המקום: ביקורות של כיבוי אש, תברואה, מס הכנסה, הגירה ומשטרה. מכיוון שלטענתו לאף מסעדה אחרת באזור שבו פעל לא הגיעו מעולם כל הרשויות בבת אחת, וגם כי לא מצאו אצלו בסוף שום ליקוי ממשי, חשד ג'ורדנו שמתנכלים לו. ואם לא די בבעיות שהערימו הרשויות, מאס ג'ורדנו גם באנשי מקצוע שקימבנו אותו, בין השאר מתקין מצלמות שהתקין לו בעסק מצלמות בלי חיבור אלקטרוני.

אבל יותר מכל, נשבר לו מהישראלים גסי הרוח שמחזירים לו מנות כי לא קראו את ההרכב שלהן בתפריט. עד היום, כשהוא נזכר בזה, הוא מתעצבן: "מה יש להחזיר פיצה עם פרושוטו ולספר שאתה לא אוכל חזיר? זה מופיע ככה בתפריט. אני לא שיניתי כלום, אתה לא שינית כלום בהרגלים שלך, למה אני צריך לספוג את העלויות פה? תחזיר לי מנה רק אם הכנתי אותה לא טוב. ישראלים אוהבים להתלונן ואוהבים להחזיר מנות, וזה מדבק. בשולחן שלקוח אחד החזיר בו משהו, כולם מיד ירגישו לא מרוצים".

אחרי כל המילים הזועמות והמלעיזות ששחרר לעיתונים, וכל הסבל הצרוף שחווה בארץ, נשאלת השאלה למה ג'ורדנו חזר. והתשובה היא הצירוף האיטלקי הקדוש: "אהבה ומשפחה". אחרי שסיים הפיציולו הג'ינג'י הזועף לשפוך חמתו היוקדת מצ'ילי ולקטר על הישראלים, הוא נסע עם אשתו הכנרת, שירה נטיף, ובנם התינוק להתגורר במנהטן, בדירונת בגודל של ארגז בוול סטריט. חודש אחר כך כבר צמרר סתיו ניו יורקי קר את רחובות העיר, ונהיה קשה לצאת עם הילד החוצה. גם הדירה הקטנטנה לא התאימה לפעוט שזה עתה החל לצעוד, וכשאשתו התל אביבית חזרה עם התינוק מביקור בארץ, היא הודיעה שקר מדי וצפוף מדי בדירונת שלהם וכעבור חודשיים היא חזרה לגור בארץ. זו אכן הייתה שנה שבה נהנתה ניו יורק מחורף קשה במיוחד.

דה פפה. צילום: יולי גורודינסקי

ג'ורדנו, בן נאפולי החמימה, עבד כיועץ למסעדות, אבל חלם לחזור לארץ. הוא הרגיש קמל מגעגועים למשפחה. בכל פינה מושלגת במנהטן ניגשו אליו תל אביבים שהכיר מאבן גבירול ושאלו לשלומו, ואט אט הוא גילה שהישראלים אמנם בלתי נסבלים, אבל אפשר להתרגל אליהם. "חזרתי לארץ באפריל האחרון והייתי זקוק לזמן כדי להפשיר מההקפאה העמוקה", הוא משחזר את החזרה לשמש התל אביבית ומחבק את בעל בית הקפה בדיזנגוף שבו נערך הראיון.

פיצה תחת אש

מחודש מאי האחרון החלו לצוץ בעיר שמועות על פיצריות שג'ורדנו מתכוון לפתוח. זה לא קרה, בין השאר בגלל צוק איתן. בקיץ האחרון ביקש ג'ורדנו לעזור לתושבי הדרום, ויצא דרומה עם איתי בר, לשעבר מלצר בדה פפה. "נסענו לקיבוץ בארי", הוא נזכר, "ובדרך במחסום פגשתי כמה חיילים שנראו כמו ילדים. החיילים שאלו לאן אנחנו נוסעים וסיפרנו להם שאנחנו יורדים לבארי להכין ללוחמים פיצה ולזניה. החיילים במחסום התאכזבו שלא יקבלו גם הם פיצה. הבטחתי להם שכשנחזור נביא גם להם. כשחזרנו מבארי בלילה, איתי העמיד את הרכב בצד הדרך, ואני לקחתי ערמת קרטונים של פיצה ומפחד הרקטות התחלתי לרוץ עם הפיצות לעבר העמדה. בתגובה ירו עליי מהעמדה צרור. גדלתי בנאפולי, אני מכיר יריות מזדמנות של עבריינים, אבל לא צרור. זה היה מפחיד. לא רציתי להרים ידיים ולשמוט את מגשי הפיצות לאדמה אז רק צעקתי, 'אלה הפיצות שלכם, ביקשתם פיצות'. אבל אלה לא היו אותם חיילים, אלא משמרת חדשה של חיילים שלא ידעו כלום על הפיצות. נתתי להם את מה שהבאתי, אבל כאב לי הלב על החיילים מהמשמרת הקודמת, שהבטחתי להם פיצות – מילה של פפה – והם לא קיבלו".

