פלאפל בחינם ולשכב חצי עירומים בנחל. העיר של עידו (זיגו) אופק
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: עידו (זיגו) אופק, מייסד להקת הדורבנים, מוציא קליפ סולו חדש אחרי שתיקה של עשור ושולח אותנו לפיש אנד צ'יפס הכי טוב בעיר ולגינה הכי מופלאה בתל אביב. יאללה, לחיות
>> בעקבות ההצלחה המסחררת של איחוד להקת הדורבנים ואחרי שתיקה של עשור מאז אלבום הסולו שלו, חוזר עידו (זיגו) אופק – מייסד הלהקה והאחראי לכמה מלהיטיה הגדולים עם שיר חדש, גרובי, סקסי, פופי ומרענן מה-DNA הדורבני ועם זאת בעל מסר נוקב. כשביקשנו ממנו את תרומתו למדור הוא הסביר ש"אני בכלל מושבניק במקור, ברוח ובלב. אני חי כבר קרוב ל-15 שנים בעיר. והיו גם פרקים מוקדמים יותר. לא משנה כמה אני כבר שקוע ומושקע פה, תמיד ארגיש שאני עדיין הילד מהמושב".
1. פלאפל ג'ינה
בתחילת האלף הנוכחי עבדתי בהוצאת הספרים זמורה ביתן ששכנה אז בתחילת שוקן. כל צהריים, אבל ממש כללל צהריים, היינו הולכים 20 מטרים לפלאפל אצל ג'ינה, עם הפיתה התימנית הכי בשרנית בעיר והפלאפל הכי טרי ופריך בעולם ועם קבלת הפנים הקבועה בכניסה: "כן, מה בשבילך דוגמן?", והבדיחה הקבועה עם הוספת הפטרוזיליה "קצת גראס למעלה?"; אז אחרי חצי שנה שאנחנו כבר בני בית אצלם קבוע בכל צהריים הרגשתי שהבשיל הזמן לבקש מהם את החולצה הסגולה של העובדים. עם הכיתוב. לגיטימי. נתנו בשמחה. למרבה הפתעתם (לטובה) הופעתי איתה יום, יומיים לאחר מכן באיזה ריאיון טלוויזיוני ומאז יצאתי משם בלי לשלם לתקופה ארוכה מאוד. עד היום אם מתפתח איזה קרייב חזק לפלאפל אני אגיע עד אליהם. רק לסניף הספציפי הזה. אבל כבר לא בחינם… שוקן 22
2. גרציאני קריית ספר
למרות שאני גר באזור הבימה, הבית קפה השכונתי שלי הוא הגרציאני ביהודה הלוי 123. הסנדוויץ' קורנביף עם הארטישוק והפלפלים הקלויים הוא "למות למענו". אפשר בשעות הבוהריים (כשלא קיץ) לשבת בבלקון בשמש הנפלאה. אבל את שלוש-ארבע השנים הראשונות של הילד העברנו דווקא בגינת קרית ספר המופלאה שמעבר לכביש. היינו לוקחים מהגרציאני מה שצריך והולכים לפיקניק במדשאות המפנקות או לשכב חצי ערומים ב"נחל" של 17:30 (מי שמכיר מכיר) או לשבת על שפת הבריכה האקולוגית ולצפות באנפת הלילה המטריפה מרביצה שם צלילות על הדגים המסכנים. כן, אותה אחת מהבריכה בכיכר רבין, או שזו אחותה. גם היום אני עוצר שם לפעמים לקצרה בדרך מהבית שלי לאולפן. יהודה הלוי 123 אומרים לכם
3. יפו העתיקה
הייתי כבר במקומות מדהימים בכל העולם. אני לא מצליח למצוא מקום בו אני מרגיש יותר שמח, נינוח, גאה ובבית מאשר ביפו העתיקה. כאילו בגלגול אחר נולדתי וחייתי שם. בקושי יוצא לי להיות שם וחבל, אבל כשזה קורה התחושה הזאת נוחתת בילט אין באוטומט. הגבעה המהממת הזאת עם כל האבן והסמטאות והמדשאות והדקלים והאמפי הופעות הקטן והמטריף עם הנוף של קו החוף התל אביבי שמתרחק צפונה. ואולי זה בגלל שכשהיינו ילדים מושבניקים באייטיז, ההורים היו לוקחים אותנו ל"לילות יפו העתיקה". זה היה קורה בשעות הערב ואז כל המתחם הזה היה נצבע בקסם אפילו יותר גדול.
4. סולטן איברהים
וכשיורדים רגלית מיפו העתיקה אל עולי ציון, הרחוב הראשי של השוק, לכיוון שדרות ירושלים מגיעים ל"סולטן איברהים". בר דגים קטן, יפהפה ומשובח ביותר שגילינו לא מזמן. רונן ומוסטפא דואגים לאווירה ביתית ומשפחתית כשיושבים מולם על הבר ורואים מקרוב איך הם מכינים את המיקס פירות ים המושלם על הפלנצ'ה. ודגים מעולים ואחד הצ'יפסים המיוחדים בצורתם שראיתי עם רטבים מקוריים הום מייד שלא מקבלים בשום מקום אחר והכול ממש בזול. ומסביב רחוב שמח וחי עם המון עסקים קטנטנים ושוק פשפשים אחד אגדי שהוא כבר לסיפור אחר. עולי ציון 20
5. צוותא
הלונדון מיניסטור, זאת כולם יודעים, הוא אחד המקומות הביזארים בעיר. אני גר כל כך קרוב אליו שאני יכול להריח את הביזאר ואת ניחוח המרתפים שלו מהבית שלי. אבל כשיורדים קומה אל מתחת לאדמה מגיעים לאחד ה-מבצרים של התרבות הישראלית. ממש לא מזמן ראיתי את הסרט התיעודי על "צוותא" ושתיתי בצמא את הסיפור ההיסטורי של המקום הזה. אני מת על צוותא 2, הקוביה האינטימית השחורה הזאת. לי עצמי זה היה בסיס הבית לפני עשור, עם המופעים של קבוצת הבידור "הגדוד העברי" ובימים אלו ממש עם אלבום ומופע הילדים שלי "ראשטוב". ותמיד נעים וכיף גם באולם הגדול והכה… "מעניין"… עם הכסאות שבתשעים מעלות אל הבמה. (מה לעזאזל?). אני חושב שאפילו הופענו שם פעם אחת עם "הדורבנים" בתחילת הדרך.
