המקום שבו הזמן עובר אחרת. העיר של לילך שטיאט ועלית קרייז

1. פארק המסילה / מסלולי אופניים:

מאז שיצרו את שבילי האופניים בעיר נוספה תנועה מסוג חדש ואהוב על שתינו. יש משהו בשבילי האופניים שמאפשר שיטוט נינוח, מוצל, שנותן נקודת מבט יחודית על תל אביב. בזמן הרכיבה נראות לעין עונות השנה, האדריכלות של העיר, האנשים שעוצרים בצידי הדרך. שתינו מתניידות על אופניים בעיר כבר שנים והשבילים לא רק יוצרים דרך תנועה חדשה אלא מרחב עם מקצב עירוני איטי. השביל האהוב הוא כמובן פארק המסילה שמאפשר מעבר שקט בין מזרח מערב עם תדרים אנושיים משתנים תלוי, ביום ובשעה. אפשר לצפות בזוגות, חבורות, פיקניקים מאולתרים, ורגעים אינטימיים של בודדים בינם לבין עצמם. הוא מקשר בנינוחות בין הבית לסטודיו של לילך וחדר החזרות של עלית.

כשהערב יורד יש לצאת ולטייל. פארק המסילה (צילום: Shutterstock)

מוזיאון תל אביב

איפה נתחיל. זה המקום האהוב על שתינו בעיר. 
עלית: להגיע למוזיאון תל אביב במיוחד לקראת סגירה, כשהמרחב מתחיל להתרוקן ולהפרד מהמבקרים שלו, להסתובב במרחבי אולמות התצוגה, להתנתק  מטרדות היום, להירגע, להתמסר ליצירות המוצגות, קלאסיות וחדשות, להפעיל את התת מודע שלי. לפעמים אני באה לראות שוב תערוכה שכבר ראיתי, כדי למצוא בה דברים חדשים שנעלמו מעיני. אחרי הביקור במוזיאון אני מרגישה  קלה עד כדי ציפה. כנראה הלב משיל שכבותיו.

לילך: מוזיאונים הם מקומות של יופי, של עבר ועתיד, של לשאול שאלות ושל לגלות רעיונות חדשים. הם מחסני ידע הטרוטופיים שמאפשרים גישה למגוון ההחלקים שמרכיבים את העולם שלנו. אני אוהבת מוזיאונים שבהם האדריכלות משמעותית, מייצרת מקום לנוע בצורה חדשה, לשוטט, לחשוב, להתבונן על אחרים. אקס-טריטוריות שלוות. מוזיאון תל אביב, עם האדריכלות הברוטליסטית היפיפיה שלו, הוא המקום האהוב עלי בעיר, שם אני הכי אני. 

אני כבר שני עשורים עובדת עם ובמוזיאונים, מעצבת מרחבים ותערוכות, מלמדת סטודנטים על מוזיאונים והחוויה שלנו בהם. מוזיאון תל אביב מושלם להתבוננות באומנות אך גם באנשים שבו. הפינה האהובה: אם עומדים במרפסת קומת תערוכת הקבע יש ספוט מעולה להביט באנשים שעולים ויורדים ברמפה, האור נופל מלמעלה, הזמן עובר שם אחרת. 

הזמן חולף כאן אחרת. מוזיאון תל אביב לאמנות (צילום: שאטרסטוק)

הפיקוק

הפיקוק הוא המקום הכי אותנטי, הכי ביתי וזה שגדלנו איתו. שם גם נפגשנו בפעם הראשונה. זה היה אחרי המופע 'ארכיבאית' (על מכון גנזים בבית אריאלה בו עלית משתתפת כל חמישי אחרון של החודש. לילך הייתה בטוחה שעלית שיחקה את עצמה, אחת שעובדת בארכיון של בית אריאלה). זה המקום לדרינק קבוע של חמישי בערב או שישי אחר הצהריים עם אנשי השכונה, לסגור פרוייקטים ולדבר על חדשים. זה מקום שבו תל אביב מתבגרת איתנו כבר יותר מעשור. הכי בית.  

