פואטיקה של ביבים, דרומית לסלמה. העיר של במאי הבית של הקאמרי
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: עירד רובינשטיין שהמחזה "הטנק" פרי עטו ובבימויו יעלה הערב בתיאטרון. על מה שמאזן את הטירוף העירוני, וההשראה הברלינאית שהולידה ליין הצגות חדש
1. חוף הכלבים מול בית האצ״ל, חוף גבעת עלייה
את הימים בהם בילתי עם הילדים שלי בחוף הכלבים מול בית האצ״ל בסגר הגדול, כשהים פלטה, צלול וריק מאדם, אני אזכור כל החיים. נשבע שזה מאה מטר מהבית בפלורנטין, אבל המפה הרמאית טוענת שקצת יותר. הקרבה לשכונה, הצינורות לשטיפת הכלבים שמושלמים גם לשטיפת פעוטות, ונמל יפו היפה מדרום הופכים אותו לחוף המועדף עלינו. כשאנחנו במוד הרפתקני יותר אנחנו מדרימים לגבעת העלייה, רצועה מושלמת, קצת שוניות, דייגים מעג׳מי נכנסים ויוצאים מהמים, אנחנו אוהבים לטבול ועוד יותר לשנרקל שם. הים הוא המאזן האמיתי לטירוף של העיר, לכן כדאי לשאוף להיות ממערב לקו החוף לפחות רבע מהזמן שבו אתה נמצא ממזרח לו. כשאתה טובל כל כולך בכחול הזה ומוציא את הראש החוצה אתה נושם אחרת, אין אפס.
2. הפאטיו של הקאמרי
תמיד קינאתי בסצנת התיאטרון בברלין. אתה יוצא מההצגה לתוך מסיבה, אפוף עננת וויד וכוהל ובעמדת הדי׳גיי, מתקלט המלט שראית הרגע על הבמה. אז אני מאוד גאה שעשינו כזה בקאמרי. ליין לייט נייט. מטר מחדר החזרות (כנראה גם אחד המקומות האהובים עליי, לפחות לפי כמות הימים שמבלה שם בשנה) בפאטיו שכמו תוכנן למטרה הזו, אפשר לראות את הקהל יוצא מ״אהבה ומגפה״ וכמו במקדש יווני פסיכדלי, מחבר תיאטרון עם יין וקרחנה ופשוט רוקד את זה. ערב שהוא אירוע. כמו שהאלים התכוונו.
3. פארק החורשות
אחת הנקודות הדרומיות הקסומות בעיר, נווה מדבר תחום בין כבישים מהירים עם גינה אקולוגית, אגם קטן, פירות וצמחי מאכל, אווזים, טווסים ואומגות. אבל מלבד הפסיליטיס, יש את הקסם של האנשים. קריית שלומים, פלורנטינאים, יפואים, שפיראים, הודים, אריתראים ופיליפינים התערבבו בחולות, קיבוץ גלויות מופלא, כשמה של הדרך שתוחמת את הפארק מצפון. וכדי להוסיף אקשן, קראתי איפשהו שהכנסייה הפרבוסלבית היפה שעומדת במרכז הפארק, שימשה פעם מסתור לסוכני ק.ג.ב.
4. Sosa – south of salame
שיטוט בעיר על הקטנוע מרגיש לפעמים כמו דג ששוחה במים וחש איך הטמפרטורה משתנה בין שכונה לשכונה. פלורנטין זה הבית, המים חמימים ,אבל כשיורדים מדרום לסלמה, המים מתקררים, ונהיה קצת יותר חשוך ומחוספס. אני ודידי, זוגתי, מאוד אוהבים את זה. פואטיקה של ביבים, אזור תעשייתי שדווקא מתוכו צומחת אומנות ואמנות: אפשר להסתובב בגבעת הרצל בין סדנאות הרפדים, רתכים וחרטים מהאחרונים שנותרו. אפשר לעשות בירה בא לה רמפה – ולבהות במפלצות הבטון של קריית המלאכה המשמשות כקנבס ענק לפילפלד, נו הופ, דדה, ניצן מינץ ושאר אמני הרחוב הבינלאומיים שגרים פה, ואפשר לקפוץ לבארבי ולשמוע את הגיטרה מנסרת. כל השחקנים רוצים עמוק בפנים להיות ג׳ים מוריסון. ככה זה.
5. חנויות הספרים של אלנבי. (הלפר, דוסטויבסקי, קדמת עדן, נמר נייר ועוד)
ביבליומניה – הפרעת אישיות המתבטאת באיסוף אובססיבי של ספרים, לא להתבלבל עם ביבליופיליה, שהיא אהבת ספרים תקינה, פסיכולוגית. ואי שם באמצע הספקטרום הזה, אני נמצא. אלנבי הוא העורק האהוב עלי בעיר, כי מעבר למתחמי הבירה המעולים שבו, סמטת הר סיני, החצר של הלוציפר או המנזר, אלנבי הוא מהמעוזים האחרונים של חנויות הספרים העצמאיות. מבן יהודה ועד לעלייה (ונגנוב את נמר נייר הפלורנטינית היקרה לליבי פנימה) בעברית, רוסית, אנגלית, ספרדית ומה לא, הן עומדות חזקות מול שפע גירויים ופתרונות טכנולוגיים ומזכירות לנו הסטורי-טלרים באשר הם, שסיפור בנזונה מתחיל ונגמר במילים הנכונות.
המחזה "הטנק" (לפי ספרו של אסף ענברי) של עירד רובינשטיין יעלה הערב (13.3) בתיאטרון הקאמרי ולאחריו יצא להפסקה של כחודש. לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים