הקשר הברלינאי: מיסטר טייז נשאר בתל אביב

כך נראים שלושה ימים במחיצתו של מיסטר טייז, הדי.ג'יי האיטלקי־ברלינאי שבא לנהל את ערבי שישי של הברקפסט קלאב ביד רמה למשך חודש ינואר

מיסטר טייז (צילום: נמרוד סונדרס)
מיסטר טייז (צילום: נמרוד סונדרס)
7 בינואר 2016

אהבה זה עסק לא צפוי. מיסטר טייז, הדי.ג'יי האחראי לליין הברלינאי Homophatik – מסיבות בהן שום דבר לא ידוע מראש, כולל התקליטנים – התאהב בתל אביב מספיק בשביל להפוך לרזידנט בברקפסט קלאב למשך חודש שלם.

לא קל להפחיד אדם שגדל בדרום איטליה. מיסטר טייז (צילום: נמרוד סונדרס)
לא קל להפחיד אדם שגדל בדרום איטליה. מיסטר טייז (צילום: נמרוד סונדרס)

שישי, 2:08

את מיסטר טייז פגשתי בלילה הראשון של שנת 2016. בעקבות השילוב של פיגוע עם מזג אוויר קודר היו הרחובות מאוכלסים בעיקר במוניות ספיישל, שוטרים ומטריות שבורות. אבל מיסטר טייז, שבדיוק נחת בעיר עם בן זוגו, לא בזבז זמן על סידור המזוודות והמתין לערב הראשון שלו בברקפסט. מבחינתו הוא יכול לעלות לעמדה מהרגע שהוא שותה את הקפה הראשון של היום. ובכל זאת, היה קשה להבין איך הוא לא טרוד אפילו מעט מהמצב הביטחוני הרעוע שסביבו. "יש לי תשובות מיסטיות לזה. אני חושב שאני אדע מתי הזמן שלי יגיע", אמר מיסטר טייז, "זה יכול לקרות בכל מקום, אפילו באוטובוס בלונדון, אז אני לא רוצה לחיות בפרנויה. אני חושב שזה יותר מעניין לבוא למקום שיש בו מלחמה מאשר למקום שמזייף תחושת ביטחון, כמו באירופה. כאן בישראל האנשים התרגלו לטרור, הם גדלו יחד איתו. אני באתי מדרום איטליה, שם יורים בגלוי ברחובות. אצלנו זה for real. עדיין שודדים בנקים. כל יומיים אני קורא על זה בעיתון".

שבת, 17:30

הגיע הזמן להכיר את פרנצ'סקו דה מינטי, האיש מאחורי מיסטר טייז. הוא בן 29, בעל אגנ'דה ליברלית מובהקת, מנוסחת ומנומקת היטב ומגדיר עצמו כאיש העולם הגדול. הוא אף החליף את שם משפחתו לזה של אמו כאקט מחאה פמיניסטי. בטרם נשם את המוזיקה האלקטרונית הוא גדל והתחנך בעולם המוזיקה הקלאסית.

אוהב את הקהל התל אביבי. מיסטר טייז (צילום: נמרוד סונדרס)
אוהב את הקהל התל אביבי. מיסטר טייז (צילום: נמרוד סונדרס)

"זה משפיע עליי עד היום", אומר טייז/דה מינטי, "ההורים שלי הכריחו אותי להתעסק בזה כל יום, מחמש עד עשר. בשאר הזמן הייתי שומע כל דבר אחר בכל תחנות הרדיו. זה מצחיק, מילדות הייתי ורסטילי מאוד. אני זוכר שאחותי חזרה מלונדון והביאה לי במתנה דיסק של אליס אין צ'יינס והעולם הזה נפתח לי. הייתי מכור לחלוטין לגראנג' המוקדם. אתה יודע מה זה לגלות את הצלילים האלה כשאתה ילד בן 7? אחר כך כבר התחלתי לחפש מוזיקה אחרת, עד שהגעתי לרייבים אלקטרוניים קשוחים, ההארדקור של ההארדקור, הרבה מעבר לטכנו. בגיל 18 יצאתי עם די.ג'יי שהיה יחסית ידוע בניינטיז, סאבריו פאביה. הוא היה מבוגר ממני, והוא בעצם האיש שלימד אותי ליצור מוזיקה אלקטרונית. שיחקתי לו במחשב בדרך אגב והוא אמר לי מה לעשות. תפסתי את זה מהר והבנתי שזה הכיוון שלי".

