אז צוחקים: אלו 20 סרטי הקומדיה הכי טובים בעשור האחרון

קולנוע קומי נוטה לפרוח בעתות משבר, אולי עם איחור אופנתי קל של בן כמה שנים. אירועי העולם האמיתי תמיד מחלחלים לתוך התודעה הקולנועית, וזוכים לפילטר קומי, או לכל הפחות לתגובת נגד אסקפיסטית. והעשור האחרון, חייבים להודות, לא היה קל – התחממות גלובלית, עליית דיקטטוריות, פייק ניוז, מגפת הקורונה, מתיחות עולמית, דונלד טראמפ – כולם תרמו לתחושת מצוקה כללית שמשהו בגרעין האנושות התערער. מבט מהיר על הרשימה שמצורפת מתחת מעיד שלמרות שבהחלט צחקנו בעשרת השנים האחרונות, קשה לומר שהמציאות המורכבת השתקפה יותר מדי בקומדיות הקולנועיות.

אחרי שכלול כל הבחירות של 7 המשתתפים בדירוג, הבנו שנוצרה רשימה אקלקטית למדי, ושרק קומדיה ישראלית אחת הצליחה לפרוץ את מחסום הצחוק המקומי. הבנו גם שמוסד הקומדיה הקלאסית, כזו שעומדת על גבו של כוכב קומי או שניים במרכזו, החלה להיחלש, כך שהדבר הכי קרוב שיש לנו לוויל פארל או סת' רוגן עדכני זה שני סרטים עם אנדי סמברג. במקומו יש לנו בעיקר קומדיות קרוס-ז'אנריות, סרטי גיבורי-על מצחיקים במיוחד, חמש המשכונים, שפע של קומדיות אנסמבל ובראש הרשימה, הסרט שנבחר כקומדיה המוצלח ביותר מאז 2013, סאטירה פוליטית שחורה. אם כן, הקומדיה הקולנועית התפזרה, התגוונה, התפרצה לאזורים אחרים וגם, לרגעים, נשארה מטומטמת מספיק כדי שנשכח את כל הצרות רק כדי לראות אדם חוטף אגרוף בביצים מאלוף UFC.

20. Jojo Rabbit / ג'וג'ו ראביט (2019)

טאיקה וואיטיטי יצר תרכובת קולנועית מוזרה, חצופה ומבריקה, שמעזה לחדור לטריטוריה הכי בעייתית שיש. זה מעין שילוב של "הדיקטטור הגדול", "החיים היפים" ו"ממלכת אור הירח". הטעמים מתנגשים, אבל הקומיקאי היהודי מניו זילנד הוא להטוטן שיודע לחבר דברים שלא מתחברים. ג'וג'ו בן העשר חי עם אמו (סקרלט ג'והנסון) בגרמניה הנאצית. אביו נעדר, וכדי להתמודד עם המחסור, הוא ממציא לעצמו חבר דמיוני בדמות אדולף היטלר (וואיטיטי). ג'וג'ו מאמין בכל נימי נפשו לתעמולה הנאצית, וחושב שיהודים הם מפלצות מוזרות. אבל אז הוא מגלה שבביתו מסתתרת נערה יהודיה (תומסין מקנזי) ונוכחותה מאתגרת את כל מה שהוא חושב שהוא יודע. הסרט משתמש בקומדיה כדי לתאר את נקודת המבט הנאיבית של ילד, שמנסה לפענח את המסרים המעוותים שהוא מקבל מהעולם סביבו. ההתחלה שמדמה את ההערצה להיטלר לביטלמניה היא הברקה מצמררת. עם זאת, הסרט אינו מרכך את האימה, וזו מתפרצת לסרט במלוא העוצמה. סטיבן מרצ'נט כסוכן גסטפו מצליח להיות מצחיק ומעורר חלחלה בו זמנית. כשהוא מופיע הסרט מחליף טון ובחצי השעה האחרונה הקומדיה והאימה של דרמת ההתבגרות בגרמניה הנאצית מתגבשות למשהו שלם וחד. (יעל שוב)

