קפה שיורד לפרטים ובר בלי להתאמץ בו. העיר של עומר פעמוני אשל

עומר פעמוני אשל הוא מבעלי קפה בוקה, חומוס פינת אביגדור (לשעבר "שנתיים"), הבר בוקה 57 וקפה דה סוליי בכוכב הצפון. ב-7.10 הוא היה בבית עם אשתו ונועה והילדים. "יש לנו בדיחה קבועה על אזעקות – 'מישהו לחץ בטעות על הכפתור' במבטא כלשהו – אבל לאט לאט הבנו את העוצמה ועטף אותנו חשש, עצב, הישרדות, אימה".  לאחר כמה ימי התאוששות נפשית ורגשית הוא ושותפתו שלי שלייר גייסו את הצוותים, החלו לבשל ללא הפסקה ושלחו במשך חודשיים אוכל לכל קצות הארץ. "האינסטינקט הטבעי שלי הוא להגיע באופן עצמאי הכי קרוב לתופת, להתקרב לאש עד כמה שאני יכול, זה פאק במבנה אישיות, קשה לי להיות רחוק ממקור הכאוס, אני מרגיש מפוחד וחסר שליטה שאני לא רואה בעיניים, אז פשוט נסעתי לכל מקום אפשרי שיכולתי להגיע אליו".

>> זאת העיר שלנו: 8 המלצות מושלמות שקיבלנו מתל אביבים השבוע

1. התחתית

החיבור לתחתית מתחיל בעובדה שנועה אשתי עבדה שם, וממשיך באסף בריט המהמם והמיוחד שתמיד כיף לפגוש ולתת לו חיבוק (וגם בעומרי דוש). אני מגיע לשם בכל פעם שאני איכשהו עובר באזור, אספרסו קצר, חיבוק לאסף, וממשיך אלאה. כשאני במשבר של חוסר הבנה, כשאני לא יודע משהו, כשאני חווה חוויה בתוך העסק ולא מבין אותה – אני תמיד מתייעץ עם אסף. הוא עוגן של ידע ושל בהירות והוא מנהל את התחתית בדיוק – אבל בדיוק – כפי שצריך לנהל עסק.
לינקולן 9

פעם התחתית, תמיד התחתית (צילום: אנטולי מיכאלו)

2. שילה

השף שרון כהן הוא אדם מיוחד שמאוד סייע לי בהדרכה בתחילת דרכי כבעלים של בתי קפה ומסעדות. הוא תמיד הקדיש לי זמן כשהייתי זקוק לו ולימד אותי משהו על קצב, התפתחות וצמיחה. נועה ואני על הבר עם טרטר טונה, ואם שרון שם אני מצליח אולי לבקש נתח קצבים, כוס וויסקי ושתי קוביות קרח – וזה מספיק לנו עד מעל הראש.
בן יהודה 182

טרטר דג עטוף באבוקדו, שילה (צילום: דניאל לילה)

3. קפה דאמה

קפה דאמה הוא מקום נעים ואסתטי וטעים, ואת הירידה לפרטים וההקפדה אני מעריך במיוחד. את שירה ושירי אני מכיר מכל כך הרבה מעגלים – ניו יורק, אוויה, תל אביב, חוקוק. הרומן שלי איתן התחיל במספרה. הגעתי להסתפר רק כי הרגשתי שם את האהבה שלהן, את הפשטות שלהן. עכשיו שירה ואנחנו שכנים בתל אביב ושירי ואנחנו שכנים מחוץ ורחוק מאוד מתל אביב. לאמריקנו בדאמה אין תחליף, גם בזכות הכוסות – פרטים והקפדה, כבר אמרתי?
רבי נחמן 1

דאמה (צילום יח"צ)

4. האחים

את יותם דוקטור הכרתי במשבר מסעדנים כלשהו ואנחנו נפגשים במקרה או לא במקרה בצמתים מסוימים. האחים הם השראה מכל בחינה, ערכית, התפתחותית, סוג העסק, הצבעים והגוונים, הטעמים, הצוות, המוזיקה – הכול. ואיזה ספייח תרד! אבל אני תמיד אחזור לשם בשביל הצוות, פשוט מקום נכון.
אבן גבירול 26

