פנייה טובה: פונים ימינה עם הרכב? בקרוב זה יהפוך לקשה יותר. ובצדק
העידן שבו נהוג לפנות ימינה גם באור אדום (בארה"ב), או איי התנועה המאפשרים פנייה ימינה (כאן בארץ) עובר חולף לו. הסיבה: תעדוף הולכי רגל ורוכבי אופניים על מכוניות במרחב העירוני. גם אצלנו זה קורה, שימו לב לזה בפעם הבאה שתלכו להופעה בבארבי
אחרי הטיול הגדול שלי בדרום אמריקה, הגעתי ללונג איילד, ניו יורק, כדי לרכז שבט צופים ישראלי שקם שם באותה שנה. המשרה הייתה אמנם בהתנדבות, אבל כן קיבלתי רכב ומספר פלאפון מקומי לצורך העבודה. אחד הדברים הראשונים שנאמרו לי בהקשר לנהיגה היה שלהבדיל מישראל, בלונג איילנד מותר לפנות ימינה גם כשהרמזור אדום (על שיגעון הפניות שמאלה בארה"ב אכתוב בהזדמנות אחרת). "כמה הגיוני"! חשבתי לעצמי אז. כל עוד הנהג הפונה נותן זכות קדימה לרכבים המגיעים משמאלו, אין הבדל בין רמזור אדום לכל תמרור עצור.
ההנחה המובלעת בחוק הזה של לונג איילנד, שקיים בעוד מקומות רבים בארה"ב, היא שיש לתעדף את תנועת הרכבים ברחוב על פני זו של כל משתמשי הדרך האחרים. בארץ, כידוע, האפשרות הזו אסורה בחוק. עם זאת, קיימת אצלנו חלופה אחרת שתורמת לשמירת מקומו של הרכב בראש "הפירמידה התחבורתית" והיא – פניית "ימינה חופשי".
פניית "ימינה חופשי" היא נתיב פנייה ימינה המאפשר לכלי רכב לפנות ימינה מבלי לעמוד ברמזור ומבלי לעבור בתוך הצומת עצמו. הרעיון הבסיסי מאחורי העיצוב הזה זהה לחוק האמריקאי שמאפשר לפנות ימינה באור אדום: למקסם את זרימת הרכבים בצומת. אלא שזהו אלמנט ששייך לעיצוב כבישים בין-עירוניים שזלג לעיצוב רחובות בתוך הערים שלנו –בעוד שאין לו מקום בהן.
פניות "ימינה חופשי" הן בעייתיות במרחב עירוני משתי סיבות. הסיבה הראשונה –בטיחותית. העיצוב של פניות ימינה חופשי מאפשר – ואף מדרבן–נהגים לפנות במהירות גבוהה, וזאת בזמן ששדה הראייה שלהם אינו מיטבי. על הקשר בין מהירות נסיעה לבין חומרת התאונה לא צריך להרחיב – זו פיזיקה פשוטה (לא סתם יותר ויותר ערים ברחבי העולם מגבילות את מהירות התנועה בשטחן ל-30 קמ"ש). הוסיפו על כך צמתים, שמעצם טבעם כנקודות מפגש של מספר רחובות מהווים מוקדים של תאונות דרכים בערים בין כל משתמשי הדרך, והנה לפניכם הבעיה הבטיחותית במלוא הדרה. כדי שאפשר יהיה להבין טוב יותר את המנגנון שמאפשר את הפנייה המהירה בפניות "ימינה חופשי" הרשו לי להציג בפניכם מושג חדש: "רדיוס פינה" (Corner Radius).
איזה רדיוס יכול להיות לפינת רחוב? פינות רחוב אינן פינות ישרות, אלא מעוגלות מעט. אם תמשיכו את הקימור שלהן עד הסוף, ייווצר מעגל שיש לו רדיוס. הרדיוס הזה הוא "הרדיוס האמיתי" של הפינה. בנוסף לרדיוס הזה, ישנו "הרדיוס האפקטיבי" של הפינה, שהוא הרדיוס של מסלול הפנייה של רכבים בפועל. הרדיוס האפקטיבי של הפינה מושפע מהימצאותה של חנייה, מנתיבי אופניים, מאיי תנועה, או מאלמנטים אחרים שקיימים ברחוב. פניית "ימינה חופשית" חותכת למעשה את פינת הרחוב לשניים, מקטינה משמעותית את רדיוס הפינה האפקטיבי, ויוצרת איי תנועה קטנים שאמורים לגשר בין גדות הרחוב השונות עבור הולכי הרגל ורוכבי האופניים.
