כדורגל בשפירא ותרופה טובה לחרדה. זאת העיר של פלורה

>> פלורה, כלומר לירון משולם, ממוזיקאיות האינדי הטובות והמעניינות בסביבה, הוציאה בשבוע שעבר את השיר החדש שלה, "ילד שלי", ונמצאת בימים אלה בסבב הופעות סולו קצר בגרמניה. ב-27.3 תוכלו לשמוע אותה באירוע "מסונתזות" שיתקיים בהמרץ 2, ערב ייחודי על נשים והפקת סאונד שיכלול גם סשן אלתור של חמש מוזיקאיות על קלידים (והיא ביניהן) ו-VJ

העיר של ענת מושקובסקי: ערבים בלתי נשכחים על ציר התנועה הסקסי
>> העיר של מעיין ריף: המקום הכי גבוה בת"א וקפה של קסמים

1. חוף גבעת העלייה/עג'מי

בכל פעם שאני רואה את הים אני חושבת על המשפט שחבר אמר לי פעם: כאשר מביטים על הים הנשימה משתנה. המרחב הפתוח מרגיע לי את הראש הקופצני ונותן לי שקט. בתחילת המלחמה הלכתי הרבה לים, האזעקה תפסה אותי לא פעם ולא פעמיים, אבל כמו שנומקה אומרת בשיר שלה אוקטובר זה החודש הכי טוב לים, והוא היה התרופה הכי טובה לחרדה שתפסה אותי באותם ימים.

התרופה הכי טובה לחרדה. חוף גבעת העלייה/עג'מי (צילום: שאטרסטוק)

2. שוק לוינסקי

אני אוהבת להסתובב שם, לעשות קניות או לאכול, יש שם את הריח הכי טוב בעיר של מלא תבלינים ומאכלים. אני קונה שם עלים לתה על רחוב לוינסקי, אני אוהבת לאכול בקאימק האגדי, בסאלוף, להביא איזה יין ממנו וינו. וכמובן עזרא גבאי, גולת הכותרת, בנחלת בנימין 101 מוצרים ברמה גבוהה שהם מייבאים בעיקר מאיטליה. ממליצה במיוחד על העגבניות המיובשות.

והריח בחינם. שוק לוינסקי (צילום: אלי אליהו)

3. מסלול אופניים: הרצל, רוטשילד, בוגרשוב והטיילת  

אופניים זה חד משמעית דרך התחבורה המועדפת עלי, זאת אחת הסיבות המרכזיות לעובדה שאני כל כך אוהבת לגור בעיר הזאת. הנסיעה מנקה לי את הראש, אני אוהבת לספוג את האנרגיה של העיר, ובאים לי מלא רעיונות והתחלות של שירים בזמן רכיבה.

ביום בהיר רואים מכאן את העתיד. שביל האופניים ברחוב הרצל (צילום: רועי חבני)

4. חנן מרגילן

המסעדה העממית הבוכרית המושלמת בשכונת שפירא. בעיקר אני אוהבת להגיע ביום חורפי. אם אני לא מרגישה טוב, אני מתפנקת לי עם מרק דושפרה מנחם. אבל הכל טעים. מסילת ישרים 15

הפתרון לחורף כהלכתו. מרק דושפרה בחנן מרגילן (צילום: אנטולי מיכאלו)

5. מרכז קהילתי שפירא

לפני שגרתי בשפירא לא ידעתי כמה עניין יכול להיות לי במתנ"ס. אבל מפה לשם אני כמה פעמים בשבוע מבלה שם, ותמיד נעים. בין הגינה הקהילתית, הפעילויות והחוגים השווים, הספריה הנעימה. בזכותם גיליתי אהבה חדשה והתחלתי לשחק כדורגל, ומפה לשם כבר שאני שנתיים משחקת בקבוצת "שועלות שפירא" עם המאמן דוד שוחט שגם הבן שלי אצלו בחוג כדורגל, מה שמאוד חיבר אותי לקהילה. מסלנט 27

כאן הכל קורה. מרכז קהילתי שפירא (צילום: Google Street View)

המקום הלא אהוב בעיר

התחנה המרכזית החדשה, מאוד קרוב לבית שלי, חמש דקות. פעם קראתי כתבה איך אפשר להפוך את המפלצת הענקית הזאת למבנה מדהים מלא בצמחייה ואור. הלוואי ויתעוררו כבר עם ההזנחה הלא הגיונית הזאת. נכון לעכשיו כמות הנרקומנים וזיהום האוויר שזולגים משם לשפירא ולכל העיר מזעזעת.

פח הזבל של תל אביב. התחנה המרכזית (צילום באדיבות פעילים נגד התחנה המרכזית)

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
השאלה הזאת גרמה לי להבין שאני צריכה לצאת יותר, לא רק להופעות שלי. מאז המלחמה זה פחות קורה. ההופעה האחרונה שראיתי הייתה של איה זהבי פייגלין במרץ2 והיה מעולה. אני מתה על איה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
חברה המליצה לי על ארבעת הספרים של אלנה פרנטה, הרומנים הנפוליטניים. הכרך הראשון נקרא "החברה הגאונה שלי". ממש עכשיו סיימתי את הכרך הרביעי. בלעתי אותם כמו שאומרים. 

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קטונתי לדעת מי צריך כרגע יותר עזרה. אבל אני כן רואה הבדלים גדולים בין צפון ומרכז תל אביב לדרום העיר ויפו מהרבה בחינות. יש הידרדרות בתחושת הביטחון.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הבן אדם שהכי צריך להרים לו בעיר מבחינתי זה הבן זוג שלי, כפיר שריד. מוזיקאי מדהים, מורה למוזיקה בחינוך מיוחד בבית הספר שבילים ביפו. עובד מאוד קשה לרווחת הילדים. והוא מתחיל בימים אלו את צעדיו הראשונים ברשתות החברתיות שעד עכשיו בדרך פלא הצליח להימנע, תרימו לו.

מה יהיה?
יהיה טוב, צריך לנשום עמוק, זאת תקופה שהכי חשוב בה בעיניי זה להרגיש שייכות ולהיות בחמלה כלפי עצמנו ואחרים. יחד עם זאת צריך גם להילחם שיהיה פה טוב.