19. 22 Jump Street / רחוב ג'אמפ 22 (2014)

אחרי ש"רחוב ג'אמפ 21" הפך ללהיט קופתי וביקורתי ההמשך היה מתבקש, אבל הייתה גם בעיה – הרבה מההומור בסרט התבסס על בדיחות מטא ואקסטרה מודעות עצמית של הדמויות לקלישאות הז'אנר, ובדיחות מהסוג הזה נוטות להיות חד פעמיות. גם לנו קשה להסביר איך ולמה, אבל מה שלא עבד בשלל סרטי המשך ממוחזרים ("פיץ' פרפקט 2", אנחנו מסתכלים עליך) מצליח לגמרי כאן – מקרה נדיר שבו "אותו דבר שוב" זה פיצ'ר ולא באג. הסיבוב השני השאיר את רמות הקיצוניות גבוהות, סיפק שפע יציאות מעולות כמו סצנת הפואטרי סלאם או התקף הצחוק של צ'אנינג טייטום וכמובן, לא שכח לצחוק על עצם העובדה שהוא בכלל קיים, כסרט המשך ממוחזר עם אותה עלילה. לסיום קיבלנו את ההברקה מספר אחת של הסרט – סצנת הקרדיטים הכוללת פוסטרים לסרטי המשך עתידיים, מ"רחוב ג'אמפ 29" בו ג'ונה היל מוחלף בסת' רוגן ועד "רחוב ג'אמפ 40: בית אבות". (נעמה רק)

18. Jackass Forever / ג'קאס לנצח (2022)

כשפיתגורס כתב על קומדיה "העולם הוא קומדיה שבה הצופים הם הפילוסופים", אנחנו מנחשים שהוא לא דמיין את סטיב-או מכסה את אבריו המוצנעים בערימת דבורים חיות. אבל המציאות, איך אומרים, תשמח להכות אותך מתחת לחגורה. וכך גם כל חברי ג'קאס המזדקנים, שחזרו לפעם אחת אחרונה, עשרים שנה אחרי הסרט הראשון, כדי לקבל טור דה פורס שסוף סוף מעריך את האמנות שלהם. וזו באמת אמנות, להיות כל כך מגעיל ומטומטם, ועדיין ליצור מזה סרט קולנוע בידורי מצוין. אם לפני עשרים שנה המבקרים שנאו את פסטיבל ההקאות, היום הילדים שגדלו על ג'קאס הפכו למבקרים, ועכשיו הם מתפלספים על אחווה גברית בעידן המודרני ובחינת גבולות הגוף האנושי – אבל בפועל, זה פשוט עדיין קורע מצחוק, ודי מפחיד, לראות את ג'וני נוקסוויל מתעופף מעל שור זועם. ולראות אותם מקבלים את הפרחים בזמן אמת, כשעוד רובם חיים, הופך את הסרט הזה לאפילו טיפה מרגש. (מתן שרון)

17. Knives Out / רצח כתוב היטב (2019)

בעצם כבר שכחנו כמה מושלם יכול להיות ז'אנר התעלומה הבלשית שכמעט ונכחד מהמסכים. תור הזהב הקולנועי שלו בסבנטיז נשכח לחלוטין, הוליווד איבדה עניין, ואז הגיע מאסטר דיטקטיב בנואה בלנק והתניע את כל העסק מחדש. "רצח כתוב היטב", בבימויו ותסרוטו הסוחף של ריאן ג'ונסון, עושה פעלול לא פשוט בכלל: גם קאסט עתיר כוכבים, גם מתח ומסתורין, וגם – ואולי בעיקר – שנינות קומית כמותה מזמן לא נראתה בטריטוריות הקולנועיות האלה. דניאל קרייג מתעלה על כל מה שעשה כג'יימס בונד (וזה לא מעט), הקאסט מבריק, הדיאלוגים מושלמים, והתוצר הסופי הוא ממתק מענג ומבדר מהשנייה הראשונה ועד כותרות הסיום. כבר לא עושים סרטים כאלה? עכשיו כן. חזרנו. (ירון טן ברינק)

