הים מדבר אליו ושלמה ארצי שר לו. זאת העיר של דורון נשר

>> דורון נשר יופיע דורון נשר במסגרת המופע "VHS ד"ש מהעבר שלך" של רננה רז וניצן כהן, היכל התרבות בתל אביב, 3.1 ו-4.1. פרטים וכרטיסים כאן

1. צוותא

אז ככה. יש צוותא. מסביב יש תל אביב. צוותא היא יצור מפעם מהימים של מפ"ם. מפ"ם? עם "ציון" המנהל המיתולוגי. הייתי ילד מרעננה ,שבא לראות את שלום חנוך. הייתה לולה עם השיער הבלונד והשפתיים האדומות וסיגריה. היה שלמה ארצי. יהונתן גפן ודני ליטני. תל אביב בלעה גלולות גדילה. עכשיו חופרים רכבת לנצח. לפני שנים עליתי על הבמה בצוותא. מצאתי לי בית. והיום כשאני עדיין בשלבי התאוששות מהאירוע מוח, חזרתי הביתה להופיע בצוותא. אני מתהלך כמעט כמו פעם במסדרון הארוך ושלמה ארצי שר לי "זה כבר כמה ימים שבצוותא מופיע סטנדאפיסט מחופש". אבן גבירול 30

יש לנו בית. הכניסה לצוותא (צילום: www.pikiwiki.org.il, מתוך אתר פיקיויקי)

2. חוג רכיבה של בית הלוחם 

אני רוכב על אופני יד שאני מפעיל אותם רק מהידיים. זה אופניים של נכים. אנחנו באים השכם בבוקר לאצטדיון האתלטיקה של הדר יוסף, ושם בשורה של מחסנים מחכים האופניים. שלי הצהובות מהסוג הכי ישן. בכלל החבר'ה כאן רובם נכים של צה"ל. בלי רגל, בלי יד. בלי כל מיני. כל בוקר כולם רבים עם כולם על פוליטיקה, בסוף פורצים בצחוק ויוצאים לדרך. אני רוכב על שפת הירקון ורואה את הרצים השונים. ואחר כך לאורך הים אני מצפין עד תל ברוך. ואז אני מדרים עד יפו. אני משוגע על המסלול הזה. בעיקר על הים, שמשתנה לפי עונות השנה. הים מדבר אלי. הוא אומר לי: תתרכז. תנשום עמוק. תראה את הגלים. ברקאי 49

3. המגדלור בנמל

ואז פתאום נחת  לי במוח רעיון! תוך כדיי שאני רוכב ליד המזח, בשפך של הירקון, ליד הקפה שנפתח לא מזמן "מגדלור", שמיד אחריו יש כיכר ירוקה שמשקיפה לים, ממנה רואים את הגשר ואחריו את אצטדיון אוסישקין… ופתאום חשבתי, לכיכר הזו צריך לקרוא "כיכר אריק איינשטיין!"; זה המקום. הכי תל אביבי שיש. אני רואה את הבמה עליה עומד יואב קוטנר ומכריז את השם של הכיכר, "כיכר אריק איינשטיין", והמון בני אדם עומדים ושרים יחד : עוד ניפגש ויהיה לנו טוב/ זה יקרה לנו בקרוב קרוב. זאבי 1

אריק אינשטיין היה אוהב את זה. שקיעה במגדלור (צילום מתוך עמוד האינסטגרם של קפה מגדלור)

4. הסינמטק 

בסוף זה קולנוע. בחושך בשקט. בתוך הקולנוע הגרעין זה הסינמטק. פעם הייתי מכור לערוגה השמיימית הזו. אני זוכר איך קיבלתי את התפקיד הראשון שלי בקולנוע. "מקום בטוח" של עמוס גוטמן. אני זוכר את ההקרנה הראשונה שלו בסינמטק הישן, בבית מפעל הפיס. כשהתחילו הכותרות בסוף הסרט יצאתי מהאולם כי התביישתי שהאור יעלה עלי. "לאן אתה הולך? עשית עבודה למופת", אמר איש עם זקן וחייך. "נעים מאוד לי קוראים רנן שור". ראיתי שם המון סרטים מארצות נידחות. ראיתי סרטים דוקומנטריים נדירים. ראיתי את "נוף בערפל" של תיאו אנגולופלוס והוא ישב באולם וענה לשאלות. ויצאתי מההקרנה והלכתי שעות ברגל וחשבתי "איזה כיף על העולם המוזר הזה. איזה כיף. איזה כיף". הארבעה 5

איזה כיף באמת. סינמטק תל אביב (צילום: שאטרסטוק)

5. אבו חסן 

ואז אמר לי יוסי פולק, "בוא ליפו , לשערי ניקנור 4. נלך לאכול  מסבחה  אצל אבו חסן. כל המושגים שלך על אכילת חומוס יעברו מהפכה ביום הזה". איזה מהפכה? חשבתי לעצמי. שיחקנו יחד ב"מסעות בנימין השלישי" בתיאטרון בימות, אבל אני הייתי שחקן צעיר, והוא היה יוסי פולק. אז אמרתי בסדר. והוא צדק. כל המושגים שלי בקשר לאכילת חומוס עברו מהפכה. זה לא היה דומה לטעם של חומוס. זה היה הטחינה המחוממת שבתוכה בושל החומוס. עם הלימון. עם החריף. משהו שאף אחד עדיין לא הצליח לחקות. אני עוד זכיתי להכיר את אבו חסן כשהיה על סף עיוורון, מוקף בתמונות של נבחרת ברזיל זוכה באליפות העולם. אני זוכר שהכרתי את אשתי ואמרתי לה: "יש מקום ביפו, כשתאכלי בו כל המושגים שלך על אכילת חומוס יעברו מהפכה". היא פרצה בצחוק היסטרי. ואז היא אכלה. ומאותו יום כל יום היא דרשה לבוא לשם. אפילו המילה הראשונה שלה אחרי הלידה של בתנו עמליה הייתה: "מסבחה!". הדולפין 1

מסבחה שהיא מהפכה. חומוס עלי קרוואן אבו חסן (צילום: אסף קרלה)