>> עומר בולנז'ר כהן (כדאי שתעקבו) הוא אמן רב תחומי, במאי, מחזאי, סופר וקונדיטור (!). בימים אלה הוא נכנס לתפקידו כמנהל תחום הפרינג' בתיאטרון צוותאשחוגג השנה 70 להיווסדו. במקביל, יוצא ספרו השני, "פנטקוסט" בהוצאת "מטר" (אתם רוצים ויכולים לקרוא אותו); הספר משרטט את המסלול שבין המארה הגאה והתוסס לבין הדירה ברובע ה-20, שם האמא ז'נט מנהלת את העולם מכיסא גלגלים. "יש בו זוג ישראלי שנועל מנעול רומנטי בפריז רק כדי לגלות שהתוקף שלו פג מול דוכן בורקס דלוח בנתניה, וששום מנעול אהבה לא עומד בשמנוניות של המציאות. הספר עמוס באוכל, מעוגת ה"פרזייה" החגיגית ועד עוגת הצפרדע מהרובע הרביעי. וזה לא רק אוכל. זה החיפוש אחר מתיקות בעולם מריר".

>> מרחב קווירי גאה ומקום להרגיש בו שייכות // העיר של אמירה תורתי
>> חנות שרוצה בה הכל וחייט שמגהץ שטרות // העיר של אפרת שטיגליץ
>> פלאפל עם סיפור ומקום קטן של נחמה // העיר של איתמר אבנרי

1. The Fuck With Coffee או בקיצור – TFWC

בית קפה קטנצ'יק בשוק היווני ביפו. אין קופה רושמת אלא הזמנה מסומנת בהירוגליפים סודיים במחברת, אין הגשה ואין קיסמים או מגבונים. יש קפה מצוין וישיבה קז'ואלית בשמש במדרחוב יפואי.
>> בן יאיר פנחס 8 יפו

2. האחים

זאת כבר קלישאה? מרכז חיי המקצועיים והאישיים התמקמו באופן נוח למדי ברדיוס של קילומטרים ספורים שמרכזם פחות או יותר בצוותא בלונדון מיניסטור. השכנים, בית ציוני אמריקה, הם מקום מושבה מזה מספר שנים של מסעדת האחים של יותם ואסף דוקטור. מבופה בוקר מהמם, סנדוויצ׳ים מעולים במקלות בייגלה של דוק וסלטים ב"מכלת" ועד תפריט הערב עם החלה הממכרת, זה מקום קליל ומושלם. לא לפספס ארטישוקים בלאבנה, באבאגנוש וספאייח תרד.
>> אבן גבירול 26 תל אביב

3. חבשוש

גן עדן. המקום בו אפשר למצוא כל אגוז, תבלין, דגן, קטניה וחומר גלם. זה מתחיל מ"אני צריך קילו חומוס הדס וקצת צ'ילי אלאפו וחצי קילו שוקולד מריר" ונגמר בזרעי שמיר, אבקת חלב, חלבה חומוס הל, מולסה, דלי מלח מאלדון, לוז. פקאן, שקד מר, צימוקי אוכמניה, לוונדר, סומק והמון השראה.
>> החלוצים 18 תל אביב (שוק לוינסקי)

4. בריכת הדגים בגינת דובנוב

ספרים, נמנומים, בהייה, דמעות, דייטים, חלומות בהקיץ. קשה למצוא פינות חמד שקטות בעיר וגם זאת מוגבלת לרגעים שהילדים עוד במסגרות. מצאתי את עצמי כותב שם מילים שהודפסו, מילים שנכנסו למגירה, מתכנן מיזנסצנות ומשרטט תפאורה ותכניות תאורה.

4. השופטים

שם אני שותה מפעם לפעם. אבא שלי מספר שכשהיה צעיר ממני – כבר ישב שם. את הבעלים והצוות אני כבר מכיר וגם את התפריט. זה המקום הנוח לקפוץ אליו לבירה אחרי הצגה, אחרי עבודה ובכל ערב רנדומלי שמבקש לסיים בדבר הכי קרוב לפאב שנמצא בעיר. והאוכל מצויין. ההזמנה הקבועה במיני פרלמנט שלי – כבד קצוץ עם חזרת, טוסט האם אנד צ׳יז גדול, צ׳יפס (אם יש טבעות בצל היום אז חצי חצי) ויותר מיונז ממה שנדמה שצריך.
>> אבן גבירול 39 תל אביב

5. צוותא

כבר 70 שנה שהמקום הזה הוא בית לתרבות שמתעקש להביא איכות וערכים וליצור מקום לדורות הצעירים שמבקשים להתחיל את דרכם כיוצרים עצמאיים. הייתי מגיע עוד בימי התיכון לצפות במי ששנים אחרי הפכו להיות חברים וקולגות. כבר עשור שאני יוצר שם בכובעים שונים ואני גאה להנהיג את תחום הפרינג' בו כמנהל אומנותי. ויש מה לראות, דברים חדשים בדרך.
>> אבן גבירול 30 תל אביב

6. ת"א תרבות דה וינצ'י (שהופיע במדור הזה לא פעם ובצדק)

אני משוחד כמובן בתור המפיק של המרכז בשנתיים האחרונות והיום, כי אני אוהב אותו ואת האנשים בו והצוות והמנהלים בו אהבת אמת. אין הרבה מקומות שמוביל אותם הרצון לעודד יצירה ולפתח ולתת מרחב ומשאבים ככל שרק מותיר התקציב, לכל אומן באשר הוא. יוזמת ת"אי התרבות של העירייה בלתי נתפסת בשבילי בנדיבות ובערכיות שלה, גם עכשיו, שנתיים אחרי שאני חלק ממנה בעצמי.
לאונרדו דה וינצ'י 14 תל אביב

7. ועוד כמה המלצות ללקטנים

חוות נעמילביצים, גבינות ונקניקים,אלכסנדרלפוגאס לא מהעולם הזה,poc קפהלסנדוויץ׳ טונה אסיאתי,בורקס מיסלגילטי פלז׳ר,אדא חנינאלאספרסו טוניק, שוקולד מקרדינל(הכל אבל במיוחד אינגליש טופי, אשכולית אדומה ושוקולד חלב חמאה מלוחה).

