האמן החשוב בישראל: "פעם היינו חברה שאפשר להתגאות בה, היום אני מתבייש"

דני קרוון. צילום: איליה מלניקוב
דני קרוון. צילום: איליה מלניקוב

כולם אוהבים להתלונן שאין צל בכיכר הבימה שתכנן דני קרוון, אבל לקרוון עצמו יש תשובות לכל הטענות ("אז חם") והוא מעדיף להתלונן על ישראל האלימה, על שרת התרבות, על המבקרים ועל תריסולים. ריאיון

25 באפריל 2018

אחרי כמה חודשים קרים ורגע לפני שהחום של הקיץ ימֵס את התל אביבים, יש כמה ימים נעימים במיוחד בעיר, כאלה שהאנשים שגרים בה לא שונאים באופן מיוחד. הם יוצאים לחפש קרן שמש אחת להתחמם מולה, זוכרים רק את החורף שבדיוק נגמר ולא את הקיץ שיגיע בעוד כמה שבועות וישאיר אותם לקלל במזגן. הימים האלה הם רגעי השיא של כיכר התרבות של האמן דני קרוון.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
"כבר מגיל צעיר הבילוי המועדף עליי היה למסגר פוסטרים בקניון"
"שמרתי לאספנים על הכלב והבית, וכתשלום הם נתנו לי הדפס של בורז'ואה"
דירה ממש אוצר: ביקור בבית של אוצרת תערוכות ומבקרת אמנות

באור היפה של חמש אחר הצהריים, קרוון בן ה־87 יושב בגינה השקועה שבמרכז הכיכר עם חיוך מרוצה. אני מתיישבת לידו והוא מוודא שאני מתחילה להקליט. הוא מקדים תרופה למכה, ועונה על שאלת היעדר הצל בכיכר עוד לפני שנשאל על כך: "יש אישה אחת שהיא מומחית בסביבה, כותבת ב'גלריה'…".

אתה מדבר על אסתר זנדברג?

"כן. היא נחשבת למומחית בסביבה. והיא באה בטענות על הכיכר הזאת בכל פעם שהיא יכולה לתקוף אותה. אומרת שהיא מלאת שמש והיא מסנוורת. תראי כמה אנשים יושבים פה בחורף ובאביב ובסתיו, ונהנים מהשמש. איזה טמטום. הרי זה ברור שיש חודשים שחם, כמו בכל מקום בעולם. אז מה, צריך לבנות מעל הכיכר תקרה?".

דני קרוון על הבימה. צילום:איליה מלניקוב
דני קרוון על הבימה. צילום:איליה מלניקוב

אבל לא בכל מקום בעולם חם כמו פה.

"באיטליה יותר חם מאשר פה. אני נמצא באיטליה הרבה, יש שם גגות מעל לכיכרות? תארי לך גג מעל סיינה".

זנדברג לא הייתה היחידה שביקרה אותך על הצל.

"הרבה אנשים מבקרים אבל זה טמטום. אנשים לא מבינים. היא לפחות צריכה ללמד אותם. אין כיכר עם גג".

אבל עם עצים יש.

"עצים זה לא כיכר. אז זה חורשה. תארי לעצמך הכיכר הזאת עם עצים. אז זאת הייתה הכיכר הזאת? תארי לעצמך את הכיכר בסיינה עם עצים".

בסיינה לא חם ממאי עד אוקטובר.

"בסיינה חם. אז חם, אבל בשביל זה לעשות פרגולה? לסתום את הכיכר? מחבקים אותי אנשים ברחוב, אומרים לי כמה שהכיכר יפה וכמה טוב להם פה. אם זה צריך להיות מונומנט או לא, זה מעניין את הסבתא שלי".

העיר הלבנה של דני קרוון. מתוך אתר פיקויקי
העיר הלבנה של דני קרוון. מתוך אתר פיקויקי

אז לא היית עושה שום דבר אחרת בכיכר הזאת?

