עיר של ספסלים מחרמנים: המקומות של ג'ייסון דנינו הולט

1. הספסל הכחול המחרמן

יש שורה של ספסלים כחולים על חלקת הדשא/מדרגות/שבילים מאובנים שמובילים בין הים ליפו העתיקה. במפה קוראים לזה "פארק המדרון" אבל זה לא זה, זה הכמה מדרגות האלה בין הכביש לנמל יפו ולעיר העתיקה. קיצר – בשעות הבוקר המוקדמות, לפני שהשמש באה לרצוח את תחושת המסוגלות הקיומית, הספסלים האלה הם הלוקיישן הכי מושלם ומעורר השראה. רואים את כל הים ואת כל העיר (מדרום לצפון), יש צל, אין אנשים. ואם באים עם קפה קר מקפליקס (בית קפה בשכונת נגה, המלצה בתוך המלצה הופה), ו/או פחזניה מ״מילק בייקרי״ (מאפיה בשוק הפשפשים, כן, עוד המלצונת) היום כולו יראה טוב יותר. ולגבי המחרמן… המממ, זה ספוט מחרמן וזהו.

הספסל הכחול המחרמן של ג'ייסון. צילום עצמי

2 . קפה ניסו

אמנם מדובר בקפה הבית של תיאטרון הבית (בו אני המנהל האמנותי) ושל סטודיו למשחק ניסן נתיב (בו אני מלמד) אבל אובייקטיבית מדובר במקום הכי שווה לכריך ושלוקים בשוק הפשפשים. בנוסף לכך בעת ההפגנות בבלפור קיבל הניסו מעמד של חלוץ בחזית העסקים שלא מתכופפים איפה שהאינטרס הוא פוליטי ולא בריאותי, כולל להוציא הסעות מסודרות כל מוצ״ש לירושלים וחזור. קיצר, ניסו. בימנו אגב ניתן לקנות ולאסוף משם את ספר האמן שהוצאתי (CAT), שלוש מאות וחמישים עמודים בכריכה קשה לאללה של יצירות דיגיטליות. אפשר גם סתם לבוא לעיין אני שם רוב היום כל יום.
קפה ניסו, נועם 5 (יפו)

קפה ניסו. צילום: קפה ניסו

3. הספסל המחרמן הלא כחול

שנת המגיפה הוציאה את המתחטבות.ים של העיר למרחב הציבורי ומתחמי האימון בחוץ הפכו מוקד עליה לרגל לכל מי שרוצה לעשות קצת ספורט. אבל גם כשנפתחו הג׳ימז הרבה החליטו להישאר דווקא בחוץ, נגיד על הטיילת של תל אביב – איפה שהבריזה נעימה והנוף חולי, גלי ונעים. ואני בתור בטטה אנטי-ספורטיבית גיליתי שמול אותם מתחמי כושר, כמו לכל אורך הטיילת, יש ספסלים. ההמלצה היא ספציפית על הספסלים בטיילת מול המזרקה של מגדל האופרה. כיף להיות שם עם המחשב, עם קפה, עם חבר, או לבד ותמיד מולך יהיה מופע שלם על הפאר שבגוף האדם הבריא והמבריא.

4. פהקפה בפלורנטין

בפינה של כפר גלעדי וידידה ויטל בפלורנטין יש את p.o.c cafe. איכשהו זאת נהייתה פינה קווירית עם קנלה (קינוח צרפתי קטן ושרוף כזה) הכי טעים. ההמלצה שלי הספציפית היא לשבת על הבר בפנים מול אדם טורם (הבעלים הג׳ינג׳י הנסיך) שמכין את הסנדביצ׳ים. אפשר לדבר איתו על החיים ואפשר לתפוס גל על הווייב שלו בזמן שאת עסוקה בעניינך. בעתיד הלא רחוק אגב יעשה שת״פ אמנותי רחב היקף בין עבודות שלי לקפה בחסות מפעל הפיס הנסיכים. יש למה לחכות…
פהקפה (P.O.C), כפר גלעדי 48

פהקפה בכפר גלעדי. צילום: פהקפה

5. ספסל אחרון ודי

בגן העצמאות, ממש ממש בכניסה, העירייה בנתה מין ספרייה קולקטיבית קטנה כזאת, מין ארון עץ כבד שהשכנים יכולים לבוא להניח בו ולקחת ממנו ספרים. ממש לידו יש שולחן עץ גדול עם ספסלים לשבת לצידו. אמנם לא רואים משם את הים אך הוא מוצל תמידית, וגם אין בו חשמל אבל יש קארמה טובה של עבודה. במהלך שנת הקורונה כל הפגישות שניהלתי עם עורך ספר הפרוזה עליו אני שוקד (הוצאת הקיבוץ המאוחד, ממש עוד מעט) נעשו שם. הוא הביא מאפים, אני הבאתי חרדות. הספסל ידע להכיל את שניהם. זה ספסל מוצלח מאד.

גן העצמאות. צילום: אביחי טייכר