לחזור לחוף הים, למרות הטרגדיה האישית. העיר של ניצן גלעדי

ניצן גלעדי (צילום: באדיבות ניצן גלעדי)
ניצן גלעדי (צילום: באדיבות ניצן גלעדי)

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: ניצן גלעדי, במאי הסרט החדש "כאילו אין מחר", מעמיד פנים שהוא באירופה כשהוא הולך במושבה האמריקאית (אפילו שהיא אמריקאית) ומתרגש מעצם הקיום של קולנוע קנדה

המושבה האמריקאית-גרמנית

המושבה האמריקאית-גרמנית, שממוקמת בין פלורנטין ליפו ונוסדה על ידי נוצרים מורמונים מארצות הברית, היא האירופה שלי. אני גר קרוב למושבה ובימים טרודים או אפורים אני אוהב ללכת דרך רחובות המושבה ולהעמיד פנים שאני באירופה. בתי העץ והרחובות הצרים מצליחים לשנות את מצב רוחי. בדרך כלל, גם אם המסלול ליעד שלי יהיה רחוק יותר, אני בוחר ללכת ברחובות שיציירו לי מציאות שונה.

אמריקאית, אבל אירופה. המושבה האמריקאית בתל אביב (צילום: מערכת טיים אאוט)
אמריקאית, אבל אירופה. המושבה האמריקאית בתל אביב (צילום: מערכת טיים אאוט)

קולנוע קנדה

בית קולנוע קטן ומיוחד שממוקם בפלורנטין, ממש בין כל הנגריות והמסגריות. הוא מקרין סרטים מכל מיני ז'אנרים. שני חבר'ה צעירים מתלמה-ילין הקימו אותו ועצם קיומו והצלחתו מזכירים לי שהקולנוע חי ובועט. כאן ערכתי את הקרנת הראף-קאט של הסרט החדש שלי "כאילו אין מחר" בפני חבריי הטובים. יש משהו חמים, נעים ומזמין בית הקולנוע הזה והוא מקום מפלט מושלם אל עולם הפנטזיה.
חצרים 15

פרויקט חייהם של שני חבר'ה מתלמה ילין. קולנוע קנדה. (צילום: מגד גוזני)
פרויקט חייהם של שני חבר'ה מתלמה ילין. קולנוע קנדה. (צילום: מגד גוזני)

חוף מנטה ריי 

רק בשנים האחרונות החיבור לים חזר. חוף מנטה ריי הוא חוף קסום אבל גם כזה שקשור לטרגדיה נוראית בחיי – שם חברי הקרוב, הבמאי שרון עמרני, נלקח על ידי הגלים. באופן לא ברור אני חוזר לשם. על אף הפחד, אני נכנס פנימה ושוחה אל העמוקים. מתחת למים יש דגה צבעונית וצדפים נדירים. לפני ימי  החזרות לסרט החדש שלי, מוקדם בבוקר, הייתי מוצא את עצמי כל יום שם, שוחה. זו הייתה דרך מושלמת להפיג את המתח.

שוחים עד העמוקים. חוף מנטה ריי (צילום: Shutterstock)
שוחים עד העמוקים. חוף מנטה ריי (צילום: Shutterstock)

פארק המסילה

חיכיתי כל הרבה זמן שיפתחו את פארק המסילה. פארק ציבורי בדרום תל אביב על תוואי מסילת הברזל העות'מאנית בסביבת נווה צדק. מבחינתי הוא עוד פנינה בשרשרת פניני העיר תל-אביב יפו. הוא מזכיר לי את ההיי ליין בניו יורק – ביתי השני והעיר שבה למדתי משחק וגרתי בה במשך שש שנים. היתרון של הפארק הוא האפשרות ללכת ברגל או לרכב על אופניים ולחסוך את ההליכה דרך רחוב אילת הסואן וחסר החן.

כמה היינו צריכים אותו. פארק המסילה (צילום: shutterstock)
כמה היינו צריכים אותו. פארק המסילה (צילום: shutterstock)

בית חנה

זה שממוקם בפלורנטין. הפך להיות המקום בו אני שותה את הקפה של הבוקר יחד עם העיתונים (שיש להם בשפע). הבניין שהפך להיות בית חנה היה עזוב שנים וכל פעם שעברתי דרכו הרגשתי שחייבים לעשות משהו איתו. והינה הוא שופץ באופן מעורר השראה ומאפשר לך למצוא מקום לכתיבה ומפגש עם חברים. ויש להם גם מסעדה מעולה עם פיש-בורגר פשוט אגדי!
הרבי מבכרך 6

היו חייבים לעשות איתו משהו. בית חנה רבי (צילום: רוני אזולייק)
היו חייבים לעשות איתו משהו. בית חנה רבי (צילום: רוני אזולייק)

"כאילו אין מחר" של ניצן גלעדי, עכשיו בקולנוע: