הרבע הראשון

שנים לא הגיעה נבחרת הכדורסל של אונ' ת"א להישגים משמעותיים בליגת המכללות הארצית. השנה השינוי התחיל - והם לא הולכים לשום מקום

נבחרת הכדורסל של אונ' ת"א, צילום רוני קרצנר
נבחרת הכדורסל של אונ' ת"א, צילום רוני קרצנר
2 ביולי 2014

השניות האחרונות של משחק רבע-גמר ליגת המכללות רצות על לוח התוצאות במהירות רבה עד לרגע הישמע ה'באזר'. זהו, נגמרה לה עונת הכדורסל, הראשונה מזה שנים, שבה שולחת אוניברסיטת תל-אביב קבוצה. המכללה למנהל אמנם חוגגים את העלייה ל'פיינל-פור', אך השחקנים של קבוצת הכדורסל שלנו לא מורידים את הראש לשנייה. הם עומדים באמצע המגרש, מבצעים שיחת עידוד קצרה, ובעיקר זועקים לאוויר משפט אחד: תודה על עונה נפלאה.

לפני כמה עשורים הייתה קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת תל אביב לאחת הקבוצות המפוארת בנוף הסטודנטיאלי. לעומת זאת, לפני כמה שנים, בין היתר בגלל חוסר עניין ויכולת, הוחלט לזנוח את הרעיון, ומאז, שנים רבות האוניברסיטה שלנו לא העמידה נציגה בליגת המכללות המפוארת. בשנה שעברה החלטנו להחזיר עטרה ליושנה, ובמאמץ משותף של סמנכ"ל מרכז הספורט, אלון אפק, רכז הספורט של אגודת הסטודנטים, אורי גרבוב, ושלי, מנהל נבחרות הכדורסל, הקמנו שתי נבחרות לתפארת, אחת לכל מין.

תחילת העונה הייתה קשה. נרשמנו לליגת המכללות קצת מאוחר, ועוד בטרם התגבשנו, הספקנו כבר להפסיד פעמיים – אחת לבינתחומי והשנייה למכללה למנהל, שבדיעבד יכלנו לנצח. משחק המפתח של השנה היה המשחק השלישי, בטכניון. לאחר שני ההפסדים הראשונים ופיגור של 12 נקודות במחצית הראשונה, הבנו שכאן אנחנו צריכים להרים את עצמנו, ותוך חמש דקות במחצית השנייה עלינו ליתרון. את המשחק הזה ניצחנו, והשחקנים חגגו לאורך כל הדרך חזרה לאוניברסיטה. עשינו את זה, ניצחון ראשון של קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה מזה כמה שנים. ניצחון איכותי, חשוב ומיוחד, ובעצם מאז לא הפסדנו אף משחק (חוץ מטכני אחד) עד לאותו רבע הגמר.

לאחר כמה משחקים, כשביניהם ניצחונות על שני המקומות הראשונים בליגה (מול האקדמית נתניה ורופין), הקבוצות האחרות בליגה כבר החלו לפחד. השמועה על הקבוצה החדשה שקמה באוניברסיטת תל-אביב הדהדה בראשם של המכללות ששולטות בליגה הזאת ביד רמה. בתור מנהל הנבחרת, אני יכול לספר רבות על טלפונים שקיבלתי במהלך העונה ממוסדות אקדמאים אחרים, ובהם מנהלים ומאמנים מפוחדים, שמנסים לדלות ממני כל פרט מידע על אילו שחקנים הבאנו לקבוצה. בנוסף לאלו, תרמה גם העובדה כי במהלך השנה שלחנו נציגות לטורניר אס"א חורף 2014 באילת, והחבר'ה שלנו סיימנו שם במקום השלישי. התחושה הייתה שהנה – אוניברסיטת תל-אביב שוב על המפה.

ללא ספק, העונה הייתה ארוכה, אבל מהנה. היינו בכל הארץ; נסענו לחיפה פעמיים, לבאר-שבע פעם אחת, לרמת-גן, לווינגייט, והרשימה עוד ארוכה. היה מדהים לראות איך לאט-לאט הקבוצה מתגבשת, ואם לפני זה אמר לי מישהו שאוניברסיטת תל-אביב היא כמו עבודה, כלומר: באים חמש דקות לפני השיעור הראשון והולכים חצי דקה אחרי השיעור האחרון, אז הרי ההוכחה שזה לא כך. הנה קבוצת סטודנטים מפקולטות שונות ומגוונות, שמוכנים להישאר גם אחרי הלימודים – רק בשביל הסיפוק.

הספורט הסטודנטיאלי באוניברסיטה מנוהל כמעט באופן מלא על ידי מרכז הספורט, בטח ובטח במציאת מתקני אימון ראויים ובכסף שממן את היציאה לכל הטורנירים. האוניברסיטה עצמה כמעט ולא שותפה למאמץ הספורטיבי, אם כי לאחרונה ניכר כי אגודת הסטודנטים משקיעה בכך מחשבה רבה. אולם לטעמי, לאחר כמה שנים של פעילות בנושא, אני חושב שאנחנו כאוניברסיטה עדיין לוקים בחסר. הרי יש משהו מחבר בפעילויות והתארגנויות בלתי פורמאליות. זה משהו שיכול להקטין את הגודל העצום של האוניברסיטה ואת הפער בין הסטודנטים השונים, ולכן, גם האוניברסיטה עצמה צריכה גם לקחת חלק ברעיון הזה.

אז זהו, הסתיימה לה העונה. חלק מהשחקנים כבר לא ישחקו בעונה הבאה, פשוט מאחר והם מסיימים את לימודיהם, וחדשים יגיעו להחליפם. יש עוד הרבה עבודה כדי לחזור לפסגה, אבל אם נמשיך בדרך הזאת, עוד נגיע לשם. מה שבטוח, אחרי עונה כזאת, שבה השחקנים השקיעו מינימום שש שעות השקעה בשבוע ומקסימום שלוש-עשרה, הגיע הזמן לצאת לפגרה. אתם מוזמנים לעקוב אחר הקבוצה בשנה הבאה, ובעיקר לבוא בהמוניכם לעודד אותה. יהיה מה לראות, בהבטחה.