מקום לא אהוב בעיר:

קלישאה לתאר את השיפוצים הבלתי נגמרים, הרחובות ההפוכים, האספלט המשובש. אז אני אתמקד בסוגיה אחרת: שבילי האופניים. פחדתי פחד אימים מקורקינטים עד שחבר הכריח אותי לנסות, והיום זו צורת ההתניידות היעילה ביותר שלי בתוך העיר. החיסרון מגיע כשאתה רוכב בביטחון עם קסדה על שביל אופניים מסודר ופתאום המסלול מתעקל כדי לעקוף תור בית קפה, מסתיים במפתיע או פשוט מתמזג לתוך קבוצת ממתינים לאוטובוס. הכוונות טובות אבל יש עוד דרך.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אם לחצות את הים, אני מוכרח לציין אתהביאנלה בוונציה, שםהייתי חלק מצוות ההפקה של הביתן הישראלי השנה. זו תערוכה מרהיבה שמחברת את כל העולם בעיר משונה אחת ומביאה קולות ומראות ממדינות שונות. יש שם הרבה אומנות לא מוצלחת וטרנדית ואוצרות עמוסה. אבל יש גם פנינים. היצירות בביתן הישראלי של בלו סמיון פינרו מדהימות ושווה לבקר גם בביתנים של הוותיקן, אזרבייג'ן, הודו ואירלנד. היצירה שהכי נגעה בי הייתה מתוך התערוכה המרכזית, שמה "הגן של שבורי הלב", אותה יצר תאו אשטו ובה מוצג עץ זית חי שלם מסתובב על צירו עם מוזיקה של תיבת נגינה בסולם פריגיש.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לא שחסרים אירועי תרבות ויצירות חדשות בשדה, אבל החלטתי יום שבת אחד אחר הצהריים להצטרף להקרנה של הסרט האיקוני"אמלי"בבית רדיקל. צפיתי בו פעמים רבות אבל גם לפני שנים רבות (ומאז רק שמעתי את הפסקול ביותר מדי יצירות אחרות ומהדורות חדשות). יש בסרט הזה המון. המון תום, תקווה, המון חמלה על הטיפוסים שאנחנו מפספסים במירוץ היומיומי. והמון יופי. הוא עושה טוב על הלב.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בחודשים האחרונים חברתי למיזם TechHeal שתחת TechGym – קהילה ופלטפורמת פיתוח מקצועי בהייטק, שיחד עם מכון מטיב – המרכז הישראלי לפסיכוטראומה, מקדמים פיתוח יזמות ומוצרים טכנולוגיים לטיפול ב-PTSD וכמו כן להשקת תו חברתי PTSD Friendly שייכנס לשימוש בעסקים בעיר וברחבי הארץ. אני עובד בהתנדבות כמפיק של אירועי המיזם המתקיימים בתוך ובשיתוף מויזאון תל אביב ועם מחלקות הריפוי באומנות בו, לקראת האקתון שיתקיים בחודשים הקרובים ובהם יוצגו תוצרי המדגם לשנה זו. אנחנו חיים במדינה ובתקופה שאחוז בלתי נתפס מהאוכלוסיה מתמודדים עם פוסט טראומה בעקבות אירועים אין ספור שאנו מצויים בהם תדיר. במטיב עושים עבודת קודש מכון ובמרפאות כדי להקל ולסייע ובמקביל לפתח מתודות חדשות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
וואלה לי. נכנסתי לתפקיד מדהים כמנהל האומנותי של צוותא, יצא לי ספר פרוזה שני ויש ספר שירה ראשון בהתהוות. אבל בעצם בא לי להרים לעמיתיי לעבודה בת"א תרבות דה וינצ׳י, שבמקביל לעבודה המשמעותית שאנחנו עושים במרכז הם גם כל אחת ואחד ממשיכים ליצור.איסי וינטר אבקסיס,מנכ"לית המרכז שאצרה את התערוכה "בין הגלוי לנסתר" במוזיאון מורשת החשמונאים,טל ארזהמנהל האומנותי, שהתערוכה האחרונה שלו באגף לכל המשפחה במוזיאון תל אביב ("משחקים בקנה מידה") יוצאת מגדר הרגיל,תמר בלסהמוזיקאית שהוציאה סינגל ראשון ונוגע ללב "בואי לאסוף אותי",רוני יחזקאלשעבודות אריגה שומטות לסת שלה מוצגות עכשיו בביאנלה הישראלית במוזיאון ארץ ישראל,הדר מיץשתערוכת עבודות הצילום המרובד שלה "מה שראה הירח" מוצגת בימים אלה בגלריית קופסא שחורה וכל יתר הקולגות שכולם אנשי אומנות ותרבות ואני מאחל לכולם סביבת עבודה כזאת.

מה יהיה?
בסוף יהיה בסדר. ואז שוב יהיה ככה ככה ואולי גרוע ואז יהיה קצת טוב… ככה זה.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• תיאטרון פרינג'
• צוותא
• ת"א תרבות דה וינצ'י
• האחים
• השופטים
• שבילי אופניים
• דובנוב
• חבשוש