הקל(ל)ה התל-אביבית

לא רק בעלי העסקים סובלים מאימת עבודות הרכבת הקלה. גם סטודנטים.  אז מה עושים כשהשכן החדש הוא דחפור, והאם הקללה הביאה עמה גם ברכה בכל הנוגע למחירי השכירות?

21 באוקטובר 2015

"אני לא יודעת אם אצליח ללמוד למבחנים בלי אטמי אוזניים, ואם העבודות יימשכו לתוך הלילה  – גם לא אצליח לישון. אנחנו לא יודעים אם זה יקרה, יש רק שמועות. אף אחד לא מיידע אותנו", מתלוננת נ' (22), סטודנטית שנה ב' לאמנות במכללת "מנשר", שדירתה משקיפה על מה שהיה פעם גשר מעריב. "יש לי מרפסת, אבל אי אפשר להשתמש בה בגלל הרעש והאבק של העבודות". נ' עברה לפני כחודשיים להתגורר ברחוב נחמני פינת דרך בגין. בנוסף לרעש ולאבק, היא מצאה עצמה במרכזו של מאבק ציבורי. בעקבות תחילת העבודות להקמת תחנת קרליבך של הרכבת הקלה והריסת גשר מעריב, חלק גדול מהתנועה שהגיעה למרכז העיר מכיוון דרום, ובפרט מנתיבי איילון, נותבה בתחילה דרך הרחוב הצר. תושבי הרחוב יצאו למאבק תחת הסיסמה "נחמני זה לא נתיבי איילון", והצליחו לגרום לחברת 'נת"ע' לחדול מלנתב את התנועה דרכו.

"אם כאן היה קורה מה שקורה בגשר מעריב, הייתה בריחה החוצה מהעיר", חוזה עופר שוורץ, שמסיים בימים אלו תואר בהנדסת תעשיה וניהול באוניברסיטת תל אביב. שוורץ מתגורר ברמת-גן, בסמוך לאתרי ההקמה של תחנות אבא הלל וארלוזורוב העתידיות. עיקר ההפרעה באיזור זה נובעת מהסדרי התנועה החדשים ומחסימות כבישים. "כל יומיים-שלושה משנים את הנתיבים ביציאה מהשכונה. בהתחלה זה עבר די חלק, כי בכל פעם שעשו שינוי הקפידו להודיע והיו אנשים שכיוונו את התנועה. אבל עכשיו כבר יש עומסים והרבה יותר פקוק", מספרת שירן אופק (27), סטודנטית לתואר שני בבלשנות באוניברסיטת תל אביב, שמתגוררת בסמוך לאתרי ההקמה של תחנות אבא הלל וארלוזרוב העתידיות. "החידוש האחרון הוא שסגרו את הגשר שמחבר בין דרך נמיר לרחוב ז'בוטינסקי, ועכשיו צריך להקיף את מה שהיה פעם הגשר. זה יצר בלאגן רציני, אנשים עוד לא ממש יודעים מה לעשות עם זה".

גם משך הנסיעה ללימודים התארך בכ-15 עד 20 דקות בגלל החסימות, מעידה אופק. כך גם דרכה הרגלית של נ' למכללת "מנשר", שעד לפני תחילת העבודות הייתה כרוכה בסך הכל בחציית כביש, הפכה למסורבלת בגלל חסימת דרך מנחם בגין. "כבר אין לי גישה ישירה ללימודים, ואני צריכה ללכת מסביב דרך רחוב הרכבת. אלה קצת צרות של עשירים, אבל תזכור שאני סטודנטית לאמנות. אני סוחבת איתי הרבה ציוד".

אבל דווקא הדבר שהכי מפחיד את התל-אביבים – שכר הדירה – מסתמן כנקודת האור של עבודות הרכבת הקלה. לפחות מבחינת השוכרים. "המחיר לדירה שמצאתי היה גבוה באלף שקלים, והורידו אותו כי עכשיו קשה למצוא מישהו שיסכים לגור כאן", מספרת נ' על דירתה. "זו דירה משופצת, במצב טוב, היא לא הייתה אמורה לעלות כל כך מעט. אני מניחה שעבור בעלי הדירה זה הפסד". רותם אלרואי (28), המתגורר ברחוב החשמל, בסמוך לעבודות הקמת תחנת אלנבי העתידית, מצנן מעט את האופטימיות: "אני גר כאן כבר תקופה. שכר הדירה לא ירד, ולא ניסיתי להוריד אותו. הוא גם ככה יחסית נמוך באיזור הזה, אז בוא נגיד שאני מקווה שהוא לא יעלה", הוא צוחק. "כסטודנטית שמנסה גם לעבוד במקביל ללימודים, זו נראתה לי אופציה טובה לגור כאן, גם במחיר של 'קצת רעש', מוסיפה נ'. "רק חבל שצריך לקיים פשרה כזו בינך לבין עצמך. חבל שהעיר שאתה מכיר ואוהב הופכת לגל הריסות, ושעד שהדור שלי יראה את הרווח מזה, עוד שש שנים, כבר נהיה במקום אחר – מקווה שבמקום שקט ורחוק מהעיר, בלי להיות תלויים בתחבורה ציבורית שתמיד מבטיחה הבטחות שווא לעתיד ושוכחת את ההווה".