עצירה קטנה בפילהרמונית וממשיכים לבר. העיר של אורי שיפרין ענבי

1. אוקטובר

את האוקטובר (שחגג השנה 10) אני פוקד כמעט מראשית ימיו. אני חושב ש-90 אחוז מהפעמים שיצאתי לבר היו לאוקטובר. מה לא עברתי שם, חגיגות, אכזבות, דייטים טובים, דייטים גרועים, שבתות וחגים, ואפילו עבדתי שם בשלב מסויים. תמיד יהיה לי מקום חם בלב לאוקטובר, לאנשיו ונשותיו ולצלחת פועלים וטובורג בסוף היום.
אחד העם 60

ככה סוגרים את היום. אוקטובר (צילום: דין אהרוני רולנד)

2. הפילהרמונית הישראלית בהיכל התרבות

בעברי ניגנתי על פסנתר במשך שמונה שנים ולצערי הרב עזבתי את הנגינה כשהחלטתי להתמקד באמנות פלסטית. לשמחתי עד היום אני צורך מוזיקה קלאסית ויש לי מנוי ל"פילהרמונית בג'ינס", אחד הבילויים השווים גם למי שלא מתחבר לז'אנר. מעבר לזה שהקונצרט תמיד בימי חמישי ב-22:00 שזה כבר טוב, אפשר להגיע עוד קודם ולהינות מבירה חופשית ונשנושים. לאורך השנים יצא לי להזרים כבר כמה וכמה חברים שמעולם לא חשבו שימצאו את עצמם בקונצרט. חלקם מחו דמעה, חלקם נרדמו, אבל כולם הודו לי בסוף הערב. לפעמים אני גם הולך עם עצמי בספונטניות כדי לנקות את הראש או כדי לחשוב בלי הפרעות. אחד הדברים האהובים עליי.
הוברמן 1

תגיעו גם אם אתם לא בעניין של מוזיקה קלאסית. היכל התרבות (צילום: shutterstock)

3. שדרות רוטשילד ומרכז אדמונד דה רוטשילד

אני הולך המון ברגל ובשדרות רוטשילד יוצא לי לעבור כמעט כל יום. אני משוגע על אדריכלות ועל כל מה שקשור לבאוהאוס ולכן לא משנה באיזה שעה ביום אעבור בשדרה, אני תמיד אתפעל מהריכוז הגבוה של בניינים יפים. השדרה הזאת מייצגת מבחינתי את הכל בעיר: את הגבוה והנמוך, את התרבות מצד אחד ואת החוסר בה מצד שני. יש בה שילוב מנצח של ישן חדש ונכון שהיא יכולה להיות גם בלתי נסבלת (בעיקר בסופי שבוע ובשבילי האופניים) אבל אף פעם לא ימאס לי ממנה. בעשור האחרון אני גר בסביבתה ולימים השתתפתי בחממה לאמנות ועיצוב במרכז אדמונד דה רוטשילד היפהפה בפינת שינקין, בו יצרתי את מיצב כסאות הפלסטיק שיצר הרבה הדים ומאז המרכז הפך להיות חלק משמעותי מחיי. יש בו תערוכות מצויינות ושווה מאוד להכנס לראות מה קורה בפנים.
רוטשילד 104

אולי לא בסופ"שים ולא בשבילי האופניים. שדרות רוטשילד (צילום: אילן ספירא)

4. פלאפל בנין (ג'וני)

אני חובב פלאפל מושבע מילדות, אמנם לא גדלתי בעיר אבל כשהייתי קטן אמא שלי שהיא צורפת תכשיטים במקצועה היתה גונבת אותי מדי פעם מבית הספר ליום סידורים בתל אביב ברחוב אלנבי בו יש עד היום חנויות רבות של אבני חן, מתכות, מכשירים ייחודיים ואנשי מקצוע מהתחום. בשבילי זה היה יותר טוב מלונה פארק. בסוף כל יום כזה היינו אוכלים מנה פלאפל אצל בנין בטשרניחובקי. מקום קטן וקסום עם קליינטורה קבועה שקיים משנת 1955, אליו גם אמא שלי היתה מגיעה בילדותה. הכדורים צהובים ולא ירוקים מה שכבר כמעט לא רואים בנוף המקומי, אסור לוותר על הצ'יפס שהוא לא באמת צ'יפס אלא עיגול מושלם ופריך שעושה את דרכו אל כל שטחה של הפיתה. בזמן שבולסים אפשר להנות מצילומים של תל אביב הישנה המתנוססים על הקירות ולהתרפק על הנוסטלגיה והטחינה.
טשרניחובסקי 4

5. החדר בתדר

מה עוד אפשר להגיד על בית רומנו שלא נאמר? ועל כמה עצוב שהוא לא ישאר במתכונתו בקרוב? אפשר עוד הרבה, כי זה באמת אובדן עצום לכל כך הרבה אנשים וקהילות, הוא הלב הפועם של העיר והיצירה בה על כל גווניה וכולם מכירים ואוהבים, מה שלא כולם מכירים או שמים לב אליו זה החדר בתדר, חלל לא גדול ולא קטן מצד שמאל, איך שנכנסים מרחוב יפו. החדר משנה את אופיו ותוכנו מדי שבוע ומאפשר לאנשים ויוצרים לקיים בו תערוכות, מכירות, סדנאות, הקרנות וכל מה שעולה על רוחם של מי שמקבל את המשמורת השבועית, זאת יזמה כל כך מבורכת ומרגש שהיא קיימת. עד שהמקום יסגר, תנו הצצה למה שקורה שם כל פעם שבאים לאחד מהאלף דברים שיש לעשות בבית רומנו.
החדר בתדר, בית רומנו, דרך יפו 9

פופ-אפ של אורי שיפרין ענבי בחדר בתדר (צילום: עדן כליף)

אורי שיפרין ענבי מציג בימים אלו יצירה בתערוכה "שכבדות קדושות" של מרכז אדמונד דה רוטשילד בשיתוף הגלריה החדשה טדי, ירושלים