ערבים בלתי נשכחים על ציר התנועה הסקסי. העיר של ענת מושקובסקי

>> בסוף החודש שעבר הוציאה ענת מושקובסקי לרדיו את שירה החדש, "רגע אחד". בחודש דצמבר נפל בקרבות בעזה, מג"ד גולני 13, סא"ל תומר גרינברג ז"ל, שהיה גם בן משפחה קרוב של ענת. בעקבות האסון שפקד את המשפחה, ענת החליטה להקדיש את השיר לגיסתה אשירה והבת שלה ארבל, שאיבדו את תומר, הבעל והאבא, וכעת יש להן בעיקר אחת את השניה. באמצעות "רגע אחד", מבקשת מושקובסקי לחבק ולחזק אותן. מחר (14.3) היא תארח את יובל מנדלסון בהופעת להקה בתחנת רוח טבעון. פרטים כאן

>> העיר של אזולי בר: האחים אזולאי במילואים. בנות הזוג על זה
>> צוואה מוזיקלית: גיבור נובה, ענר שפירא ז"ל, זוכה לאלבום בכורה

1. הרפסודה של מוקי

מקום המפלט שלי. זה המקום שבו אני צוללת לעבוד על מוזיקה חיה עם הלהקה המושלמת בתבל AKA הלהקה שלי. מוקי הקים את חדר החזרות המושלם שנושם מוזיקה בכל פינה – יש מוזיקה כיפית שמתנגנת גם כשהולכים לשירותים, פסנתר כנף בחדר חזרות המרכזי ואפילו קפה מקינטה לכל מי שמגיע לחזרות. בקומה מעל הרפסודה יושב האולפן של עומר שונברגר, יוצר מוכשר ומפיק מוזיקלי שהתחלתי לעבוד איתו לאחרונה על מוזיקה חדשה שלי שתוכלו לשמוע בקרוב, ככה שזה עוד ערך מוסף לבניין. המקצוע 4

2. סטודיו אנט

לפני כשלוש שנים נפתח מקום אלגנטי ומיוחד, ידוע בעיקר למטיבי לכת, שנמצא ממש ליד א-לה רמפה (שם הולכים לעשות דרינקים אחרי ההופעה, למי שתהה). יש בסטודיו פסנתר כנף חלומי, סטייל מהמם ברמה הויזואלית ואקוסטיקה נפלאה, ולכן זה המקום האולטימטיבי להופעות קאמריות ואינטימיות. כל כמה חודשים אני באה לתת שם הופעה, ותמיד מדובר בערבים בלתי נשכחים. שביל המרץ 2

3. קפליקס

הקפה הכי טעים בעיר ומי שלא מסכים טועה. יש דעות קיצוניות לשני הכיוונים לגבי הקפה שלהם, אבל מי שאוהב את הקפה של קפליקס גם יחצה את העיר בשביל לשתות אצלם אספרסו על קרח ביום קיצי. יש לי חיבה לכל הסניפים שלהם, בכל אחד מהם יש אווירה מיוחדת אחרת. בסניף של שלמה המלך יצא לי לבדוק מאות מבחנים בשנים שהייתי מורה לפיזיקה בבית ספר וגם לשזם לא מעט שירים שהתנגנו שם, ובסניפים בשוק לוינסקי ובנוגה יצא לי לעשות פגישות כיפיות או סתם לשבת עם חברות בשמש.

קפליקס שלמה המלך (צילום: רוני כספי)

4. סאפה

מומלץ מאוד למי שמוצא את עצמו רעב בלילה עם חברה ובמקביל רוצה הפוגה קלה מהתקף החרדה הקל שתמיד יש פוטנציאל לחוות באזור פארק המסילה בסביבות 22:00 או מאוחר יותר. בסאפה יש אוכל מענג, אווירה רומנטית אבל לא מדי, ואתם כאמור זוכים להישאר פסע מהקלחת החברתית שקורית על ציר התנועה הסקסי של ההיפסטרים הבוהמיינים שאוהבים להעיד על עצמם שהם לא היפסטרים בוהמיינים. סמטת בית הבד 3

רק תראו אותו. מרק העוף של סאפה (צילום: מתוך אינסטגרם סאפה)

5. משק ברזילי (שהיה פעם טאצה ד׳אורו)

מעבר לעובדה שטעים שם, למקום שמשק ברזילי יושב עליו פיזית יש מטען רגשי ממש נעים עבורי. נוסטלגיה לתחילת שנות ה-20 של חיי, אפילו גיל 19. בכל פעם שאני עוברת שם אני נזכרת בטאצה ד׳אורו, מקום שלקחתי אליו דייטים ראשונים בשלב שלא מכירים את הבנאדם ולא יודעים אם יהיה כיף או לא. מה שכן ידעתי זה שתהיה אווירה מדהימה, קראמבל תפוחים עם גלידה, ג׳אז לייב וכמובן וייבים של ללכת בנווה צדק ולדמיין שאני אירופאית, למרות שאני חיה במדינת מלחמה. אחד העם 6

מקום לא אהוב בעיר

משרדי ביטוח לאומי. פעם לא נתנו לי להיכנס לבניין כי היה לי מזלג בתיק. לכו תסבירו להם שזה כלי אכילה ולא כלי נשק. אילצו אותי לזרוק את המזלג לפח. בפעם אחרת שם חיכיתי מעל שעה וחצי בתור לדלפק שלא קיים. יצחק שדה 17

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"נשארים לחג", סרטו של הבמאי אלכסנדר פיין בכיכובו של פול ג'יאמטי הגאון ("דרכים צדדיות"). לפחות חצי מהסרט בכיתי. הסיפור נוגע ללב, הדמויות שבריריות ועמוקות. יצאתי עם רצון עז לתת לכל אחת מהן חיבוק.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"אהבתה של גברת רוטשילד" מאת שרה אהרוני. ספר מרתק שקראתי בשקיקה בנובמבר האחרון. הוא נתן לי תקווה ונשימה והשראה, והזכיר לי שיש חיים ויצירה ויופי בתוך העולם הזה. אפילו כתבתי שיר בעקבותיו. הספר מגולל את ימי תחילתה של משפחת רוטשילד המפורסמת מנקודת מבטה של אשתו של מאיר אנשל רוטשילד, שלמעשה החל את השושלת במאה ה-18 בפרנקפורט.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ההתנדבות היחידה שיצא לי לקחת בה חלק בחודשים האחרונים היא באופן לא מפתיע לתת הופעות בחודשים הראשונים של המלחמה. וגם את זה, עשיתי לפי יכולתי במסגרת ההלם והחרדה שנמצאתי בהם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הספרית המהממת שלי, מאי אילון, שפתחה לפני כמה שנים מספרה בבית שלה. אני אישית מעולם לא הייתי נאמנה ככה לספרית. כשהיא הייתה כמה חודשים בחו"ל נאלצתי להאריך את השיער שלי. בשלב כלשהו נשברתי והלכתי להסתפר איפשהו על כיכר המדינה אבל זה לא היה אותו דבר. כיף לדבר איתה על הכל, וגם התוצאה יפה. המלצות וטלפון בפרטי.

מה יהיה?
רבים וטובים ממני לא מסוגלים לענות על השאלה הזו, אני אישית נזהרת ממי שמתיימר לומר לנו העתיד יהיה. מתרכזת בלעשות שיהיה הכי טוב לי ולמי שאני אוהבת בסנטימטר הרבוע שבו יש לי אשכרה השפעה. אני מדמיינת עתיד שאני מעוניינת לחיות ועושה הכל כדי לברוא אותו, יום יום, שעה שעה.