כמה טוב שבאנו הביתה. פיקוק (צילום: שלומי יוסף)

בית ליבלינג (הגג אחרי הצהריים)

בית ליבלינג הוא אחד הגילויים המופלאים של העיר מהשנים האחרונות. למזלנו, הוזמנו להשתתף בתכנית שהות אמן בבניין בנושא "הבית המשותף" בשיתוף ליבלינג והרשות לאיכות סביבה וקיימות של העירייה. את התכנית יזמו ואצרו שירה בנימיני וענת לוי. מבית ליבלינג על הגג אפשר לראות את כל לב העיר כמעט. מהגג ניבטת השכבה השקטה והנוסטלגית של העיר שמאפשרת להבחין לא רק בעבר של העיר, אלא גם באופק ובעתיד של תל אביב. 

לפני מספר חודשים במסגרת שהות האמן שעשינו בליבלינג, הצבנו על הגג עבודת סאונד בשיתוף קהל בה הזמנו את התושבים להיפגש למופע בזמן אמת של הסיסיות. למי שלא מכיר, אלו להקות הציפורים הפוקדות את העיר בכל שנה, לתקופת האביב. הן מגיעות לבתיהן שעל גגות העיר, לאחר מעוף של שנה או שנתיים ללא מנוחה! תמיד חוזרות לאותן בתים, חיות בקהילות, מנהלות בית שיתופי וזוגי להפליא. בעבודה שלנו הקהל הוזמן לראות אותן עם משקפות ולהאזין לפסקול (שלהן ומדומיין) של המחשבות שלהן, שאלות ותובנות עלינו, ועל עצמנו ממעוף הציפור.

לילך שטיאט ועלית קרייז על הגג של בית ליבלינג (צילום: אוסף פרטי)

גן יעקב

אמנם כרגע סגור ומשתפץ אך גן יעקב, שתוכנן על ידי יעקב רכטר בשנות השישים, הוא החיבור המושלם של אדריכלות וטבע. הגן נבנה סביב עצי שקמה יפהפיים, כחלק מפיתוח הנוף למוזיאון תל אביב שנחנך במקום. הגן מייצר את הצל המושלם, רוח מהים מטפסת מעלה לקומה השניה וזה המקום להתיישב עם קפה ולעצור את הקצב של העיר. בעונה הנכונה, למשך שבועיים בלבד, בבת אחת הגינה הופכת גן עדן של ריח וצבע עם הפריחה של המטפסים הסגולים, של עץ הויסטריה.

אירופה באמצע העיר. גן יעקב (צילום: אירינה אופצ'בסקי/שאטרסטוק) 

שוק הכרמל בבוקר 

לפני הקפה, אחרי הפילאטיס, בדרך לעבודה. דוכני הפירות והירקות מתעוררים, עדיין מבריקים וטריים, ויש ריח חזק של התחדשות באוויר. השיחות בין המוכרים עדיין מלאות בהומור של היכרות רבת שנים. אפשר להתבונן בהם ולהבחין מה השתנה בהם במרוצת השנים, מי חבר למי, מי התרכך וצועק פחות, מי נשר מעבודה קשה, מי תמיד מחייך וזוכר להגיד יום טוב. בליל של קולות וצבעים במובן הכי פשוט, בסיסי ויצרי.

שוק הכרמל (צילום: דין אהרוני רולנד)

>> עלית קרייז ולילך שטיאט מציגות בתערוכה "בית.בניין", המוצגת בבית ליבלינג עד ה-18.2.23 (אוצרות: ענת לוי ושירה לוי-בנימיני). פרטים נוספים כאן; תוכנית "בית.בניין" היא יוזמה משותפת של בית ליבלינג והרשות לאיכות סביבה וקיימות, ועניינה דיון מחודש במושג הבניין המשותף ובחינת דרכים שונות לעידוד יוזמות תושבים ותושבות בעיר ליצירת סביבת חיים מיטיבה ובריאה וקידום אורח חיים מקיים. עלית קרייז משתתפת במופע "הארכיבאית" בבית אריאלה, פרטים וכרטיסים כאן