16. !‏Hail, Caesar / יחי הקיסר! (2016)

האחים כהן יצרו קומדיה שטותית, פקחית ומרנינה על הוליווד של שנות החמישים. זה סיפורו של אדי מניקס (ג'וש ברולין), מנהל הפקה שתפקידו להעלים את חטאיהם של הכוכבים הלא ממושמעים, כדי שהוליווד תוכל לשמר את הדימוי הזך שכה התאמצה לאמץ בעידן השמרני שירד על אמריקה בימי המלחמה הקרה. כשכוכבת סרטי הבריכה (סקרלט ג'והנסון) נכנסת להריון, מניקס נדרש למצוא לה בעל ולדאוג שהשמועה לא תגיע אל צמד הרכילאיות התאומות (טילדה סווינטון). אבל הצרה העיקרית שנופלת לו על הראש היא חטיפתו של כוכב שתיין (ג'ורג' קלוני) באמצע צילומי אפוס חרבות וסנדלים. כל המאפיינים של האחים נמצאים כאן – העלילה האבסורדית, ההומור העקמומי והמושחז, הטיימינג המיוחד, העיצוב המדוקדק וההתענגות על השפה. כל הכוכבים (כולל רייף פיינס ופרנסס מקדורמנד) במיטבם, וזכורה במיוחד סצנת ריקוד המלחים בכיכובו של צ'נינג טייטום, שחושפת את הסבטקסט ההומואי של לא מעט מיוזיקלס. (יעל שוב)

15. Palm Springs / פאלם ספרינגס (2020)

מה. זה. הנס. הזה. שום דבר לא אמור לעבוד ב"פאלם ספרינגס": קומדיה רומנטית שהיא גם סרט אינדי שהוא גם דרמת מד"ב שגיבוריה לכודים בלולאת זמן בסרט בכורה של במאי לא מוכר? עם אנדי "שפיך במכנסיים" סמברג הליצן בתפקיד הראשי? מה? ובכן כן. "פאלם ספרינגס" היא קומדיה שחורה חכמה, עדינה ורגישה, ואיכשהו גם פרועה וחסרת גבולות, שמצליחה למצוא את האנושיות שלה במקומות החשוכים ביותר ולייצר סיפור אהבה מרגש בין שתי דמויות שפשוט לא אמורות להיות ביחד בשום קונסטלציה, ממש כמו שהסיפור על שני אנשים שלא סובלים זה את זו ונתקעים בלולאת זמן לא אמור לעבוד בשום קונסטלציה. אבל הכל עובד. הכל מצחיק. הכל עצוב. הכל מתוק ומר. פאקינג נס. (ירון טן ברינק)

14. Paddington 2 / פדינגטון 2 (2017)

"מה הסרט השלישי הכי אהוב עליך בכל הזמנים?" שואל ניקולס קייג' את פדרו פסקל בקומדיה "משקלו הבלתי נסבל של כשרון ענק" (שהייתה בעצמה קרובה מאוד להיכנס לרשימה זו). "פדינגטון 2", הוא משיב. "בכיתי לכל אורכו. הוא גרם לי לרצות להיות אדם יותר טוב". "בולשיט!" עונה קייג'. אבל אז הוא יושב לצפות בסרט והופך למעריץ. הדיון הקצר ב"פדינגטון 2" מצחיק מאוד דווקא משום שהוא קולע לאמת. סרטו של פול קינג על הדובון הנאיבי שצובע את בית הכלא בוורוד וממיס את לבבותיהם הקשים של האסירים הקשוחים הוא מותק של דבר. והוא גם מצחיק להפליא. כמה מהסצנות הכי מבדרות שייכות ליו גרנט, שחוגג בתפקיד שחקן עבר ונוכל מיומן שמנסה להפליל את הדובון בפשעיו שלו, אך בסופו של דבר המתיקות מנצחת. (יעל שוב)

