היא אחת הדי.ג'ייאיות החמות בתל אביב. וזאת העיר שלה

גם היא אוהבת את מיראז', כמו כולם. שלאנט (צילום: ניצן בנגל)
גם היא אוהבת את מיראז', כמו כולם. שלאנט (צילום: ניצן בנגל)

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם במהדורת לילה מיוחדת: שרון סייג, הלוא היא שאלאנט, מצאה מקום שיכניס קצת אור לאפלולית הלייפסטייל שלה ופארק שעדיף על רוב הברים בעיר. בואו לרקוד איתה

26 באוגוסט 2022

שרון סייג, א.ק.א שלאנט, היא דיג'ייאית בנסיקה מטאורית בסצינת חיי הלילה הישראלית ובעולם. היא נולדה בפריז ומתגוררת בישראל, וכבר הספיקה לתקלט בכמה מהמקומות הנחשבים ביותר בחו"ל, ביניהם רדיו הור בברלין, אופרטור רדיו ברוטרדם, קיוסק רדיו בבריסל ועוד. בארץ היא כבר הרקידה בכל הרחבות החמות – הבלוק, הפאי, הרפי, הארט קלאב ועוד. היא גם אחראית על הליין Riddim ועל המגזין האינסטגרמי Freakuency שמהווה פלטפורמה לליקוטי מוזיקה אלקטרונית חמה מהתנור ואדג'ית. ממליצים לעקוב.

1. בית חנה הרבי

בתור אשת חיי לילה, אני מנסה למצוא דרכים להכניס קצת אור ללייפסטייל, שיכול להיות מאוד אפל אם לא מקפידים לאזן אותו. הסניף שבית חנה פתחו בפלורנטין נתן לי בדיוק את מה שחיפשתי: מקום מואר – מילולית וסמלית. אפשר להגיע לשיעור פילאטיס בבוקר ואחר כך לשבת עם הלפטופ לעבוד במקום שמציע שפע של שקעים וקפה טוב. אני לא יודעת מי הכין שם את הפלייליסטים, אבל מגיע לו/ה שאפו ענק – מעולם לא נהניתי כל כך לשמוע מוזיקה בבית קפה. לעתים אפילו מתנגנת לה פתאום איזו פנינה שהייתי שומעת בתקופות אחרות בחיי, לפני שהתחלתי לשמוע מוזיקה אלקטרונית, וזה עושה לי את היום.

איפה שכל אחד מכיר את שמך. בית חנה רבי (צילום רוני אזולייק)
איפה שכל אחד מכיר את שמך. בית חנה רבי (צילום רוני אזולייק)

2. חולית

לא פשוט להחזיק חנות תקליטים בארץ ולכן אני מורידה את הכובע בפני אנשי חולית כי הם עושים את זה כבר שנים בצורה מדהימה, קפדנית ונחושה. בחנות אפשר למצוא את כל סוגי המוזיקה, מאינדי נשי לאולד סקול היפ הופ ועד לתקליטי האוס וטכנו נשכחים משנות ה-90. בחוץ יש פינה נחמדה שאפשר לשבת בה להפסקת סיגריה וקפה בין חיפושי התקליטים, לפטפט עם חבר.ה או עם המוכר ולהסתכל על האנשים והכלבים שעוברים ברחוב יונה הנביא המיוחד.
חולית תקליטים. מתוך עמוד הפייסבוק
חולית תקליטים. מתוך עמוד הפייסבוק

3. פארק המסילה

אני מהאנשים האלה שאוהבים שמש אבל שונאים חול – לכן בעיניי פארק המסילה הוא הדבר הכי טוב שקרה לדרום העיר מאז הקורונה. מעבר לעובדה שהוא משמש כנתיב הליכה שימושי ונעים הרבה יותר מהמדרכה בדרך יפו (אם יש אחת), נעים גם סתם לשבת שם עם ספר ו/או כוס יין ולספוג קצת ויטמין די לנשמה. בתקופת הסגר כל העיר ישבה שם בערבים, ואני שמחה שהמנהג הזה לא נעלם מאז – בעיניי זה האנג הרבה יותר נחמד וחסכוני מלשבת ברוב הברים בעיר.

כמה היינו צריכים אותו. פארק המסילה (צילום: shutterstock)
כמה היינו צריכים אותו. פארק המסילה (צילום: shutterstock)

4. מיראז' ג'אז קיסה

ההברקה החדשה של האנשים שעומדים מאחורי מתחם התדר – בר האזנה לתקליטי ג'אז עם דרינקים משובחים ותאורה עמומה. כיף לשבת שם עם חברים ועם הרבה מכרים שלא קבעת איתם אבל הם גם שם – אתם יודעים על מה אני מדברת! לעתים קרובות חברות טובות מתקלטות שם ואני צוללת יחד איתן אל תוך מחוזות הג'אז – הז'אנר שממנו צמחה מרבית המוזיקה שאני נהנית לשמוע כיום.

מיראז' ג'אז קיסה. צילום: סי פיש
מיראז' ג'אז קיסה. צילום: סי פיש

5. אנטנה רדיו

רדיו קטן וקהילתי שמשקיף על רחוב אלנבי. אפשר להגיד שזאת הגרסה המקומית של הרד לייט רדיו באמסטרדם (שלצערנו נסגר בשנה שעברה). האנשים שהקימו את המקום עושים את זה מתוך תשוקה אמיתית לתחום ולקהילת המוזיקה, ואני תמיד שמחה להגיע לשם לנגן או להאזין לסטים של חברים. בעמוד יוטיוב של הרדיו אפשר להאזין לכל הסטים מהבית ולקבל תמונת מצב עדכנית לגבי מה קורה בסצנת האנדרגראונד המקומית. כיף וחשוב שיש מקום כזה שנותן למי שאוהב מוזיקה מקום להביע את עצמו ולהביא את המוזיקה שלו/ה לעוד אנשים. אפשר למצוא שם תכניות של מגוון דיג'יים – מאספני תקליטים נחושים ועד לאנשי הקלאבים המובילים בסצינה הישראלית.