הרימי עוגן: הרודס הרצליה מרגיש כמו חו"ל בלי להחתים דרכון
התיירת רתם איזק ארזה את עצמה למלון החדש של הרודס בהרצליה. כן, יש אנשים שנופשים שם
"חייבת חופשה!", זעקתי לתוך משרדה של סגנית עורך העיתון, "אני גמורה, פירורים של בת אדם", תיבלתי כיאה לעלמה תוצרת פולניה. "לא היית הרגע בתאילנד או משהו?", היא זרקה חזרה, עיניה לא משות ממסך המחשב.
חצופה, סיננתי לעצמי. חצופה נטולת טלוויזיה שמורידה סדרות בנטפליקס ולא צופה בריאליטי. ההיפסטרים האלה, אין להם כבוד לטראש. כדי לעדכן את הסגנית במתרחש בחיי הזוהר גררתי אותה איתי לעיר הקרויה על שמו של הסלבריטי הראשון של מדינת היהודים: הרצליה. באותה עיר חוף השיקה רשת פתאל בחודש מרץ האחרון את מלון היוקרה הרודס, ובלוקיישן שמצדיק מרפסת עם שתי מיטות שיזוף: המרינה. שמעו, אחיותיי, מה אומר לכן, כשאת עם כוס קאווה ביד, מעט מאוד בד על הדד ושירות חדרים שממך לא נד – זה ממש לא משנה שלא החתמת דרכון בדיוטי פרי, או לפחות בשדה דב. העובדה שהמלון ממוקם על אי מלאכותי ומוקף בים, יאכטות עוגנות ויאכטות שעושות את דרכן לעגינה כשעל הסיפון הבעלים העתידיים שלנו – המרינה של הרצליה הופכת ללא פחות ממיאמי ביץ', ביצ'ס.
הסוויטה שלנו עוצבה בקו נקי ובטוב טעם (לא מפתיע בהתחשב בעובדה שמעצב הפנים של המלון הוא אילן פיבקו), אובזרה בכל טוב למעט פן (שזה אומר יומיים של שיער רע דווקא כשבעלנו לעתיד בדיוק מחנה את היאכטה. פיליפ, למה אתה בורח? כולה חשמל סטטי!) וג'קוזי; אך דק העץ המרווח שהשקיף לתוך עינו של אל הים עושה את שלו ומעלה חיוך גם על שפתי פולנייה קפוצה.
"את מוכרת לי מאיפשהו", אמר לי אורח שלא נראה כמי שאוחז ביאכטה, בעת מסע ארוך במעלית השבת (שתיים כאלה מתוך ארבע, בשם השם). "אני שיננית, עזוב אותי", עניתי, ויצאתי עם סגנית העורך לבריכה. זו מעוצבת בסולידיות נעימה, עם טריבונות עץ מוצללות, מיטות שיזוף וכיסאות לבנים פיבקו סטייל. ללא ספק ה־מקום לתקוע בו צ'יפס (טעים!) עם מיונז (משמין!) משל הטרנד הבא הוא שומן טראנס.
"הו, זו חופשה!", זעקתי, נתזים של תפוחי אדמה עפים על כפיל של אייל גולן. "איפה הסמנכ"ל? אני מבקשת להאריך את השהות בעוד שבוע וחצי!". אך אתן יודעות איך זה כשחברה טובה היא גם קולגה לעבודה. אי אפשר לדפוק הברזת יום א' כשרגע לפני שהודעת על מחלה חשוכת מרפא היא ראתה אותך רוקדת מקרנה על מיטת הסוויטה, טופלס. אוף, חייבת בעל עם יאכטה.
פנקסנות
פרופיל אורח: איש עסקים באמצע שבוע, משפחות וזוגות שמחפשים חופשה בלוקיישן מקורי בסוף השבוע.
מדד הילדים: נמוך ביחס למלונות המאפשרים להם כניסה, ועל כן המלון ניחן בשקט יחסי. הידד!
מדד הזלילה: האוכל כשר ועל כן מבאס בשבת (בכל זאת, ביצים קשות זה קצת פסח). לעומת זאת, הקינוחים משמחים על אף היותם פרווה.
מדד החיטוב: חדר הכושר הוא קטנטן וניחן בארבעה מתקנים (מתוכם מכשיר ריצה אחד בלבד). חוגים – תשכחו מזה, אנחנו לא באילת.
מדד הרום סרוויס: יקר. בקבוק היינקן – 37 ש"ח, בקבוק פפסי מקס – 16 ש"ח. סליחה, עוד לא תפסנו טייקון!
מדד השירות: חמישה כוכבים, לא פחות.