הנערה הנכונה

פעם בכמה זמן היא מגיעה. השם שלה מתחיל להזדמזם ברחובות העיר. לרוב זה קורה בקיץ. היא יפה כל כך וצעירה כל כך. החברים שלה חגים סביבה, צוחקים אליה כמו אל הבטחה. המבוגרים יותר מסתכלים בה מרחוק. בקנאות. כמו על זיכרון של עשרות קיצים אבודים. היא מרחפת בתוך ההמולה שהיא עצמה חוללה, מודעת לחלוטין או לא מודעת בכלל, אולי שני המצבים לסירוגין. כל דבר בה משדר מרחק והזדהות. אתה מתגעגע אליה מבלי להכיר אותה. היא גלויה מארץ רחוקה שמעולם לא ביקרת בה, אבל אתה זוכר את הריחות שלה. איך נשמע הקול שלה? מה גורם לה לצחוק? מה היא רוצה להיות? היא מחזיקה בשתי ידיה את הנעורים המושלמים ביותר. כמו כדור קריסטל בלתי נראה. כשהוא ייסדק, עולמות שלמים ייחרבו בלי קול. לא קרה דבר. הכל השתנה.

אנה שרון, בת 18 וחצי, מתגוררת עם אמה ואחיה בנווה צדק. למדה במגמת פילוסופיה וקולנוע בעירוני א'. מאז הספיקה לטייל חודש וחצי באירופה, לעבוד כמלצרית בקנטינה ולפגוש שם את שלומי, להצטלם לקליפ שלו, לעשות מדידות לטובל'ה לקראת שבוע האופנה ולעבוד על תסריט שבינתיים מחכה להזדמנות הנכונה. לפני שנה חברים הכירו לה את תדהר, חייל בן 19 וחצי, ומאז הם יחד. בעוד חודש היא תתגייס ליחידת ההסרטה.