הניחו להולכים: למה חשוב להרחיק את דוכני הפיס מהרחובות?

תושבי תל אביב קיבלו בסוף השבוע בשורה משמחת: הפשרה שהושגה בין העירייה למפעל הפיס תביא לכך שבתוך 12 שנים, יוסרו כמחצית מדוכני מפעל הפיס מהמדרכות ברחבי העיר. זהו אחד הדברים החשובים שקרו כאן לאחרונה, הזדמנות חד פעמית לחולל שינוי בכל הקשור למערך הכוחות במרחב הציבורי.

לא צריך להיות בעל ראייה מחודדת במיוחד כדי להבחין בשתי מגמות מקבילות שקרו כאן בשנים האחרונות: האחת, עלייה מאסיבית בשימוש ברכבים פרטיים וזינוק במספרם על כבישי הארץ (מגמה שלילית בעיקרה). המגמה האחרת, המאפיינת בעיקר, אבל לא רק, את תל אביב, היא ריבוי השימוש באופניים. גידול מופלא במספר המשתמשים בכלי הסביבתי והמהמם הזה כאמצעי תחבורה לעבודה, ללימודים, ובכלל – כדרך התניידות ממקום למקום.

שתי המגמות הללו קורות במציאות שבה המדרכה כבר מזמן הופקעה מרשות הציבור, והפכה כלי קיבול לעסקים פרטיים שגלשו אליה כמו מסעדות ובתי-קפה, דוכני פיס וממכר למיניהם, תחנות אוטובוס ועוד. ריבוי הרכבים הפרטיים והאופניים היו בחזקת שמן למדורה הלוהטת ממילא על מדרכות העיר. כשזוהתה מצוקת החנייה בתל אביב, היה שצף קצף של פתיחת חניונים ובנייה אובססיבית של שטחי חנייה נוספים תחת כל עץ רענן, לפעמים גם במקומם של לא מעט עצים רעננים. אך מרגע מסוים הונהגה שיטה חדשה של העלמת עין במקרה הטוב, ובמקרה הרע חניית רכבים על המדרכות בעיר. ראו כולם כי טוב, ובכל שעל בכל רחוב, מתייצבים בשעות שונות של היממה, נוסף על דוכני הפיס ובתי העסק, גם רכבים פרטיים על מדרכות העיר. לפעמים זה יותר מרכב אחד, ואם לא די בהם, אז גם רוכבי קטנועים מצטרפים למקהלה, חונים על המדרכה, ולעתים בפרץ של חוצפה גם נוסעים עליה. בין כל הג׳ונגל הזה אפשר לראות הולכי רגל המומים מנסים לפלס את דרכם, כשבלבם תפילות ותחינות להגיע הביתה בשלום בלי להתרסק מפגיעה של רכב כלשהו.

בהליכה מזדמנת ברחובות מסוימים בעיר באמצע היום, אנו יכולים בנקל למצוא את עצמנו הולכים לא יותר ממאה-מאתיים מטר ברצף, כשבין לבין יחסום את דרכנו רכב, קטנוע, פח אשפה, דוכן פיס, בית קפה שגלש למדרכה ועוד שלל הפתעות. במציאות זו, גם רוכבי האופניים מוצאים את עצמם אובדי עצות ומפלסים את הדרך בין הסכנות על המדרכה לבין הסכנות על הכביש, עד שיגיעו לנתיב אופניים סלול כלשהו. כך למעשה משוסה אוכלוסייה אחת – הולכי הרגל, באוכלוסייה אחרת – רוכבי האופניים, וכולם מפסידים במשוואה הזו לשליט הבלתי מעורער – הרכב הפרטי.

אבל אנשים אופטימיים אנחנו, וחשוב שנראה בכל מהלך הזדמנות. ובמהלך הנקודתי הזה של הורדת דוכני הפיס ממדרכות העיר (49 מבין 84) צריך לראות הזדמנות פז לעשות שידוד מערכות כולל ורפורמה רדיקאלית בתפישת המרחב הציבורי בתל אביב. מקבלי ההחלטות צריכים לקבל החלטה חד-משמעית ובלתי מתפשרת, לתת עדיפות בראש ובראשונה להולכי הרגל ורוכבי האופניים, ורק לאחר מכן לכל השאר. מה זה אומר בפועל? ניקוי מדרכות העיר מגורמים מפריעים, איסור מוחלט על חניית רכבים (למעט רכבי חירום או רכבי נכים) על מדרכות, הרחבת סלילת שבילי אופניים, הגדלת מספר המתקנים לחניית אופניים והוספת עמדות ניפוח אוויר לגלגלים, תמריצים לעובדים המגיעים לעבודה באופניים או תחבורה ציבורית, וזו רק רשימה חלקית ביותר.

כן, דוכני הפיס הם חלק מנוף ילדותנו כבר שנים, אבל במציאות האורבנית החדשה עיריית תל אביב צריכה להפוך את ההסדר שלה עם מפעל הפיס לנקודת הזינוק במירוץ להשבת המרחב הציבורי להולכי הרגל ורוכבי האופניים. יצירת מערך כוחות חדש, ששם קודם כל את ההולכים והרוכבים בראש סדר העדיפויות, ורק אחר-כך את כל היתר. בערים מסוימות באירופה ובעולם המתקדם, יש מגבלות כניסה של רכבים לחלקים במרכזי הערים. אנחנו עוד מאוד רחוקים משם, אבל העתיד יכול להראות ירוק יותר.

דרור מזרחי הוא סטודנט למדעי המדינה באונברסיטת בר-אילן וחבר הנהלת מרצ