הבנת איי התנועה האלה מביאה אותנו לסיבה השנייה שבגללה פניות "ימינה חופשי" הן בעייתיות במרחב העירוני: סרבול התנועה ברחוב עבור הולכי רגל ורוכבי אופניים. המילה "סרבול" אולי רכה מידי, מפני שפניות "ימינה חופשי" לא רק יוצרות עבור הולכי רגל ורוכבי אופניים מעברי חצייה נוספים, אלא גם דוחפות את מרחב ההמתנה לרמזור מפינת הרחוב אל אי התנועה – שתמיד יהיה קטן יותר מפינת הרחוב. מכיוון שפניות אלו בדרך כלל נמצאות בצמתים ראשיים – שלרוב מתעדפים את תנועת הרכבים בצומת על פני זו של הולכי הרגל – לא פעם קורה שהרבה אנשים נדחקים בצורה מסוכנת בתוך איי תנועה שכאלו לפני חציית הרחוב.
יתר על כן, פניות "ימינה חופשי" לא מאפשרות ליצור רציפות בצומת עבור נתיבי אופניים. ברוב הצמתים שקיימים בהם נתיבי אופניים שחוצים פניות "ימינה חופשי", נתיב האופניים פשוט נעלם לפני הצומת (מחזה שכיח בתל אביב-יפו באופן כללי). כך, אין זה מפתיע שבאותם צמתים רוכבי האופניים והקורקינטים פשוט מוותרים על רכיבה בנתיב, ומעדיפים את הרציפות הקיימת בכביש. להבדיל, ניתן לראות בתרשים פה למטה כיצד ניתן לשלב נתיבי אופניים מוגנים במסגרת "צומת הולנדי" – המבנה הנכון והבטוח ביותר לשילוב תנועת אופניים עם תנועה מוטורית בצמתים.
ואחרי כל זה – אל תאמרו נואש. כל הרעיון לטור הזה הגיע בעקבות הפרויקט של נתיב האופניים ברחוב הרצל. לאורך חלקו הדרומי של הפרויקט, בוטלו לא אחת, אלא שלוש(!) פניות ימינה חופשי כדי לאפשר רציפות לנתיב האופניים (אחת בהרצל פינת סלמה ושתיים בהרצל פינת קיבוץ גלויות). בפעם הבאה שאתם הולכים להופעה בבארבי, העיפו מבט בצומת – הוא השתנה לחלוטין (או אפילו טוב יותר, רכבו לשם על אופניים). עכשיו רק ניתן לקוות כי יבטלו את פניית ה"ימינה חופשי" משדרות בן צבי להרצל, וישלימו את רציפות הנתיב לחלוטין.
למען האמת, אני רוצה לקחת את הנושא צעד אחד קדימה: לא רק שצריך לבטל את כל פניות ה"ימינה חופשי" בתוך העיר, צריך לצמצם את רדיוס הפינות ברוב הצמתים הראשיים בעיר. העיקרון זהה – רדיוס פינה גדול בצמתים מאפשר לנהגים לפנות ימינה במהירות גבוהה בעוד ששדה הראייה שלהם לא מיטבי. ישנם שלל פתרונות עיצוביים שאפשר להשתמש בהם: צבע, עמודונים, פסי האטה/הרעדה, או אפילו הרחבת המדרכה (במאמר מוסגר, אין זה מפתיע שכל הדוגמאות האלו מגיעות מצפון אמריקה – המקום שבו נוצר העיצוב העירוני מוטה הרכב). אם עיריית תל אביב-יפו באמת רוצה למקם את הולכי הרגל בראש הפירמידה התחבורתית החדשה שלה, אלו הדברים הקטנים שיעשו את השינוי.