אחים על מלא. משמאל לימין: אסף ויותם דוקטור והשותף ירון רמון (צילום נועם פריסמן)

5. פיקוק

הפיקוק כי הוא עסק לשימור. בוקה אחד העם הוא ילד של קפה נח. קפה נח היה צריך להישאר שם. עסקים כאלה לא אמורים להיסגר. אבל זה מה שקרה ואני זכיתי בבוקה אחד העם. שם הכרתי את לילך, וכך גם הכרתי את שמעון. הם רפרנס עבורי לבוקה 57, הבר שפתחתי והוא עסק הלילה הראשון שלי. כשאני חושב על אתגרים, מחשבות, שינויים, צרכים – אני תמיד אחשוב מה הפיקוק היו עושים. פשוט לי שם, כשאני בפיקוק אני מרגיש שאני יכול להפסיק להתאמץ.
מרמורק 14

פיקוק (צילום: יעקב בלומנטל)

6. מאפיית בייגלה חם

אם יש משהו שהוא הנחמה האולטימטיבית שלי זה הבייגלה הזה. ואני הכי אוהב לעצור ליד בלומפילד ולאכול בייגלה עם שומשום באוטו ולהתלכלך (ואז לשאוב את האוטו).
דרך בן צבי 30

מקום לא אהוב בעיר

מגיע לעיר הזו יותר שימור מאשר חידוש. הגיע הזמן שהעיר תקדם מהלך של עסקים לשימור, ולא רק בניינים ורחובות חדשים על חשבון ישנים. בשנים האחרונות נסגרו מוסדות של עשרות שנים, חלקם צבעו את העיר הזו בצבעים שהפכו את העיר למה ומי שהיא. זה אבסורד בעיניי שלא שמרו עליהם, בכל תצורה אפשרית. אלה מקומות שהם צביון תרבותי, קהילתי, חברתי, ולא מייצגים רק קולינריה. מן הסתם העירייה הייתה חייבת לדאוג שיהיו ממשיכי דרך, עם תיק מוצר ברור כדי שמי ש"יירש" את הזכות לשמר את העסק, ידאג ששום דבר משמעותי לא ישתנה ולייצר מודל כך שלא יפסיד.

לא לכולם יש תחליף. קפה ביאליק ז"ל (צילום: הילה פלר)

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ימים מושלמים",  סרטו החדש של וים ונדרס (פריז, טקסס, מלאכים בשמי ברלין), ששינה לי את רוח התקופה ואולי חלק קטן בתוכי, שם אותי במקום קצת יותר טוב. למעט מאוד אנשים לא המלצתי ללכת אליו. יש בו רגע אחד מכונן כחלק מהרבה מאוד רגעים, שבו היראיאמה, הדמות המרכזית, מביט לשמיים (ואולי גם מחייך) בכל בוקר כשהוא יוצא מהדלת. רגע ששווה להפנים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שורה פשוטה וכל כך מורכבת "אל תפחד מהפחד", משירו של אביתר בנאי "מתנות".

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני פחות מכיר ארגונים ופחות טיפוס של לעבור דרך אנשים. אני מעדיף למצוא אנשים שאפשר לגעת בהם באופן ישיר, לתרום בשקט אוכל לאנשים מבוגרים, לטפל בהלומי קרב שמתרבים בכל פינה, לחפש את האנשים שזקוקים לנו ולתת מעצמנו מה שרק אפשר, על אמת, לא בכרטיס אשראי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע? 
יש נשים וגברים במנהרות בעזה, יש חיילות וחיילים בסיכון חיים יומיומי. אני לא מתאמץ כרגע לחפש את התל אביבי שצריך להרים לו או לה, למרות שבוודאות יש כזו או כזה. ואם אני ממש צריך להתאמץ, אז לחבר האהוב שלי ששוכב עכשיו באיכילוב מורדם ומונשם וכל כך לא מגיע לו.

מה יהיה?
כדי להגיע אל האור צריך לעבור דרך שערי החושך. שיהיה לנו בהצלחה.