מיסטר טייז מנגב טחינה עם חריף (הוא לא יכול לאכול חומוס בגלל בעיות רפואיות) ולא נראה מותש כלל, אף שניגן עד שבע בבוקר. "בגלל שהיה פיגוע בפאב חשבתי שלא יהיה אף אחד שירצה לחגוג", הוא אומר. "אם זה היה קורה בברלין לא היית רואה מישהו אחד רוקד במועדונים, תאמין לי. אבל כאן אנשים פשוט יצאו החוצה וחגגו כאילו זה היום האחרון שלהם. זה מה שאני אוהב בקהל התל אביבי, ובתור די.ג'יי כל מה שאני רוצה זה לתקלט לאנשים מקולקלים שרעבים למסיבה".

אף די.ג'יי מחו"ל לא בא לשהות בישראל במשך חודש. מאיפה הרעיון?
"ביקרתי בתל אביב כמה פעמים בשלוש השנים האחרונות. אני אוהב אותה אף שאני בטוח שהיא די אינטנסיבית. באחת הפעמים נוצר לי קשר אישי עם הבעלים של הברקפסט. יש שם רצפת עץ ומערכת סאונד שמחבקת את הקהל, לא מרביצה לו – וזה בדיוק מה שאני מחפש כאשר אני מתקלט. אחרי הכל אני פריק של סאונד, ואף שזה מקום קטן מדובר במועדון כמו שצריך. חוץ מזה אני גם רוצה ללמוד עברית ולהתרחק משדות תעופה לאיזה חודש".

איך היית מגדיר את המוזיקה שלך?
"פשוט מוזיקה שאני אוהב", הוא נותן את התשובה הבנאלית ומוציא – אקסצנטרי כתמיד – סביבון עץ מהכיס, מסובב אותו על השולחן ומביט בו מהופנט. ואז הוא כבר מוהל את הקלישאה בהרבה פרשנות אישית. "אני לא אוהב את ההגדרה של טכנו, היא משומשת בכל אפיק שיש. כולם רוצים להפוך את הטכנו לפילוסופיה. אנשים, טכנו הוא לא פילוסופיה! צריך להפסיק לקטלג. טכנו הוא בסך הכל קומפוזיציה נוספת שאפשר להביט דרכה על מוזיקה. בסופו של דבר מוזיקה היא תדרים וגלים של רוח תזזיתית. בכל צליל – ממוזיקה קלאסית עד לצלצול טלפון – מדובר בגלי אוויר שזזים היישר לתוך האוזניים, וזה הכל. אז אני מצטער שאני לא מאמין בפילוסופיית הטכנו. אני כן מאמין בפילוסופיה אמיתית – סוקרטס, ניטשה ואדורנו".

יום ראשון, 16:27

עברה יממה מאז שמיסטר טייז שחט את הפילוסופיה של הטכנו. בדירת סאבלט שהוא שכר ליד שוק הכרמל הוא פותח את הדלת, ג'וינט ביד אחת ומילון כיס עברי־אנגלי שעליו נכתב בטוש שחור "איזה בלגן!" – ביד השנייה. הדירה ממורקת אבל, כמאמר המילון, איזה בלגן. על השולחן אפשר למצוא פקט מרלבורו אדום, כובע המבורג שחור, תרופות, תכשיטים ושקית עם וויד. "ברלין סטייל", הוא מתנצל. זמן קצר לאחר מכן אנחנו מגיעים לחנות התקליטים סלון אורבך. מיסטר טייז עורם כ־40 תקליטים וניגש לעמדת הפטפון. הלקוחות וצוות החנות מביטים בו דרוכים. הוא שם אוזניות ברישול, מכוון את הווליום למקסימום ונעלם.

House of Ties ברקפסט קלאב, 8.1, 15.1, 22.1, 29.1. במסיבה הקרובה יארח מיסטר טייז את סטפן בזבז ועפרי גופר