"ודאי שלא. ההצלחה שלה היא בגלל שהיא כמו שהיא. הנה, תראי כמה אנשים יושבים בשמש, את יודעת בכמה חודשים יש שמש חמה? אולי שלושה־ארבעה חודשים. בשמונת החודשים הנותרים בטוח אפשר לשבת בשמש הזאת. יש פה ליד את שדרות רוטשילד, מלא צל. אתה רוצה צל? לך תשב בשדרה. אם היו פה עצים אז לא היו רואים שום דבר. היה צל, אבל לא הייתה פה כיכר. ואני מאוד גאה בברושים שעשיתי פה. כשהראיתי את זה לזנדברג בזמנו במודל, היא אמרה: 'מה, זה בית קברות? ברושים זה בית קברות'".

הספסל הוא לא סתם

קרוון, זוכה פרס ישראל, הוא מהאמנים הישראלים הפעילים והפורים ביותר, עובדה מפתיעה בעיקר בהתחשב בגודל העבודות שלו ובתהליך העבודה הממושך עליהן. יצירות שלו מפוזרות בין השאר בצרפת, איטליה, ספרד, גרמניה ויפן, ובימים אלה הוא עובד על אנדרטה לזכר חסידי אומות העולם שתוצב מול המוזיאון לתולדות יהודי פולין בוורשה. עבודתו "אקס מז'ור" בסרז'י פונטואז שבצרפת נחשבת לאחד הפסלים הסביבתיים הגדולים בעולם והעבודה עליה נמשכת יותר משלושה עשורים.

העיר הלבנה של דני קרוון. מתוך אתר פיקויקי
העיר הלבנה של דני קרוון. מתוך אתר פיקויקי

"עכשיו בואי תראי עוד משהו. את רואה את ספסל העקלתון הזה?", הוא אומר ומצביע על הספסלים המעוקלים בפינת הכיכר, ליד הברושים והכניסה לחניון התת קרקעי. "הספסל הזה הוא לא סתם. בקיץ יש כאן חיפוי מלמעלה והוא מטיל צל. אבל הצל, הרי הוא לא דבר עומד, הוא זז. לכן יש פה את העקלתון. בניתי לך פינה שתוכלי לשבת בצל איפה שהוא נמצא. כל הזמן דאגתי לזה".

מה אתה חושב על בניין הבימה?

"מהצד הזה הוא מטיל צל וזה טוב".

זה הדבר היחיד הטוב שיש לך להגיד על הבניין הזה?

"נכון".

אתה מרגיש שהביקורת שנכתבה על הכיכר מוחקת או פוגעת בהישגים שלך?

"לא, you can't beat success. אז בסדר, אז אני רגיש לזה, אוקיי. אני באמת חושב שזה די טיפשי מצדי".

העיר הלבנה של דני קרוון. מתוך אתר פיקויקי
העיר הלבנה של דני קרוון. מתוך אתר פיקויקי

זה מאוד מעצבן אותך.

"אבל כנראה אי אפשר אחרת. יש לי אופי מתלהם ואפשר להוציא אותי מהכלים, שאחר כך אני מצטער על זה. אני שואל את עצמי לפעמים למה אני כל כך נלחם על דברים, לפעמים יורד לחיים של הקבלנים שמבצעים, בעלי המלאכה, שהם יעשו את זה בדיוק כמו שאני רוצה. אז אני עונה לעצמי שהחומרים – יש להם גם יחס זה עם זה. איך הם יושבים אחד על יד השני, איך הם יושבים גוף אחד ליד גוף אחר. ואם יש ביניהם אי שקט כי הם בקומפוזיות לא נכונות או שהם יושבים לא נקי, אז זה יוצר אי נעימות. כמו שאם את מתארחת אצל מישהו ובעלי הבית כל הזמן רבים ומתווכחים, את לא תבואי לשם עוד פעם. העובדה שאנשים באים לכיכר, מרגישים טוב שם, זה סותר את כל הזנדברגים. את כולם".

את כולם. גם את תמר זנדברג, הבת של אסתר?

