כל היופי של המזרח התיכון. ובורקס. זאת העיר של אורי אבני

>> אורי אבני הוא נגן גיטרה ויוצר מוסיקה אינסטרומנטלית מדיטטיבית, מלחין יצירות קצרות ומהודקות, סיפורים מוזיקליים קצרים שזכו לכינוי "זן גיטרה", בהם רוקח אבני צליל עוטף ומקורי שהופך למסע מוזיקלי בנבכי הנפש (האזינו כאן). בימים אלו נערך אבני לקראת אלבום טריו חדש וסיבוב הופעות משולב של הופעות סולו והופעות טריו יחד עם נגן הקונטראבס גלעד אברו והמתופף שחר חזיזה. האלבום זוכה פרס עידוד היצירה של אקו"ם. הערב (שלישי, 19.9) כל היופי הזה מגיע ללבונטין 7

1. רחוב יטבת 

על התפר בין יפו לבת ים, יש כמה רחובות עם בתים ישנים בני קומה או שתיים. הם יורדים מרחוב יפת אל המצוק שתחתיו נמצא חוף הגבול בין יפו לבת ים. יש משהו במקבץ הרחובות הקטן הזה שמרגיש כאילו כל הטוב, היופי, הכמיהה והניחוח של המזרח התיכון התנקזו אליו. הכל ברדיוס של קילומטר מרובע אחד. מצד אחד בית הקברות הנוצרי, מצד שני בתים ישנים אכולים ממלח ים על קו המצוק, הגלים של הים והרוח מנגנים ברקע 24 שעות ביממה. יטבת 5 הפך להיות בניין קטן שגרו בו חברים טובים ומוסיקאים מדהימים. העברנו שם לילות ארוכים של נגינה.

אין כמו במזה"ת. רחוב יוטבת הקסום (צילום: גוגל סטריט ויו)

2. קונדיטוריה פוני 

כבן להורים ממוצא טורקי, לא הצלחתי לחמוק מהקלישאה שבורקס גבינה (איזה בורקס? עם ביצה קשה וקצת זיתים בצד) הוא המאכל האהוב עליי בעולם נקודה. ברחוב העלייה פינת מטלון מסתתר הבורקס הכי טעים בתל אביב. תמיד חם וטרי ומגיע עם חיוך צנוע. קל לזהות את המקום לפי התור הקבוע מחוץ לדלת. פעם היה שם שולחן אחד והיה כיף לעצור לרגע לקפה עם בורקס וביצה. לאחרונה השולחן כבר לא שם, אבל אפשר לקחת טייק אווי, להוסיף תפוזים סחוט בלוינסקי, למצוא ספסל להתרווח – ולהודות על כל הטוב הזה. העלייה 24

3. חורשת רידינג 

חורשת רידינג ברמת אביב היא אוטופיה עירונית. כשהגעתי לשם בפעם הראשונה התקשיתי להאמין שיש מקום כזה בתל אביב או בכלל בעיר כלשהי. זו חורשת עצים רחבה וגדולה, מוקפת בבנייני רכבת ישנים. בכל חורף צומחת בחורשה עשביה טבעית שלא נגזמת עד בוא הקיץ. עצים ענקיים תמיד עושים שם צל. אפשר לשבת על ספסל, לנשום, להסתכל על צמרות העצים האינסופיים שמסתעפים, לראות את האורות החמים שמספרים סיפור בחלונות הבתים, לשתות קפה בבית הקפה בקצה החורשה, לצאת עם הילדים לטיול בפארק ולהרגיש את האפשרות לאיזון עדין בין טבע לעיר. רחוב רידינג 36-30

לא להאמין שזה קיים. חורשת רידינג (צילום באדיבות דוברות עיריית ת"א-יפו)

4. בית העמודים

ככל שהעולם נהיה רועש יותר, דיגיטלי יותר, מהיר יותר, גילתי שאני נמשך יותר ויותר לפגוש אנשים שעושים מוזיקה בצורה הכי גולמית ואנושית שלה. אנשים שמנגנים על הכלי שלהם (לא על מחשב) – וזה לב הביטוי האומנותי שלהם. בית העמודים הוא מועדון ג'אז שמביא כל ערב את ההופעות הכי טובות שיש. מוזיקאים מדהימים שמנגנים בצורה הכי בלתי אמצעית שיש. אני אמנם לא נגן ג'אז, אבל הגישה הזו של חדות ודיוק מצד אחד ושחרור גדול מן הצד השני, הפכו להיות מקור ההשראה העיקרי שלי בשנים האחרונות. רמב"ם 14

מוזיקה כמו שמוזיקה צריכה להיות. בית העמודים (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי)

5. חדר חזרות ג'אנק

פעם בכמה זמן יש לי צורך להיכנס לחדר מוזיקה, לעבור מתופים לגיטרה לבס, לזרוק רעיונות, לערבב אותם, לבוא הביתה ולשמוע מה יצא. לפעמים זה פשוט משחרר ולפעמים נרקמים שם רעיונות שמתפתחים הלאה. המקום הכי נעים וגוד ווייבס לעשות את זה הוא חדר החזרות ג'אנק. יש שם כל מה שצריך ובעיקר את יניב הבעלים שיש בו את האהבה למוזיקה שמזכירה למה זה כיף, ומשחרר, וחשוב, וזכות גדולה לעשות מוזיקה. 

>> אורי אבני טריו, שלישי 19.9 20:00, לבונטין 7. פרטים וכרטיסים כאן