בתים נמוכים של פיות ואחלה מקום לדייטים. העיר של הלל ינאי שני

>> הלל ינאי שני, אחת מתגליות השנה בקולנוע הישראלי, הייתה מדריכה בת 16 בצופי ים כשנשלפה מהסירה לאודישן ומשם לתפקיד הראשי בסרט החדש והמיוחד "עד שתחזור" – דרמת התבגרות מרגשת המתרחשת בלב ים ומוקרנת בבתי הקולנוע בימים אלה – כשלצידה שחקנים מוכרים כמו דניאל ליטמן, אופק פסח, עדי גילת ומוריס כהן. כדאי לכם מאוד לראות אותו. ואותה.

>> המקום המוזר בעיר והמאצ'ה הטוב במדינה // העיר של דאשה איליאשנקו
>> מקום לזכור את עילי ברעם ז"ל וכיכר שנותנת כוח // העיר של הגר אנגל

1.מאחורי שובר הגלים ביפו 

יש משהו בעוצמות, והגודל האינסופי של הים שמרתק אותי ומהווה עבורי מקום של שקט. כשצריך רגע לנתק את המחשבות, או להוריד את הדופק, הים ממש שם בשבילי. דרך הנמל, אפשר לקפוץ בסולם מאולתר למאחורי השובר גלים ביפו, שם יש מיליון סוגים של סלעים שאפשר רגע למצוא עליהם נחת, וגם לראות את כל המרחבים האלה שפותחים את הלב בלי אף הפרעה. כן זה גם אחלה מקום לדייטים.

2. ספסל בסמטה ביפו העתיקה

יפו העתיקה קסומה בעיניי. מלאה בסטייל ויפה בצורה מסחררת, עם כל האבנים העתיקות שמכילות כל כך הרבה היסטוריה. תמיד כשאני מסתובבת שם אני מדמיינת שחלק מהחלונות הקטנים והבתים הנמוכים הם של פיות או יצורים קוסמיים אחרים. ויש שם איזה ספסל אחד, ממש חבוי בתוך הסמטאות, שמשקיף על הים ועל כל הטיילת של תל אביב, הלוקיישן האורבני המושלם ובו זמנית הכי אינטימי שיש.

3. הבארבי

כי אין על רגעים כאלו כמו במופע השקת האלבום של ג'ימבו ג'יי, שיש בו ממש שירים נבואיים. ג'ימבו הפיק את האלבום יחד עם טכנאי הקול גיא אילוז ז"ל, שנחטף ב-7.10 ונרצח בשבי החמאס. היה משהו מרגש וצובט את הלב בו זמנית, שגיא לעולם לא יידע איך הקהל עף, אוהב ושר בקולי קולות את השירים.

4. נמל יפו

שם נמצאים הזיכרונות הכי ראשונים שלי, אלו שעיצבו את ילדותי. מללמוד לרכוב על אופניים ועד וידוי ומימוש האהבה הראשונה שלי. הנמל מאפשר הכל מהכל, הוא מורכב משילוב מיוחד של עולמות מגוונים ומאפשר לי פשוט להרגיש חופשיה ומשוחררת.

5. חוף הדולפינריום

תל אביב היא באמת עיר שכל הזמן מתפתחת. נוצרים בה עוד ועוד מרחבים עירוניים נעימים, שגורמים לרצות להיות רק בחוץ ולהתבונן בכמויות של האנשים שבאים בכל הגילאים ובקומבינציות שונות, שיושבים שם על הדשא, מעבירים את הזמן, מבלים, משוחחים, בוהים או עושים ספורט.

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית. ללא מילים, מי שמכיר או שרק עבר אפילו במקרה מבין ויודע.

השאלון:

1.איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "עד שתחזור", אליו הצטלמתי כשהייתי בת 16. עכשיו אני בת 20. נולדתי וגדלתי ביפו, ותמיד היתה לי אהבה מיוחדת לים. אולי בגלל שהים הוא נוף ילדותי, אולי בגלל שסבא שלי שמואל (סמק) ינאי, היה מפקד הפלי"ם. מגיל קטן נשביתי בצופי ים, בנמל יפו, כחניכה ולאחר מכן כמדריכה. שם גם חמוטל, המלהקת של הסרט, מצאה אותי ופנתה אליי להגיע לאודישן, למרות שאף  פעם לא התנסיתי במשחק. הסרט, שהוא מסע התבגרות של מאיה הגיבורה, היה גם חווית מסע ההתבגרות שלי. אמנם הכרתי את הים ואני מרגישה בו מוגנת ובמקום הבטוח שלי, אבל כל עולם המשחק היה זר לי לחלוטין. כמו מאיה אלקיים, גיבורת הסרט, שניקוס הימאי בא לסייע ולהגן עליה במסע שלה, ככה דניאל ליטמן שמגלם אותו הווה עבורי ממש משענת ועוגן, וגרם לי להרגיש לאט לאט יותר שלמה עם עצמי. עד היום משפטים שהוא אמר לי במהלך הצילומים נשארים איתי ומלווים אותי בדרך.

. 2 איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אחרי שנת שירות במעון לנערות חוסות, בו בין היתר נחשפתי לכמויות רוע שלא ידעתי שקיים ולא רציתי להאמין שיש בעולם, ניסיתי להתנתק ולחזור לתום נעוריי ואז פרצה המלחמה, שטלטלה את עולמנו וגרמה לי להרגיש בהתחלה שאין תקווה לימים טובים יותר, שהעולם שאני מכירה נצבע בשחור. כששמעתי את השיר "את תלכי בשדה" של לאה גולדברג, ובמיוחד את משפט הפתיחה "האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד", הרגשתי שהוא נוגע בי בכל הרגשות והמחשבות.  השיר הזה מלווה אותי כל הזמן כתזכורת לכך שאולי גם כאן ועכשיו יש לנו סיכוי, אם היא הצליחה לראות אותו בתקופה כה חשוכה בהיסטוריה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתחילת המלחמה אנשים טובים רק רצו לעזור ולתמוך בכל מי שרק היה לו צורך. אני התנדבתי ב"אחים למשק". שעוזרים לחקלאים שנפגעו בגלל חוסר בכוח אדם, או צורך להתפנות מהבתים שלהם. אני חושבת שאנחנו צריכים לזכור שאמנם אנחנו במלחמה כבר שנה וחצי, וזה מרגיש פתאום "שגרתי", אבל אסור לנו לתת לזה להפוך לשגרה. אלו הפרנסות והחיים של אותם אנשים ואנחנו חייבים להמשיך לתת יד, הן בפרקטית והן בתמיכה בתוצרת שלהם.

 מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הנשים מעוררות ההשראה מעמותת ״מתלבשות על זה״. שמארגנות ירידי מכירות של בגדים מכל הסוגים, מגופיות ועד שמלות של סלון כלות והכל במחירים נוחים. מאה אחוז מההכנסות הולכות לתרומה למרכז סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית בתל אביב.

מה יהיה?
אני יכולה רק לקוות, שיהיה טוב ושפוי. שנחזור לעצמנו בעתיד ושנוכל להרגיש שאנחנו הולכים עם שמש בכיסים.