הרחוב התת-קרקעי והגבעה הלבנה. העיר של אבי בללי (נקמת הטרקטור)

אבי בללי | צילום: הלה עמנואל גור
אבי בללי | צילום: הלה עמנואל גור

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: סולן להקת הרוק האגדית שמציינת בשבת 30 שנה לאלבום המופת "זכות הצעקה" בהופעה בבארבי. אלה המקומות שהוא הכי אוהב בג'ונגל הפיתוח הזה

1. לוינסקי

זה המקום שהרגשתי שאני הולך לבקר משפחה – אבל לא הביולוגית. תחושת שייכות "שבטית" נכחה באנשים ושפת הלאדינו בשיחות שאמי ניהלה עם בעלי העסקים, מכרים וחברים קרובים שפגשנו בקניות השבועיות בלוינסקי. הרגשתי את הצד היווני מסלוניקי בטעמים, בריחות ובעברית עם המבטא הבלקני. ה״בזס״ (נשיקות), פאסטה די מנדולה (מרציפן) אצל אלברט וקונדיטוריה ״סאלוניקי״, גבינות ומיני דליקטסים אצל ״אהרוניקו״ ו״רפאל״ , ופגישות אקראיות עם הדוד ג׳אקו שהיה לו אופנוע תלת גלגלי. הוא היה בדמות הסבל היווני הקלאסי מתוך ספרו של נסים אלוני ״ינשוף״. פוגשים שם זיכרונות מוקדמים יותר לימי השכונה המיוחדת הזו. היום זה אחר, אבל הקסם של פלורנטין עדיין נוכח. (ואלה המקומות שאנחנו ממליצים עליהם בלוינסקי)

שוק לוינסקי. צילום: ועדת קישוט
שוק לוינסקי. צילום: ועדת קישוט

2. סוזן דלל

בדיעבד – נקודת ציון היסטורית בחיי. עם סיום ההקלטות לאלבום הראשון של נקמת הטרקטור וטרם סיומו, נוצר הקשר עם להקת בת שבע ופתיחת סוזן דלל כמרכז תרבות ומחול; נווה מדבר רוחני. התהלכות בחצרות המבנה היא תחושה של מחוץ לזמן, תחושת חופש ויצירה, שם יצרנו עם אוהד נהרין את ״קיר״ , הוחתמנו (נקמת הטרקטור) ל-17 הופעות מתוכן 15 עם נוכחות קהל דלילה. ואז שתי ההופעות האחרונות התפוצצו ונרשמה הצלחה אמנותית בלתי נשכחת וללא ספק היסטורית; הצלחה שהדהדה ועדיין מהדהדת במתחם – אם בתמונות ואם במופעים.

"מחול בחוץ", ברחבת סוזן דלל. צילום: מקס דמיטרייב
"מחול בחוץ", ברחבת סוזן דלל. צילום: מקס דמיטרייב

3. העיר הלבנה

בילדותי הכרנו אותה כ״גבעת בטיח״ – הגבעה הניצבת מול קולנוע ״שביט״ הגבעתיימי. מדי קיץ סיפקו שיחי הצבר על הגבעה כמויות אדירות של סברס, הרבה קוצים בתוך הרבה שקט. עם ילדי אני מגיע לבקר שם מדי פעם ואוהב מאוד את האינטרפרטציה הארכיטקטונית של דני קרוון. מה שכן, מעולם לא ראיתי אבטיחים ב"גבעת בטיח".

העיר הלבנה של דני קרוון. מתוך אתר פיקויקי
העיר הלבנה של דני קרוון. מתוך אתר פיקויקי

4. פסאז׳ אלנבי

מלא תחנות יש לי שם ברחוב התת קרקעי הזה, הראשון שבהם עם אבי – לשם הייתי מגיע אתו בסוף שנות השישים לספריית סרטי 8 מ״מ להשכרת סרטים עבור סופ״ש של הקרנות ביתיות. בנערות שרצתי שעות ב״גלרון״ – מחסן תקליטים סיטונאי, שבעצם היה התיכון שלי. בבגרותי הגעתי לשם להופעות עם נקמת הטרקטור ולאירועי אמנות ומיצבים שלקחתי בהם חלק. תמיד זוכר את מצחצחי הנעליים בכניסה לפסאז׳ כשהייתי ילד.

פסאז' (צילום: יח"צ)
פסאז' (צילום: יח"צ)

5. הים

תמיד הים – מחוף הקאנטרי ועד בת ים.

חופי תל אביב, התגעגענו. צילום: ברק ברינקר
חופי תל אביב, התגעגענו. צילום: ברק ברינקר

במוצאי שבת תציין נקמת הטרקטור 30 שנה לאלבומם "זכות הצעקה" בהופעה בבארבי. לפרטים נוספים