הסוד הכי לא שמור והחצר הכי יפה בעיר. העיר של יותם קושניר

יותם קושניר. צילום: עמית סידי
יותם קושניר. צילום: עמית סידי

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: יותם קושניר, שעומד לביים את המחזמר(ים) של רימון, זוכר בדיוק איזה גרם מדרגות גורם לו להזיע

1. שוק הכרמל

כבר כמה שנים טובות שאני גר צמוד לשוק, ונהייתי מפונק. אין לי מושג איך אעשה קניות אם אגור במקום אחר. הכל שם נותן לי השראה. אני אוהב ללכת בלי תכנית ולקנות כל מה שנראה טוב, לחזור הביתה, לפזר הכל על השיש, ואז לתכנן מה להכין.

שופכים שולחן. שוק הכרמל. צילום: shutterstock
שופכים שולחן. שוק הכרמל. צילום: shutterstock

2. כיכר ביאליק

מעבר לזה שזה אחד הרחובות המקסימים בעיר, הכיכר עצמה היא ממקומות המפגש האהובים עלי. זה התחיל בקורונה כשלא היו ברים ובתי קפה, ונמשך עד היום. בכל שעה ביום יש שם אנשים עם כלבים\הורים עם ילדים\ חבורות של צעירים עם בקבוקי יין. מעבר לזה יש לי גם מערכת יחסים עם המדרגות בחלק האחורי של הכיכר, שמובילות לרחוב זלמן שניאור. אני מתאמן עליהן, רץ אותן למעלה ולמטה עשרות פעמים. אני חושב ששפכתי יותר זיעה על המדרגות האלה מכל מקום אחר בעיר.

יותר זיעה מכל מקום בעיר. כיכר ביאליק (צילום: Shutterstock)
יותר זיעה מכל מקום בעיר. כיכר ביאליק (צילום: Shutterstock)

3. חנן מרגילן

הסוד הכי לא שמור בעיר. הכל שם מושלם. אבל מי שמבין מה טוב לו בא בשביל הדושפרה. כשאבא שלי ואני הולכים לשם לדייט של צהריים, ההזמנה הקבועה שלנו היא שתי קערות מרק לכל אחד. אחרי זה כל היתר. אחרי שסגרו את הכתר, חנן מרגילן מילאו לנו את החור בלב.
לפרטים על חנן מרגילן

דושפרה בחנן מרגילן (צילום: אנטולי מיכאלו)
דושפרה בחנן מרגילן (צילום: אנטולי מיכאלו)

4. קפה אנאבל \TLV Makers

אני מרמה פה ובוחר שני בתי קפה על אותו ספוט. אני לא יכול לבחור אחד מהם. אנאבל יושב על קינג ג'ורג' והוא בול כשבא לי על ההמולה של העיר, וכשרועש לי אני הולך למייקרס לשבת בשקט עם הצמחים. האמת היא שרוב הזמן זה סטיבי, הכלב שלי, שבוחר לאן הולכים. הוא אוהב את שניהם כל כך עד שלא יאפשר לי לחלוף על פניהם מבלי להיכנס.
אנאבל, המלך ג'ורג' 26
TLV Makers, מאז"ה 4

מייקר'ס (צילום: אנטולי מיכאלו)
מייקר'ס (צילום: אנטולי מיכאלו)

5. רש"י 48

באמצע רחוב רש"י עומד מרכז צוקר לקשיש. מעולם לא הייתי בתוכו, ואני לא יודע כלום על הפעילות שמתרחשת בו. מה שאני כן יודע הוא שיש להם חצר פנימית יפהפיה, שנראית כאילו מישהו עיצב אותה כדי שיציגו בה מחזות. רחבה מרוצפת אבן ובה מזרקה מתומנת קטנה צבועה כחול, אותה מחבק משני כיוונים קיר צהוב בוהק ומשובץ בחלונות מלבניים גדולים. גרם של שלוש מדרגות אבן מוביל לפיסת קיר לבנה שנראית כאילו ביקשו מילד לצייר חזית של בית, ובדיוק באמצע שלה, דלת אדומה. ממול לכל העסק הזה, מתחת לצמחיה מטפסת על מסגרות מתכת דקות, יושב הקהל על ספסלים ומחצלות, שותה משהו קר או חם (בהתאם לעונה), וצופה ב"לילה השנים עשר" או "פונדק הרוחות" או מה שיתחשק לנו. יש לי תחושה שככה התכוונו שזה יהיה.

יותם קושניר מביים את מחזמר הנונסנס הסאטירי "הפונדק", שיוצג בתיאטרון הסימטה ביפו בימי ה'-ו', 27-26.5, ובימי ו'-ש', 25-24.6. "הפונדק" הוא המחזה הראשון של בוגרי המסלול למחזות זמר של "רימון – ביה"ס למוזיקה" שעולה לבמות התיאטרון. לאחר מכן יביים את המחזמר "נוקאאוט" של רימון, שיעלה ב-6-7.7