13. Deadpool / דדפול (2016)

דדפול הוא מתנקש מיומן שמגלה שהוא חולה בסרטן. כדי להציל את עצמו הוא מצטרף לטיפול נסיוני בבני אדם שמטרתו לייצר חיילי על, מגלה שרימו אותו (אלא מה) ויוצא למסע נקמה (אלא מה). התקציר הזה היה יכול לתאר גם סרט גנרי בהרבה, אבל "דדפול" היה נקודת מפנה בהיסטוריה של סרטי קומיקס: למרות שהיו כבר בשוליים כמה סרטי קומיקס למבוגרים בלבד (מבוססי קומיקס עצמאי, כמו "קיק אס"), ריאן ריינולדס והבמאי טים מילר הביאו את ההומור למבוגרים למיינסטרים. האלימות הגרוטסקית, ההומור הבוטה וכמות הרפרנסים השתלבו לרכבת הרים של דם ואדרנלין הובילו לכך שהסרט שינה את היחס לסרטי קומיקס: בלי "דדפול" לא היינו מקבלים את "לוגאן", ובלי "לוגאן" לא היינו מקבלים את "הבאטמן". ריינולדס מוכיח בסרט הזה (ששיקם את הקריירה שלו אחרי שהפך מזוהה עם "הפנס הירוק", סרט קומיקס כושל במיוחד מ-2011) כמה הליהוק שלו לתפקיד היה נכון ומדויק, וגם כמה מרשים הוא יכול להיות כשנותנים לו יד חופשית. (לירון רודיק)

12. Thor: Ragnarok / ת'ור: ראגנרוק (2017)

אחרי הניסיון המוצלח של להכניס קצת יותר צחוק ומוזרות ליקום הקולנועי של מארוול עם "שומרי הגלקסיה", הגיע הרגע לתת טיפול קומי לדמות שעד השלב הזה לקחה את עצמה קצת יותר מדי ברצינות. אם שני הסרטים הראשונים של ת'ור התייחסו אל המאבק המשפחתי על אסגרד בתור דרמה שייקספירית, אז הסרט השלישי הוכיח שהוא בכלל קומדיה פרועה על גיבורי נורדים בליווי גיטרה של ואן הלן. הצבע נכנס לעולמו של ת'ור – בעיקר הצבע הירוק של ההאלק – וקיבלנו את הצימוד הקומי שלא ידענו שאנחנו צריכים, כולל כמה מדמויות המשנה המוזרות יותר ביקום של מארוול (ויש שפע), ובעיקר ראינו את המקל יוצא מהתחת של ת'ור. פתאום המסוורת' הכניס לו קלילות, צחוק וכיף כללי שעד כה היה שמור בעיקר לרגעים עם טוני סטארק. טאיקה וואיטיטי, מעאנטש אמיתי, הזכיר את התכונה הכי חשובה בספרי קומיקס – גם פוץ יומרני כמו ת'ור בסרטים הראשונים יכול להפוך לדמות צבעונית וחגיגית כמו בסבנטיז. על סרט ההמשך לזה אנחנו מעדיפים לא לדבר. (מתן שרון)

11. The Nice Guys / בלשים בע"מ (2016)

ריאן גוסלינג וראסל קרואו לא עושים המון קומדיות, אז כשהם נפגשים באחת, ועוד של שיין בלאק ("קיס קיס באנג באנג" המופלא, וגם התסריטאי של צמד סרטי "נשק קטלני" הראשון), הם באים לכייף למקסימום – וקומדיית הנואר הסבנטיזית הזאת (מה שאומר שמחלקת התלבושות נהנית פה למקסימום גם כן) מספקת להם המון הזדמנויות. גוסלינג הוא בלש פרטי כושל, קרואו הוא בריון להשכרה עם שלל התמרמרויות שנונות ("נישואים זה כמו לקנות בית למישהו שאתה שונא") ובפגישה הראשונה שלהם, השני שובר לראשון את היד. ברור שהם יהפכו לשותפים בעל כורחם ויסתבכו בתעלומת רצח בצד הכי אפל של תעשיית הפורנו בלוס אנג'לס. זה סוג של "ביג ליבובסקי", רק עם ויסקי במקום ג'וינטים ותעלומה באמת מותחת. (עמית קלינג)

