הסודות של סוזן דלל והספסל הכי פופולרי. העיר של אורי לנקינסקי

>> אורי לנקינסקי היא רקדנית, יוצרת ומבקרת מחול, והיא יוצרת שותפה של המופע "הארמון של איתי" (יחד עם רייצ'ל ארדוס ותומר גיאת) שעולה בפסטיבל הקרון ה-32 שנפתח היום בירושלים ויימשך עד ה-17.8. עוד פרטים על הפסטיבל כאן

1. קפה ליזלוטה

אני גרה בשכונה 16 שנים. ראיתי מלא מקומות באים והולכים מהפינה של ריינס-פרישמן. הייתה שם גלידריה, סושי, ארוחות בוקר… אבל מהרגע שמאיה ורוני פתחו את ליזלוטה, זה היה ברור שהן כאן להישאר. המקום מלא באווירה כיפית, קפה טעים ומאפים מפנקים. כל יום מאיה מוציאה פלאים חדשים מהמטבח הקטן. אנחנו מכירים את כל הצוות על דורותיו. נעים לנו לשבת שם (אולי קצת יותר מדי) ולא תמצאו ארוחת בוקר יותר מדויקת בעיר. ריינס 20 

2. מפרץ קטן לים

אני מאוהבת בים התיכון ואני מתה על זה שהעיר יושבת לצידו בצורה כל כך נון שלאנט. כל פעם שאני נוסעת מהדירה של ההורים שלי לדירה שלי, אני מסתכלת ימינה לתפוס את הרגע הקטן שבו הבניינים נגמרים ולשנייה רואים את חוף הים מרציף הרברט סמואל ליד מלון קרלטון. הערבוב בין העירוני לטבעי מאוד מרגיע אותי.

זה לא קרלטון, אבל תדמיינו. פרישמן בירידה לים (צילום: רועי ברנד)

3. ספסל ברחוב רות

מכיתה א' עד תחילת כיתה ד', ליוויתי את הבת שלי מהבניין שלנו לבית הספר שלה. היינו עוברות ליד אותו ספסל כל בוקר, ברחוב רות לקראת שלמה המלך. למרות שהמיקום שלו לא מרכזי בלשון המעטה, כל יום ישב עליו מישהו אחר או חפצים משונים שהונחו בלילה. בשלב מסוים ישב לצידו כסא כתר פלסטיק לכמה ימים ואנחנו דמיינו שזו חברה חדשה שלו. אנחנו קוראות לו "הספסל הכי פופולרי בתל אביב". אפילו המצאנו לו ג'ינגל.

חפשו את הספסל. רחוב רות (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)

4. מרכז סוזן דלל

לפני כמעט 20 שנה, כשעוד גרתי בניו יורק, ביקרתי את אחותי בתל אביב. באתי לקחת שיעור בוקר עם להקת בת שבע. איך שדרכה רגלי במרכז, התאהבתי. המקום כל כך יפה, מרגיע, שקט. אמרתי לעצמי שאם זה המקום של רקדנים בתל אביב, אני חייבת להיות פה. מעבר למחול וליופי, המרכז מלא בסודות שמספרים סיפור מרתק על תולדות העיר. אני בדיוק מסיימת ליצור סיור כוריאוגרפי במרכז שיעלה בסוף אוגוסט. יחיאלי 5

מקום לרקדנים. "מחול בחוץ" ברחבת סוזן דלל (צילום: מקס דמיטרייב)

5. לוני וינטג'

אני חובבת/משוגעת על וינטג'. זה מעבר לבגדים, זה ההיסטוריה, הסיפורים שהפריטים מספרים על איך נשים חיו והתלבשו פעם. בשנים האחרונות חלק מהיצירות שלי מבוססות על דמות שנוצרה בהשראת ג׳קי קנדי. בשלבי התהליך, חברה הפנתה אותי ללידיה, הבעלים של לוני וינטג', לצרכי תלבושת למופע. לידיה מומחית בכל הקשור לוינטג' ויש לה קולקציה סופר מכובדת בחנות שלה ביפו. ברגע שהסברתי לה מה שאני מחפשת, היא שלפה כפפות ממגירה אחת וכובע ממדף אחר. מאז, כל פעם שאני צריכה משהו, או ליצירה או סתם לעצמי, אני קופצת אליה. יועזר איש הבירה 6