נס על המים: זה לא סרט כריסמס, אבל הסיפור הזה יחמם לכם את הלב

עם הגעתו של המשבר הדיור העירוני לנקודת רתיחה משולבת במשבר המבעבע של יוקר המחיה, בטח גם לכם כבר יצא לזרוק לחלל האורבני בדיחות על החשש להשאר מחוסרי דיור, ללא קורת גג. זה מצחיק, כמו שאומרים, כי זה אמיתי. החשש הזה בדיוק הפך למציאות מפחידה עבור ד', תושב העיר בן 65, שמצא את עצמו השבוע ללא מקום לגור בו עקב קשיים כלכליים. 

ד', שהיגר לתל אביב מירושלים בתקופת הקורונה בעקבות אהבה חדשה, הוא מסאג'יסט וותיק. עם הגעתו לעיר מצא עבודה בספא בבריכת גורדון המיתולוגית. מנהלת הספא, שרון ליינוונד, מתארת אדם חרוץ שבא לעבוד, למרות קשיי ראייה בעין אחת וגילו הלא צעיר. ההתחלה הייתה אופטימית וד' העניק בין 6 ל-8 עיסויים ביום, בספא שונים ברחבי העיר, אבל התקשה למצוא עבודה לאורך זמן. "רוב הנשים מבקשות מעסות נשים", מסבירה ליינוונד, "וגם רוב הגברים מעדיפים מעסות נשים. במקצוע הזה מאוד קשה לגברים למצוא עבודה במשרה מלאה, אז ד' התחיל לנסות לשווק מסאג' באופן פרטי ועבר בכל ספא בעיר. הגיל גם עושה את שלו ולא הזדרזו להעסיק אותו". 

תחושה של קהילה. בריכת גורדון ריקה בזמן הקורונה (צילום: שאטרסטוק)

מצבו של ד' הידרדר כאשר החברה שעבורה הגיע לתל אביב ואיתה התגורר, נפרדה ממנו. בהיעדר חסכונות משמעותיים או משפחה, הוא מצא את עצמו במהרה בלי אופציות. "יום אחד בעבודה הוא מספר לי שאין לו איפה לישון", משתפת ליינוונד, "ניסיתי להבין מה קורה וגיליתי שכבר תקופה הוא ישן בחוף, אבל נהיה קר מדי בשביל זה. נשבר לי הלב. לא ידעתי מה לעשות". רובנו היינו כנראה מסתפקים בטלפון לרווחה וחיים עם תחושת האשמה שלא עשינו יותר, אבל ליינוונד שיכנה את ד׳' על חשבונה באכסניית מרינה בן גוריון בכיכר אתרים, ובמקביל החלה לנסות להניע תהליכים מול הרווחה. בהתייעצות עם חברה החליטה גם להעלות פוסט לפייסבוק ולבקש סיוע, תרומות, מזון וחיבורים. 

"אני כבר יודעת שבישראל כולם מתגייסים במקרים שצריך עזרה כמו שאני לא מכירה משום מקום אחר בעולם, אבל האמת שהייתי מופתעת מעוצמת התגובות", היא מאשרת. היא העלתה פוסטים בשתי קבוצות: "סיקרט תל אביב" הגדולה, שם הפוסט קיבל 1700 לייקים ו-115 שיתופים, ופוסט נוסף ב"השכנים של בן גוריון", הקבוצה השכונתית הקטנה משמעותית, ודווקא בה נוצר החיבור המשמעותי מכולם: אליה קדוש, מנהל אכסניית מרינה בן גוריון, האכסניה בכיכר אתרים (השייכת לחברת JTLV המפעילה גם את "המרחב החברתי" ומהווה שילוב תל אביבי מושלם בין קהילתיות נדיבה לציניות נדל"נית) בה שוכן ד' על חשבונה של ליינוונד, ראה את הפוסט ומיד ארגן הנחה של 50% על השהות באכסניה. ד' קיבל גם גישה חופשית לארוחות באכסניה ולשתייה חמה. גורמים אחרים בקהילה הצטרפו, כמו אופיר מנשרי, השף של מסעדת פסטה פבריציו ברחוב דיזנגוף, התחייב לספק לד' ארוחה ביום, וארגון דרי הרחוב הממוקם ברחוב יפת, שגם אליו התגלגל הפוסט, התחיל להניע עבור ד' את תהליכי הרווחה באופן מסודר.

שרון ליינוונד (צילום: אוסף פרטי)

"48 השעות הראשונות מהרגע שהפוסט פורסם היו בין המרגשות בחיי", אומרת ליינוונד, "לא הפסיקה להגיע עזרה מאנשים. זאת גם הכמות וגם המהירות. אנשים תרמו כסף, הביאו בגדים, מצרכים יבשים, אוכל מבושל. תורם אחד התנדב לשלם על השהות באכסניה במקומי. המון אנשים תרמו 10 שקלים, 15 שקלים, אנשים שאין להם אופציה לתרום סכומים גדולים ובכל זאת נתנו, כי לא משאירים בן אדם לבד. כשד' סיפר לי לראשונה שאין לו איפה לישון הרגשתי שהכל עלי, שהוא לבד לגמרי בעולם ואני היחידה שיש לו. היה מאוד מרגש לגלות שזה לא נכון ואנחנו מוקפים בקהילה".

ליינוונד כבר מתכננת את הצעד הבא: "הוא בסך הכל רוצה לחיות בכבוד. מקום לישון, לאכול ולעבוד. ארגון דיירי הרחוב ביפת מקדם דברים מול הרווחה, אני מקווה שהוא יקבל קצבה כלשהי ואנחנו מחפשים לו עבודה. יש לו חודש משולם מראש באכסניה וזה נותן לנו אוויר לקדם פתרונות. אנחנו מאושרים ועדיין המומים ואפילו מוצפים מהתגובות", היא מסכמת ומתבדחת, "היחיד שמתלונן זה בן זוגי שחזר מארצות הברית בדיוק ביום שפרסמתי את הפוסט ולא קיבל ממני שום יחס".
אם אתם רוצים לסייע לד' בתרומות או בהצעות עבודה, יש לפנות אל שרון ליינוונד 054-4913118