10. The Big Short / מכונת הכסף (2015)

החד והחתרני מבין הסרטים שחקרו את המשבר הכלכלי העולמי של 2008, בספרו דווקא על אנשים שהימרו נגד השוק. אדם מקיי יצר סאטירה מסחררת על ההפרזה של הקפיטליזם הדורסני, שחולל שמות בחלום האמריקאי, וגיבורי סרטו דואגים להזכיר לנו שניצחונם הוא תוצאה ישירה של ההפסד של כולנו. הקצב המהיר, העריכה התזזיתית, הפסקול השנון וההומור המתגרה ארוגים בעצב ובתובנות מרות. לצד ריאן גוסלינג (שוב), כריסטיאן בייל ובראד פיט, מתארחים שלל כוכבים בתפקיד עצמם, בהם מרגו רובי באמבטיית קצף שמסבירה לנו איך עובדת המערכת, וכך מדגימה את הפיתוי שגרם למיליוני אנשים לא לשים לב על מה הם חותמים. מנגד, סטיב קארל הנפלא מביא את נקודת המבט המוסרית וההומניסטית. תגובותיו ההמומות לדבריו של מנהל זחוח שחושף בפניו עוד נדבך של השיטה, שבה כולם משתפים פעולה כדי לרמות את כולם, כולל את עצמם, לא יסולאו בפז. (יעל שוב)

9. אפס ביחסי אנוש (2014)

סרט הביכורים של טליה לביא הוא מסוג הסרטים שאפשר לראות שוב ושוב ושוב ובכל פעם להתאהב בדמות או בדיחה אחרת. הדמויות ב"אפס ביחסי אנוש" הן לא רק דמויות קומיות – יש גם הרבה מה להזדהות איתן או לכעוס עליהן – אבל כולן גם מצחיקות, כל אחת בדרכה. סלפסטיק, פתגמים ומטבעות לשון משובשים, פאתוס מוגזם, טמטום צה"לי, אי הבנות, סרקזם וגם רפליקות מושלמות כמו "מה היית עושה אם היית אני?" "אני לא יכולה לדמיין מצב כזה" – הסרט הזה הוא כמו בופה פתוח של קומדיה, שבין בדיחה לבדיחה מצליח גם לרגש ולומר משהו על צה"ל, על התבגרות ועל חברות. מה עוד אפשר לבקש? (נעמה רק)

8. The Grand Budapest Hotel / מלון גרנד בודפשט (2014)

סיפורו של נער מעליות בבית מלון מפואר שמתחבר עם מנהל המלון ולומד ממנו את כל רזי המקצוע, אך בדרך תקלע לקרבות ירושה ומסתבך עם צבא כובש. הבימוי המרהיב של ווס אנדרסון הופך את הסרט לחוויה בלתי נשכחת שמסופרת ברבדים שונים ועלילות שונות על פני כמה עשורים. הסרט, שנכתב בהשראת כתביו של שטפן צווייג, עמוס בקאסט מלא כוכבים הכולל את רייף פיינס ("הארי פוטר"), טוני רוולורי (סרטי "ספיידרמן" ב-MCU), אדריאן ברודי ("הפסנתרן" וגם "רכבת לדארג'ילינג", הסרט הקודם של אנדרסון) וכרגיל אצל אנדרסון, עוד שדרה מפוצצת של כוכבים: טילדה סווינטון, ווילם דפו, אדוארד נורטון ועוד ועוד, כל אחד עושה עבודה יותר נפלאה מהשני. יצירת מופת מלאה בויזואליה יפהפיה (אלא מה) ורגעים קומיים נהדרים. (לירון רודיק)