"אני תמכתי בה בבחירות, אני לא הצבעתי בשבילה, אבל מאוד שמחתי שהיא באה צעירה והיא לוקחת את העניינים. אבל אני לא אוהב את העניין שהיא אמרה על לשבת עם ליברמן בקואליציה. מה זאת אומרת? היא הייתה יכולה לחתום על מצע עם ליברמן? אפילו עם לפיד היא לא הייתה יכולה לחתום על זה. לפיד, הרי, היחס שלו לערבים ולירושלים ולכל הדברים האלה הוא ניגוד מוחלט. אני מאוד הצטערתי שהיא קפצה כל כך ומיד נפלה. אני גם חושב שהייתה צריכה להתפטר אחרי מה שקרה, שהיא לא אמרה את האמת, ולתת אפשרות לבוסקילה. גם כדי שזה באמת ייפתח לעדות המזרח, ואני לא מתבייש להגיד את זה. אני חושב שהייתה טעות של מרצ שהצביעה בזמנו לא בעד רן כהן אלא בעד הפודל של פרס. גם כתבתי את זה אז בעיתון, אבל מחקו לי את השורה 'הפודל של פרס'".

מתבייש וגאה בזה

קרוון נאבק בביקורת של אסתר זנדברג, מבקרת האדריכלות של "הארץ", באנרגיות שלא הולמות מישהו בן 87. ובכלל, יש לו הרבה אנרגיות: אנרגיה לקיים את כל הריאיון תוך כדי הליכה מהירה ברחובות העיר, אנרגיה להילחם על כל פרט קטן – להילחם בבית הקפה שהציב כיסאות מכוערים בכיכר, בעירייה שסילקה את השומרים מעבודתו "עיר לבנה" בפארק אדית וולפסון ובכך השאירה אותה בודדה מול אימת הגרפיטי, בקבלן שריצף את כיכר התרבות עקום ונאלץ להרים את כל הריצוף ולהתחיל מהתחלה. ובכל המלחמות האלו קרוון ניצח.

דני קרוון על הפליטים. צילום: איליה מלניקוב
דני קרוון על הפליטים. צילום: איליה מלניקוב

איך יש לך כוח להיאבק על כל דבר קטן?

"כי אחרת אני לא הייתי היום מה שאני בעולם ובארץ. אם הייתי מוותר, אז היום את לא היית באה לראיין אותי".

לקרוון יש גם מספיק אנרגיות כדי להמשיך להיאבק גם על דמותה של מדינת ישראל. הוא דרש שיכסו את הקיר שיצר בכנסת והיה מהאמנים שחתמו על עצומה נגד גירוש מבקשי המקלט. "זה דבר נורא ואיום", הוא אומר על הכוונה לגרש את מבקשי המקלט, "אני מכיר אנשים שניצלו כי כשהם היו פליטים קלטו אותם, ולחשוב שאנחנו עושים את זה אחרי שהיינו פליטים כל כך הרבה שנים".

"אין לי מילה טובה על נתניהו", הוא ממשיך, "בוודאי לא על זה. אומרים שאבו מאזן מסית? לא צריך את אבו מאזן כדי להסית. מספיק הפעולות שאנחנו עושים בשטחים – זו ההסתה הכי גדולה נגדנו. משפחה שפורצים אליה הביתה באמצע הלילה, מה רוצים שהיא תהיה? שהיא תחבק אותנו? אנחנו מגדלים שנאה בהתנהגות שלנו. לא יכול להיות כיבוש נאור. לא קיים דבר כזה. וחוץ מזה הסיפור הזה על אלוהים, שהוא הבטיח לנו את הארץ הזאת, באיזו שפה הוא עשה את זה? ביידיש הוא דיבר?".

אנחנו נפגשים כמה ימים לפני אירועי יום הזיכרון והעצמאות, בעיצומן של ההפגנות בעזה. "זה הצבא הכי אנושי כמו שאומרים", הוא אומר, "אני רק חושב על החייל הזה שיורה בבן אדם שלא מחזיק נשק נגדו – מאיפה יכול להיות דבר כזה?".

שער גיליון האמנות של טיים אאוט שעיצב דני קרוון
שער גיליון האמנות של טיים אאוט שעיצב דני קרוון

אתה מפחד לפעמים להגיד מה אתה חושב?

