>> סיגל נעים (כדאי שתעקבו) היא סופרת תל אביבית עם חיבה מתחלפת לנופים משתנים, יזמית עסקית וחברתית, אוהבת אמנות ומשוואות בשני נעלמים. עומדת בהפגנות מימי בלפור, דרך הפגנת המטריות, קפלן, מחאת דרך בגין ועד שהם ילכו. ספרה הראשון, "כשג'ירפה הופכת למגדל אייפל", ראה אור בהוצאת זמורה כנרת דביר לפני ארבע שנים. ספרה השני, "לפני שאשכח", רואה אור בימים אלה בהוצאת קריאת רשות בדיוק בזמן לשבוע הספר.העותק שלכם מחכה כאן.

>> מקומות שהיו ואינם וביסטרו ששולח ישר למזרח // העיר של מנור גרא
>> ים, חול ושמיים ולחוות את העיר מתוך המים // העיר של סברינה צגלה
>> חומוס לסיס בכרם התימנים ובניין הסרג'נט פפר // העיר של נעם ליאור

נולדתי בבאר-שבע למשפחה דתית. כשהייתי בת 18 הגעתי לקורס תכנות בשלישות ראשית וצה"ל שיכן אותי בבית ליגת נשים, ליד דיזנגוף סנטר. אחרי כמה שבועות "חתמתי ויתור" והיה לי יום אחד של חופש לפני שהחליטו להעביר אותי לשבטה, חזרה למדבר. ביום הזה לבשתי מכנסיים קצרים (לראשונה בחיי) והלכתי ברגל לאורך רחוב שינקין בתל אביב. היו לי רגליים לבנות מאוד וארוכות ביותר. אנשים ברחוב נעצו בי מבטים ואני חשבתי שכולם מבינים שלפני רגע עברתי דירה ואני עדיין לא מכירה את הכללים בשכונה. אכלתי סלט הכול בקפה כזה, ובדרך חזרה ללילה האחרון בחדר בקינג ג'ורג', הרגשתי שהגעתי הביתה. עכשיו זאת הייתה רק שאלה של זמן עד שאצליח לחזור. אז בעצם, בגדול, אני אוהבת את כל העיר (חוץ מהזבל ברחובות). אבל אם יש צורך לפרט, הנה רשימה חלקית:

1. חוף הים

לכל אורכו, בגלל שאפשר לבהות עד האופק.

2. פארק המסילה

בגלל האדריכלות העירונית הנפלאה.

3. פארק הירקון

בגלל הברווזונים שצועדים אחרי אימא ברווזה.

4. כיכר הבימה

בגלל המוזיקה שאפשר לשמוע כשיושבים על המדרגות בגינה.

5. אולם הפילהרמונית

בגלל השינוי בקצב פעימות הלב כשהמנצח מתרגש.

6. מוזיאון תל אביב

בגלל דיוקן פרידריקה מריה בר של גוסטב קלימט.

גוסטב קלימט, פרידריקה מריה בר (צילום באדיבות מוזיאון תל אביב)

7. הנדנדה באניצ'ה

בגלל רגעים של אושר פשוט עם אוכל טעים.

8. הבר ב-OPA

בגלל שרק שם אוכל מפתיע אותי.

9. השולחן ליד המאוורר ב-Mela

בגלל ששם אני יכולה לכתוב מחשבות טריות כמו הלחמניה.

10. חנות הספרים המגדלור

בגלל יופיים של הספרים שהן בוחרות להציג.

11. צומת ספרים ברחוב דיזנגוף

בגלל הצוות המקסים.

12. כל שבילי האופניים

בגלל שהם מאפשרים תנועה בדיוק בקצב המתאים.

13. המדרכות המוצלות באבן גבירול

בגלל שאפשר לרוץ שם בבוקר, בלי לריב עם השמש.

מקום/תופעה לא אהובה בעיר:

אתרי הבנייה, בגלל הרעש, האבק ותחושת המחנק.
הקניונים, בגלל התמונה החדה של קפיטליזם דורסני.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה של ארז חרודי, "במקום הכי נמוך האור הכי גבוה". ארז ואני מכירים שנים רבות. הוא צילם את חתונתי הראשונה, אחר כך נפגשנו בבית הספר כשהבנות שלנו למדו באותה כיתה. ואז נפגשנו בהפגנות. המון המון הפגנות. אני התפעלתי מהעקביות של ארז ומהרצון שלו לרתום את כשרונו כדי לתעד מאבק חשוב ולהשפיע על הנראות הרחבה שלו. כשנפתחה התערוכה הלכתי עם חשש. פחדתי לראות כאב גדול מדי. בסופו של דבר, כדרכה של אמנות טובה, ארז הצליח להראות רבדים רבים ואיפשר לי להיות ליד המציאות עם רמת עצב שאפשר לשאת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"ספר האי נחת"של פרננדו פסואה. חבר המליץ לי על הספר ומשהו באופן שבו הוא תיאר אותו גרם לי לגשת לחנות באותו יום ולהעביר אותו לבעלותי. יש בו משפטים שלא רציתי שיגמרו. אני מוקסמת מדמותו של פסואה, מהגאונות שאיפשרה לו לחיות עשרות דמויות במקביל וגם מדרכי ההתמודדות המגוונות שלו עם מצוקות חייו. הפער בין עולמו הפנימי, שחווה בכל רגע שכבות על גבי שכבות של חוויות, לבין חייו המונוטוניים והאפרוריים, מרתק אותי. ואני תוהה האם "משתלם" להיות פרננדו פסואה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הוורודות– כי האקטיבזם שלהן אמיץ, יפה, נכון ומעורר תקווה.
המכללה Her Academy– כי אסון הזנות, במופע כזה או אחר, יכול לקרות לכל אחת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נתי כהן (מנהל סושיאל של כל מיני שעושים מה שצריך).

מה יהיה?
הטובים יתרחבו. הרעים יתכווצו.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• פארק המסילה
• opa
• מוזיאון תל אביב
• שבילי אופניים