7. Borat 2 / בוראט 2 (2020)

חשבנו שהבדיחה הזו מיצתה את עצמה לפני 15 שנים, אבל כשסשה ברון כהן לובש את החליפה המסריחה של בוראט, קסם קורה. ולקסם הזה קוראים ארצות הברית של שלהי עידן טראמפ. אין אדם נכון יותר להסתובב בקרבי הרדנקים, הקונספירטורים והמטורללים של אמריקה – ואלה רק הפוליטיקאים. למרות שהסרט לא מצליח להגיע לגבהים הקומים המושלמים של הראשון (טוב, זה תחרות בלתי אפשרית), הוא עדיין מצליח לעשות את מה שבוראט עושה הכי טוב – לפרק את אמריקה מהקרביים. לצד מריה בקלובה, הגילוי הגדול של הסרט, ברון כהן מצליח לייצר כהרגלו כמה רגעים מהממים, במובן הקלאסי של המילה – בשיחות בידוד עם קונספירטורים, במפגש אשכרה מרגש עם ניצולת שואה וכמובן, הרגע המופרע בכל מובן בו רודי ג'וליאני מכניס את ידו למכנסיו בבית מלון. העולם לא השתנה בזכותו, אבל אנחנו רואים את כל הסחלה הרבה יותר טוב. (מתן שרון)

6. Guardians of the Galaxy / שומרי הגלקסיה (2014)

הנוסחה נראית פשוטה עכשיו: קחו כמה חוברות קומיקס מהשוליים של היקום של מארוול, תערבבו אותם עם הרבה אסיד ואקסטזי, תוסיפו פסקול רוק סבנטיז משעשע כשלעצמו, והנה העולם הנפוח מחשיבות עצמית של גיבורי העל מוצא את המצחיק שלו. אבל ב-2014 זאת הייתה אלכימיה. ג'יימס גאן לא רק המציא מחדש את ז'אנר גיבורי העל כקומדיה עם חבורת הדפקטים שהתקבצה כ"שומרי הגלקסיה", הוא גם הראה למארוול את הדרך להרחיב את היקום שלה לכל ז'אנר אפשרי ופתח את השער לגל חדש של סדרות וסרטים על  גיבורי על מורכבים ומעניינים יותר. ספק אם היינו מקבלים בלעדיו את "The Boys" או את "הג'וקר", כך שמדובר לא רק באחד הסרטים הכי כיפיים בכל הזמנים, אלא גם באחד הסרטים המשפיעים של העשור החולף. וזה כשלעצמו די קורע. (ירון טן ברינק)

5. Popstar: Never Stop Never Stopping / פופסטאר (2016)

מעניין לראות ששני סרטים בכיכובו של אנדי סמברג הגיעו לרשימה, כשכל אחד מייצג פאזה אחרת בקריירה שלו – "פאלם ספרינגס" הראה אותו בבגרותו, ככוכב מוביל בקומדיה רומנטית קוורקית, בעוד ש"פופסטאר" הוא התגלמות כל החלומות הילדותיים שלו. בין שני הסרטים האלה יש רק 4 שנים, כי סמברג הוא הגבר-ילד של העידן האחרון, וככזה הוא רצה לעשות את הסרט האולטימטיבי עם שני חברי הילדות שלו, הצמד איתו התחיל ומי שידועים כהרכב הראפ הקומי "לונלי איילנד". באופן די הגיוני, מדובר בפארודיה על עולם הפופ-ראפ, ולמרות שהסרט קצת ארוך מהרצוי ולא לגמרי יציב, קל לשכוח שיש לו המון המון רגעים קומיים נפלאים. ככה זה כשיש לך קומדייה פרועה עם שפע בפאנצ'ים, וכמה מהכשרונות הקומים הגדולים של התקופה, שעובדים על פרויקט שקרוב ללב, ולא עוד קומדיית נטפליקס גנרית. הפארודיה המוזיקלית אמנם כבר פחות רלוונטית, כי לונלי איילנד מאוד מתקשרים עם התופעות של הרגע, אבל הבדיחות לא מתות לרגע. במיוחד זו עם איבר המין הגברי והחתימה – אחת הסצינות הכי מצחיקות בעשור האחרון. ההגדרה לאנדרייטד. (מתן שרון)