"ממש לא, אני לא מפחד. אני אמרתי שאני רוצה שיכסו את הקיר שעשיתי בכנסת למשל כי הוא כבר לא מתאים. קודם כל בקיר הזה יש כתובת גם בערבית וגם בעברית. דבר שני, עשה אותו שמאלן. הוא נעשה בהשראה של מגילת העצמאות. מגילת העצמאות זו מגילת זכויות האדם. היינו פעם חברה שיכולנו להתגאות בזה שאנחנו חלק ממנה" (בקשתו של קרוון לכסות את הקיר לא נענתה – נ"נ).

והיום?

"היום אני מתבייש".

מן הסתם ראית את הביקורת שהייתה על קובי מידן, שאמר שהוא מתבייש.

"כתבתי לו ועודדתי אותו. אני במקומו לא הייתי חוזר בי".

כפי שמצופה ממרואיין שמאלני בימים כאלה, קרוון אומר את מה שהוא חושב גם על שרת התרבות מירי רגב. "בינה ובין תרבות אין שום קשר. וכל מה שהיא עושה זה אנטי תרבות", הוא אומר. "היא לא מבינה שתרבות זה דבר פתוח, וברגע שאומרים זה מותר וזה אסור – אז אנחנו מכירים את המשטרים שעשו את זה. חוץ מזה, ראשית כל שתקרא את צ'כוב".

מה יקרה אחרי שהיא תקרא את צ'כוב?

"אז יכול להיות שהיא תהיה יותר תרבותית. צ'כוב הוא אחד מהיסודות שעליהם צומחת תרבות חדשה".

דני קרוון על מירי רגב
דני קרוון על מירי רגב

הקרוון שאהב עצים

"בואי נעבור דרך הגן", הוא אומר לי כשאנחנו הולכים מכיכר הבימה לכיוון הסטודיו שלו ברחוב שפירא. קרוון גדל בתל אביב, אביו היה אדריכל הנוף העירוני, ואף שהבן לא שתל הרבה עצים בכיכר הבימה המסנוורת, האהבה שלו לצמחייה העירונית חזקה. "יש מכתב שמהנדס העיר כתב לאבא שלי. הוא אמר לו: 'קרוון, אני אוסר עליך לשתול עצים בכל מגרש ריק של העירייה'", הוא מספר. "ואבא שלי, זו הייתה המדיניות שלו. הוא היה שותל עצים. אז שפע החורשות שיש בעיר – זה שלו. פארק הירקון למשל היה בזמן מלחמת העצמאות שטח לחקלאים, גידלו שם ירקות. כל פעם שחוזה של אחד החקלאים נגמר והחקלאי עזב, אבא שלי שתל שם עצים. גם גן העצמאות של אבא שלי הוא יצירת אמנות".

קרוון גם זוקף לזכותו את תחילת השימור בתל אביב, כשהציע לראש העיר שלמה להט (צ'יץ') שהאדריכלית ניצה סמוק תהיה אחראית על שימור העיר הלבנה והמבנים בסגנון הבינלאומי שבה. "הייתי בא לצ'יץ' ואומר לו: 'תראה מה שקורה פה'. אמרו לי: 'כל פעם אתה בא בטענות. תביא לנו מישהו שיהיה פה אחראי על זה. אז אני הצעתי להם את ניצה, ולא תיארתי לעצמי שהיא באמת תהיה כל כך נפלאה כמו שהיא הייתה. היא באמת הצליחה לקבע את זה במודעות. "פעם שאלו: 'מי ישקיע בשיפוץ של זה?', היום אנשים יותר רוצים לגור בבנייני באוהאוס. יש פה בניינים שהם יצירות אמנות. אני הולך ברחוב פה ורואה בניינים שהשקיעו בפרטי הפרטים שלהם. זה תענוג".

דני קרוון. צילום: איליה מלניקוב
דני קרוון. צילום: איליה מלניקוב

מה הבניין האהוב עליך בעיר?

"זה לא בניין אחד, יש הרבה בניינים. יש למשל בניין שהוא לא משופץ, ברחוב דיזנגוף פינת המלך ג'ורג', שיש לו מרפסות כאלה. הרי זה דבר יוצא דופן. חבל שלא שומרים אותו כמו שצריך, שהוסיפו תריסולים".

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!