יכול להיות שאתה פשוט אוהב את הסגנון הבוטה של הישראלים?

"הייתי שמח אם היו לומדים את המילה תודה. הבן שלי אומר 'אבא תכין לי פסטה', בלי להגיד בבקשה. סליחה, אני העובד שלך? טוב, האמת שכן. אבל בסך הכל אני לא חושב שהאיטלקים יותר טובים מהישראלים. איטלקים בחו"ל רק מחפשים אוכל איטלקי ובניגוד לישראלים לא מוכנים לטעום שום דבר חדש. אז נכון שהייתי שמח אם נהגים ישראלים היו יכולים לאותת לפני שהם פונים, אבל איטלקים לא רק שלא שומרים מרחק מהרכב שלפניהם, הם נצמדים ללוחית הרישוי ודוחפים אותך קדימה למקרה שלא הבנת שהם ממהרים".

מה צפוי במסעדה החדשה שלך?

 "פיצה ליברטו. מכינים אותה בצורת ריבוע ואז מקפלים פעמיים לתוך עצמה. כזו אני אמכור. מבצק עבה יחסית, עשוי שאור ואפוי על אבן מיוחדת. גונדה (כינוי של יניב כתר, השותף בפיצריה, לקוח לשעבר בדה פפה, והבעלים של הברים צינה וועד הבית, ש"כ) ביקש שאכין פיצה טבעונית. הבצק שלי טבעוני, אני לא מכניס לתוכו ביצה שהופכת הכל למתוק מדי. לא יודע למה יש כאלה שעושים את זה בארץ. אז אני רוצה לעשות הכל יצירתי יותר, לא למצוא תחליפים אלא להמציא משהו. נגיד פיצה טבעונית עם חלפניו, אגוזים ואצות, טעמים שכולנו נאהב. זה יכול להיות שמנתי מאוד, בעזרת אגוזים או תפוחי אדמה שייתנו את התחושה הקרמית בפה. אני רוצה להכין פיצה בלי קיצורי דרך ותחליפים. נכין גם פיצה שרק עשרים אחוזים מהבצק שלה מכיל גלוטן. המלצרים יהיו כנים וייתנו את כל המידע, ואני בוחר יינות טובים שיתאימו לפיצות, ומובן שיהיו הופעות קטנות של אשתי שמנגנת בכינור".

איך תתמודד הפעם עם הלקוחות הישראלים?

"בסיבוב הזה לא יהיה פרושוטו. המקומי לא מספיק טוב, ולא שווה את המאמץ, וחברים דווקא העדיפו שלא אכניס הפעם פרושוטו. לא כולם בארץ מתחברים לחזיר, ולכן החלטתי לוותר על זה. בכל מקרה אני לא מתכוון להבריח לארץ מצרכים במזוודה. פעם חבר מיפו נתן לי כפייה על תקן של צעיף שאכרוך על הצוואר כשאני על הווספה. כשהגעתי לשדה התעופה באיטליה ואמרו לי לפתוח את המזוודה, דבר ראשון מצאו שם כפייה, ואחר כך כשהגעתי לארץ חקרו אותי בנתב"ג. זה לגמרי הספיק לי, תודה".

[interaction id="54be2577cd7e120f0d07b369"]

אילו חומרי גלם מקומיים אתה אוהב? ומה חסר לך כאן?

"חסרים לי פה עלים שדומים לבאקצ'וי וסוג מיוחד של ברוקולי שלא קיים בארץ, אבל יש פה עשבים מדהימים, למשל מיורן מושלם. עגבניות השרי פה מצוינות, היי, אתם המצאתם אותן, וגבינות הצאן פה טובות. גרתי בברזיל, בניו יורק, בישראל ובאיטליה, והכי הושפעתי מהיהודים, כנראה בגלל המשפחה הישראלית שלי שאני הכי אוהב בעולם. כשאיתי, גונדה ואני נפתח את דה פפה בדיזנגוף, אבא שלי יבוא לאפות איתי דברים משוגעים ויהיה כיף. למרות הכל אני חושב שהחיים בישראל נפלאים".

דה פפה, דיזנגוף 334, 6424740־03, כל יום 12:00־24:00