4. The World's End / סוף העולם (2013)

(לא להתבלבל עם "סוף" של סת' רוגן ואוון גולדברג מאותה שנה, שגם הוא התמודד על מקום ברשימה). זה מתחיל מהסיפור הכי פרוזאי בעולם – חמישה חברי ילדות שמתאחדים במטרה לשחזר את סבב הפאבים הבלתי אפשרי שלהם מלפני עשרים שנה. אבל אנחנו בסרט של אדגר רייטף, כך שכמובן שבדרך הם מגלים שהעולם בסכנת השמדה. הסרט השלישי ב"טרילוגיית הקורנטו" (שהחלה ב"מת על המתים" ו"שוטרים לוהטים") הוא גם הסרט הכי מרגש, הכי בוגר והכי פחות מוערך בה. ההומור הויזואלי של אדגר רייט שוב נמצא במרכז, הצמד המופלא סיימון פג וניק פרוסט שוב על המסך ואת הקאסט המטורף כאן משלימים מרטין פרימן, רוזמונד פייק, פאדי קונסידיין ופירס ברוסנן, כשהבימוי הקצבי, המהיר והכיפי של רייט מוציא מכולם את המיטב. בקיצור, אדגר רייט מוכיח פעם נוספת שלא חייבים לעשות שרירים (תרתי משמע) כדי לעשות קומדיית אקשן מטורפת, אלא מספיק במאי אחד עם חזון. (לירון רודיק)

3. Everything Everywhere All at Once / הכל בכל מקום בבת אחת (2022)

2. What We Do in the Shadows / החיים בצללים (2014)

הסדרה שנעשתה בעקבותיו נהדרת, אבל הכל התחיל כאן, במוקומנטרי על שלושה ערפדים (בעצם ארבעה, אבל הרביעי הוא זקן מאוד, גר בארון קבורה במרתף וממעט לצאת) שגרים יחד בדירה בניו זילנד, נוסעים באוטובוס, רבים על שטויות ומדי פעם גם שותים דם בסצינות גרוטסקיות ששוברות את היומיומיות של שאר הסרט, שעוסק קודם כל בשאלה: איך מעבירים את הזמן כשיש לך חיי נצח? טאיקה וואיטיטי הוא הבמאי היחיד שיש לו יותר מסרט אחד ברשימה זו (למעשה, יש לו שלושה), והסרט שהזניק את הקריירה הבינלאומית שלו הוא מעין זיקוק של טביעת האצבע הקולנועית שלו: הוא מטפל בעת ובעונה אחת בעולם פנטסטי לחלוטין (ערפדים) ובעולם ריאליסטי מדי (אבל הם בעצם שותפים בבית מתפרק) ולא שוטף ידיים בין לבין. (עמית קלינג)

1. The Death of Stalin / סטלין מת! (2018)

לא צריך להיות בקיא ברשימת המי ומי של צמרת שלטון האימים של יוסף סטלין בשביל לעקוב אחר מאבקי הכוח השפלים, הקטנוניים והקורעים מצחוק שלהם בשעות לאחר שהמנהיג היקר חוטף שבץ. ארמנדו יאנוצ'י ("בסוד העניינים", "ויפ") אוסף אנסמבל מהחלומות – סטיב בושמי! מייקל פיילין! ג'פרי טאמבור! – ושולח אותם לסוג של קרב סכינים בלי סכינים, רק עם תככים ועלבונות חדים כתער (בכל זאת, יאנוצ'י). בקיצור, זה כמו פרק ארוך ומצחיק במיוחד של "יורשים", רק עם כיתות יורים במקום יועצים פיננסיים. לאור הבחירה לעסוק ברגע היסטורי מאוד ספציפי שכנראה לא העסיק במיוחד את רוב הצופים של הסרט, יש גם משהו אמיץ במיוחד בבחירה של "סטלין מת!" לא להפוך לאיזו אלגוריה פוליטית ברורה במיוחד על ימינו אנו. במקום זאת, מבלי לעסוק בכך ישירות היא מסבירה בדיוק למה השיטה הסובייטית כשלה, וגם יש לה משהו אוניברסלי לומר על בני אדם, שמוצגים כאן בשיא כוחם וגם במלוא עליבותם. אבל לפני הכל, מדובר בכיף טהור ומופרע. (עמית קלינג)