נעם ליאור הוא מוזיקאי רוק ישראלי ויוצר הפרויקט "חפלה פסיכדלית", שכשמו כן הוא – מופע (וצמד אלבומים) שחוגג את מורשת מוזיקת החפלות של כרם התימנים ורוק פסיכדלי, שכולל (בין היתר) ביצוע בהשראת פינק פלויד של סיד בארט ל"כמו סינדרלה" של שרית חדד (שאף נכנס לפלייליסט גלגל"צ), מיקס שהוביל את האלבום להיבחר לסיכום השנתי של קוואמי בשנה שעברה. ביום רביעי הקרוב (17.7) הפרויקט יגיע ללבונטין 7 עבור "טריפ שמתחיל בכרם התימנים, ומשם יוצא אל הים להפלגה בדמיון", וכאן אתםמשיגים כרטיסים ומהר. או לאט, בפסיכדליה אין חתימת זמן אחת.

>> קפה לחומר ספרותי חזק ומקום לאהבה שנכשלה // העיר של דן רדלר
>> גן עדן לתבלינים והדבר הכי קרוב לפאב // העיר של עומר בולנז'ר כהן
>> מרחב קווירי גאה ומקום להרגיש בו שייכות // העיר של אמירה תורתי

1. פלאפל גבאי

כשאני חוטף צינון יש רק מקום אחד שיכול להושיע אותי, וזה המרק חרירה של גבאי, בבוגרשוב פינת טבריה. פעם אחרונה שביקרתי שם אמרו לי שאני חייב לנסות את המרק שום. הוא היה כל כך טעים, שחזרתי יום אחרי.
קינג ג'ורג' 25, תל אביב

2. בית אריאלה

מקום שמקבל את כולם זה בית אריאלה, שבו אני יושב שעות ארוכות וקורא על מה שבא לי – על ההיסטוריה הנסתרת של היהדות (אילון גלעד), או על הגנגסטר הפוסט-מודרני בקולנוע ובטלוויזיה (דוד גורביץ׳), או על הקשר המיוחד של היהודים והשחורים במוזיקה האמריקאית (ארי קטורזה), או על הנביא ישעיהו (יואל בן נון ובני לאו). אני יכול לפתוח ספר ובו ציורי רנסאנס של המדונה או ספר עם ציורים של מנדלה. אני יכול לגשת לארכיון העיתונים ואני יכול גם להקליט פודקאסט. והכל בחינם.
שדרות שאול המלך 25, תל אביב

3. רמב״ם 15 (בית חזין)

אחד הבניינים המיוחדים בעיר, אני יכול לעמוד מולו יותר מדי זמן ולהתרשם מכל הפרצופים שמצוירים על הבניין הישן אבל קלאסי הזה. יש בבניין הזה משהו גותי והציורים הצבעוניים נאבקים להפיח בו חיים. מראש פרצופים מגוונים, יש לו קצת וייבים של סרג׳נט פפר.
רמב"ם 15, תל אביב

4. אסי ועדנן

אמרה ידועה היא שיהודים לא יודעים לעשות חומוס, אבל כרגיל מקפחים את התימנים. אסי ועדנן יושבים בכרם התימנים, ואני מאוד אוהב לשבת שם לארוחת צהריים, לאכול חומוס לסיס, ואז לעלות לדירה שלי לישון שנ״צ, ולהמשיך את היום על בטן מלאה.
רבי מאיר 21, תל אביב

5. הסינמטק

בסינמטק ראיתי לפני מספר שנים בפסטיבל דוקאביב את הסרט שאח שלי יפתח ביים וצילם, וזאת הפעם הראשונה ששמעתי מוזיקה שכתבתי לסרט על המסך הגדול. לאחרונה ראיתי שם את סרט הדוקו שעדיין בשלבי עבודה של ההרכב ההיפ הופ האגדי והחלוצי בארץ "פרברים רפיוג׳יז", עוד ראיתי לאחרונה את הסרט של טווין פיקס. אל תאמינו לביקורות שליליות, זאת יצירת מופת.
הארבעה 5, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר

מצודת זאב.אצבע בעין התל אביבית, אבל לפחות הוא מראה שבניגוד להשמצות, התל אביבים הליברלים לא צבועים, וכן מכילים גם דעות הפוכות משלהם.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בפסטיבל ראקט בקריית המלאכה, שם ראיתי יחד עם דניאל המתופף של חפלה פסיכדלית בחדר הקטן באנובה הופעה של רונית רוזנטל, ששרה וניגנה בכלי הקשה באווירת מו טאקר, המתופפת של הוולווט אנדרגראונד, וזה היה רוחני ומרגש.וגם ראיתי בשבוע שאחרי את הקוורטט של אלברט בגר בשבלול, מנגן לא מעט קטעים מהאלבום החדש שלו, Astral Visit, צבעים ותנועה עוטפת אותך ומסובבת אותך כמו טורנדו. זה היה אוויר צלול לנשימה. אלברט בשבלול זה בית המקדש האמיתי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בניגוד לטענה ש׳אי אפשר לכתוב שירה אחרי אושוויץ׳, אני מאמין שאחרי כל הדם שנשפך פה אנחנו חייבים למלא את הארץ בפרחים וירוק ולא באנדרטאות. תרבות ויצירה היא כמו פרחים והיו המון יוצרות שהצליחו לגדל פרחים מבלבלים – אור אדרי ו׳הלב הוא משאבה׳, נעמי חשמונאי ו׳לעמוד על כוכב׳, עלמה גוב ו׳עולם שלי׳, ענבל שחם ו׳אנשי המה שיש׳, אקסיות ו׳אלוהים תודה אלוהים סליחה׳.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בית רדיקל שמביאים הרצאות סופר מעניינות ויוצרים בית אינטלקטואלי לאנשים סקרנים, חכמים ומיואשים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
איל סגרסקי –במאי ויוצר קולנוע צעיר ומוכשר בטירוף שיודע לזקק את החרדות, החלומות השבורים והמבוכה של הצעיר/ה הישראלי/ת החילוני/ת באמצעות אבסורד ושימוש אבסורדי באלימות, רק כי אפשר.קוואמי– כמו גלי בהרב מיארה, הוא הבנאדם עם האצבע בסכר. במקרה הזה של המוזיקה היצירתית והמעניינת שנעשית פה. רק קוואמי יכול לגרום לעוף על מטאל מעורבב עם רגאטון.

מה יהיה?
העשירים יתעשרו והעניים יתנחמו בדת. לגבי כל היתר, רק אנחנו יכולים לקבוע את עתידנו. העתיד לא קיים, רק במדדי מניות בבורסה.

• העיר שלי
• מוזיקאים ישראלים
• רוק פסיכדלי
• לבונטין 7