גינה סודית, קוקטייל חריף ופינה של תקווה. העיר של ורדית גרוס

מתרגשת מהעבודה כל יום מחדש. ורדית גרוס (צילום: מיכל אולמרט-ניישטיין)
מתרגשת מהעבודה כל יום מחדש. ורדית גרוס (צילום: מיכל אולמרט-ניישטיין)

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: ורדית גרוס, המנהלת והאוצרת של ארטפורט, מתארגנת לקראת יריד ספרי האמן ה-5 שלה ומסגירה לכוחותינו גן קטן ומלנכולי, מקסיקנית קטנה ושובבה וחנות כלי בית לנוסעים בזמן

1. גן הגת

גדלתי בתל אביב ברחוב בעל השם האופטימי "חברה חדשה", שלקוח מתוך אלטנוילד של הרצל שרצה להקים בישראל חברה חדשה ואוטופית. ברחוב הקטנטן הזה מסתתר גן הגת, גינה ציבורית שבמרכזה אתר ארכיאולוגי – גת מהתקופה ההלניסטית, מהמאה ה-4 לפני הספירה. אלמנטים ארכיאולוגיים שנמצאו שם הפכו לספסלים ומסביב שתלו את שבעת המינים. את הגת עצמה לא גידרו, ואחד מאתגרי האומץ שלנו כילדים בשכונה היה לקפוץ לתוך הבור העמוק שפעם היו דורכים בו ענבים. זו גינה יפה ושקטה וקצת מלנכולית, בכל פעם שאני מבקרת בה אני מדמיינת את הילדה הקטנה שבמקום לרוץ על מדשאות דילגה בין עתיקות. רח' חיים בסוק

גינה מלנכולית בקצה רחוב אופטימי. גן הגת (צילום: גוגל סטריט ויו)
גינה מלנכולית בקצה רחוב אופטימי. גן הגת (צילום: גוגל סטריט ויו)

2. לה מעלה

אני מעבירה את רוב ימי בקרית המלאכה – אזור כייפי ומלא בגלריות, סטודיואים של אמנים, גרפיטי ויוזמות תרבותיות, אבל בלי יותר מדי מקומות לאכול בהם. למזלי מה שכן יש שם הוא הכי טוב שיש – הסלט הכי טעים בעולם מתחבא ב"על הרמפה" (סלט ממליגה כמובן), והאחות הצעירה שלהם "לה מעלה" היא מסעדה מקסיקנית מעולה עם אווירה של מסיבה, שכיף ללכת אליה גם לדרינק אחר הצהריים, וגם לסגור בה את הלילה אחרי הפתיחות בתערוכות באזור. יש לי חולשה לקוקטיילים חריפים, ואני חוזרת תמיד לכתר המלח והפפריקה המעושנת בקוקטייל פפינו Y טקילה. שביל המרץ 5

תמיד יש מסיבה, גם כשאין מסיבה. לה מעלה (צילום: תם וינטראוב לוק)
תמיד יש מסיבה, גם כשאין מסיבה. לה מעלה (צילום: תם וינטראוב לוק)

3. זילברשטיין כלי בית ומתנות

בתור ילדה העברתי ימים ארוכים בא.ב., חנות הספרים של דודה קטה ודוד זאב ברחוב אלנבי. במקום לקיטנה הייתי הולכת אליהם לקרוא ספרים ולשחק בחוברות של בובות נייר. אני אוהבת את אלנבי על כל גלגוליו, אבל זילברשטיין כלי בית ומתנות היא אחת החנויות היחידות שמזכירות לי את אלנבי של פעם. מקום שתמיד אפשר למצוא בו הפתעות ומציאות – מביצי פברז'ה מעוטרות לסט כוסות משנות החמישים. החפצים נעים בין עיצוב ישראלי סגפני לעיצוב אירופאי מוגזם והתחושה הכללית היא של מסע בזמן. את כלי הזכוכית העדינים עוטפים בזילברשטיין בניירות שנותרו מחנות אופנה עילית שהיתה מעבר לכביש ונסגרה לפני שנים – מתנה מושלמת באריזה מושלמת. אלנבי 41

4. ארטפורט

ארטפורט הוא בשבילי הרבה יותר ממקום עבודה – מרכז אמנות שמתקיים בנדיבות גדולה ובמימון מלא של קרן אריסון, שמטפח אמנות ותרבות מתוך אמונה בחשיבות שלהם, שהאנשים שבו יצירתיים ומקצועיים ופתוחים לרעיונות ולעולם. הקסם בארטפורט דולף מהסטודיואים של האמנים ברזידנסי לתוך החלל המשותף ומחלחל משם לתוך הגלריה הפתוחה לקהל. הקהילה שנוצרה סביב ארטפורט ממלאת את הבנין ברעיונות חדשים, בתערוכות, באירועים, בעבודות וידיאו ובהמון ספרי אמן, ומזמנת אינסוף מפגשים מעניינים ולא צפויים. כבר עשור אני שם ועדיין מתרגשת כל יום מחדש. העמל 8

חירות שוויון ואהבה – כי #איןדמוקרטיה_אין_תרבות ????????ארטפורט ואמני תוכנית הרזידנסי שלנו תומכים בערכי הליבה של…

Posted by Artport Tel Aviv on Monday, February 20, 2023

5. קפלן פינת דה וינצ'י

למדתי בתיכון עירוני א', מטרים ספורים מקפלן פינת דה וינצ'י. אני גרה ממש מעבר לפינה. עברתי כאן ברגל, ברכב ובאופניים אינספור פעמים. אבל בחודשים האחרונים פינת הרחובות הזו קיבלה עבורי משמעות חדשה. ההפגנות בקפלן מרגשות ומלאות בתקווה וגורמות לי להאמין שיש לנו עדיין סיכוי אמיתי להקים כאן חברה חדשה. בקפלן פינת דה וינצ'י מזכירים לנו שהמאבק הנוכחי הוא חלק ממאבק גדול הרבה יותר על עתידה ודמותה של ישראל. במוצ"ש אני שם, נלחמת למען עתיד טוב יותר לכולנו.

אור גדול בתוך החושך. קפלן פינת דה וינצ'י, 04.02.2023 (צילום: אור אדר)
אור גדול בתוך החושך. קפלן פינת דה וינצ'י, 04.02.2023 (צילום: אור אדר)

>> ורדית גרוס היא אוצרת ומנהלת מרכז האמנות ותוכנית הרזידנסי ארטפורט. בשבוע הבא, בין ה-3 ל-6.5, יתקיים בארטפורט בפעם החמישית יריד ספרי אמן – סוף שבוע המוקדש כולו לספרים ואמנות עם מאות ספרים למכירה ועשרות אירועים, שיחות והשקות שפתוחים לקהל בחינם. עוד פרטים כאן.

יריד הספרים של ארטפורט (צילום: דן חיימוביץ')
יריד הספרים של ארטפורט (צילום: דן חיימוביץ')