בית לגבר יהודי מרשים ובר לפנק בו ת'תחת. העיר של יונתן בלומנפלד

>> יונתן בלומנפלד הוא מסוג האמנים שקשה לעמוד בקצב שלהם. השבוע הוא הוציא את "עוד נבין", סינגל חדש על אהבה שלא מצליחה להתכנס, שממשיך לבסס את הקול המובחן שלו: אישי, חד ונטול גינונים. במקביל, הוא מופיע ברחבי הארץ עם "אנטי אייג’ינג", הצגה מקורית שכתב (יחד עם מיכל לוסי גורפיין), ביים, הלחין ומשחק בה, שזכתה בשנה שעברה בפרס המחזה בפסטיבל הקומדיה. ואם זה לא מספיק – ביולי הקרוב תעלה בבכורה בפסטיבל ישראל יצירת תיאטרון חדשה שיצר, עם היוצר הדרוזי ראיד שמס, שמתמודדת עם האירועים סביב הטיל שנפל במגרש הכדורגל במג’דל שמס. שווה לעקוב.

>> בתים נמוכים של פיות ואחלה מקום לדייטים // העיר של הלל ינאי שני
>> מקום לזכור את עילי ברעם ז"ל וכיכר שנותנת כוח // העיר של הגר אנגל

1. קפה החשמל

מה יש להגיד. הכי בבית בעולם. מצד אחד אני מקבל שם יחס של נסיך. מצד שני לא מפסיקים להזכיר לי מאיפה באתי (מהארמון כמובן). בית קפה ביתי ושוקק חיים בהובלתם של איציק, רוני, שיר, גרשון, ליאורה ועוזריהם, שמצליח לקיים חיי קהילה תוססים מבלי להפוך לקומונה מלוכלכת. מקום שאפשר לנהל בו שיחות ארוכות על עניינים ברומו של עולם, להחליף מתכונים לחמוצים עיראקיים, או סתם לשבת על הלפטופ ולספור את הימים עד שהבינה המלאכותית תגנוב לך את העבודה. יש שם גלריה צמודה, אירועים בשעות הערב, אוכל טעיםםם, לקוחות קבע… בקיצור, כל מה שצריך כדי להעמיד פנים לכמה שעות שאתה אדם נורמלי שגר במקום נורמלי בתקופה נורמלית.
החשמל 12

2. הנגב 4

בלב נווה שאנן
באזור טיפה לא נעים
שוכן לו בניין קטן
עם המון המון אולפנים

ואם תקשיבו היטב
בין עיסקה ליללת עכברוש
בין ניפוץ של שמשה לסירנה
אז תוכלו מנגינות לפגוש

ויש שאפילו יגידו
שזה שהכל שם מוזנח
מוסיף לצלילים קצת קסם
אבל בעיניי זה לא כך.
ועדיין שמורה לי פינה חמה בלב לנגב 4 כי יש שם הרבה מוזיקאים שאני מאוד מחבב וגם לי יש שם אולפן קטן. מוזמנים לקפה וניגון.

3. המיתר השישי

התלבטתי רבות אם להמליץ על המקום הזה, כי מצד אחד מדובר בחנות אפקטים וגיטרות פשוט אדירה עם ציוד מעורר יראה, שירות אדיב ומקצועי (כולל אספרסו וקרטיב) ואחלה סושיאל. מצד שני כל הנ״ל עשוי להיות ממש מסוכן, אם נניח יש לכם התמכרות היפותטית לחלוטין לרכישת אפקטים לגיטרה בכל פעם שאתם חשים בריקנות או חוסר ביטחון, ולו הקלים ביותר. אז אני ממליץ על המיתר השישי אבל רק אם יש לכם שליטה עצמית, אחרת עדיף שלא.
מקווה ישראל 25

 

4. בית עלמא

בית המדרש שלי בשנים האחרונות. לומד שם תלמוד, תנ"ך, ספרות, פילוסופיה, כל מה שצריך כדי להפוך לגבר יהודי מרשים. מדובר במבנה יפהפה ששוכן על רוטשילד בין גורד שחקים לבנק ומתעקש לשמור על הרוח. השנה הם גם העבירו פעילויות לנוער מפונה מקרית שמונה. המקום הוקם ומונהג על ידי פורצת הגבולות, ממלאת העגלות, מעוררת התקוות ואם הדרקונים – רות קלדרון.
שד"ל 6 פינת רוטשילד

 

5. קבוצת האימפריאל

כן אני יודע זה לא מקום אחד ספציפי, אבל עשיתי הכל יפה עד עכשיו אז מותר לי. תראו, אני אינני איש חיי לילה. כן כן, אני יודע… קשה להאמין אבל אני, יונתן בלומנפלד, בסך הכל בחור מתון ומיושב בדעתו, שמסוגל להנות מטיול בטבע או ספר טוב. אחי הקטן, לעומת זאת, היה בשנים האחרונות מנהל מאוד רציני בקבוצת האימפריאל, ולכן בכל פעם שיצאתי, הלכתי אליו – בושוויק, LP, אימפריאל, לה אוטרה, יו ניים איט. ומה אגיד לכם, כל פעם היה מדהים. ונכון, אולי אני משוחד, ואולי פינקו לי ת'תחת, ואולי הפעילו אצלי מקום עמוק שמופתע בכל פעם שמרעיפים עליו אהבה, אבל גם את הדברים האלה צריך לדעת לעשות כמו שצריך, ואימפריאל יודעים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"אני ואתה" – הפרשנות המוזיקלית של תזמורת המהפכה לשירי אריק איינשטיין. כמו כל דבר שתזמורת המהפכה עושים זה היה פשוט מעולה ומלא חיים (וגם "הכניסיני תחת כנפך" זה השיר הכי יפה בעולם). אה, וגם "ממתקה" של תלמידות (ותלמיד) ניסן נתיב ירושלים, בבימויו של יפתח ליבוביץ׳ – עבודת אנסמבל מעולה. לא הפסקתי לחייך. ככה צריכות להיראות הצגות סטודנטים והצגות בכלל – עם מלא חופש והנאה וחוצפה. הלוואי שזה ימשיך לרוץ אחרי שהן (והוא) יסיימו את הלימודים.

 

איזו יצירה נתנה לך כח תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
טוב, זה קצת רמאות, כי זו יצירה שראיתי חודש לפני פרוץ המלחמה אבל היא נותנת לי תקווה עד היום – בספטמבר 23׳ ראיתי בפסטיבל ישראל את ההצגה Minefield של היוצרת הארגנטינאית לולה אריאס. זאת עבודת דוקו-תיאטרון בהשתתפות וטרנים בריטים וארגנטינאים שנלחמו אחד בשני במלחמת פוקלנד ולא היו מעזים לדמיין שיום אחד יעלו הצגה ביחד. זאת יצירה מלאה בלב ואנושיות ותקווה (ואפילו הומור!), אבל בקטע אמיתי וטרנספורמטיבי ולא סתם בקטע פנטזיונרי (למרות שגם פנטזיות זה חשוב). בסוף ההצגה פשוט לא הצלחנו להפסיק למחוא להם כפיים והייתה קצת תחושה שאם נפסיק הם ילכו ואנחנו נצטרך לצאת מהחלום היפה שהם בנו ולחזור למציאות הקשה שלנו (שחודש אחרי זה נהייתה הרבה הרבה יותר קשה).

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הניצנים של אופיר – יוזמת צעירים בנגב המערבי, לזכרם של ניצן ואופיר ליבשטיין, שנועדה לאחות את הקרע בין הדור הצעיר לישובים שנוצר בעקבות שבעה באוקטובר. היוזמה מציעה מלגת לימודים לצעירים וצעירות שיתנדבו לשקם את הבתים והקהילות שבהם הם גדלו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רן שמעוני מ"הארץ". נקודת אור בוהקת במרחב עיתונאי מקוטב. הוא מביא שפה עיתונאית אנושית מאוד, ויש לו יכולת ייחודית לספר סיפורים חוצי גבולות ומחנות שאני מאמין שיש להם כוח אמיתי לחבר את החברה הישראלית בחזרה. זה תמיד ממש מעורר השראה לראות באיזה נוכחות והקשבה הוא מראיין, והלוואי שיהיו עוד כמותו. ממליץ מאוד לקרוא את הכתבות שלו על הביביסטים, הפשיעה בלוד, והחסיד יוסל׳ה רוורס.

מה יהיה?
לאף אחד אין דרך לדעת. אבל שינויים גדולים מאוד כנראה. בזהות שלנו. במזרח התיכון. בעולם. ועל מעט מאוד מהם תהיה לנו שליטה. אבל אני כן חושב שיש לנו הרבה מה לעשות ברמה הפרטית והחברתית כדי לעבור את זה, בלהציע סולידריות למי שעובר משהו קשה, בלשמור על הנפש של עצמנו, באיחוי הקרעים. אני באמת מאמין שיש הרבה מה לעשות.