הזרה הנצחית: השמלות שרונית אלקבץ לא הספיקה ללבוש

השחקנית המנוחה רונית אלקבץ התלבשה כדי לשנות את העולם. מבית מהגרים בבאר שבע ועד לכיכובה בסרטים מצליחים – תמיד שמרה על הזרות שלה, ובזכותה קיבלה את קולה הייחודי. התערוכה "ז'ה טם, רונית אלקבץ" במוזיאון העיצוב חולון, מציגה כעת לצד אוסף התלבושות המרהיב של השחקנית גם את הבגדים שלא הספיקה ללבוש

רונית אלקבץ. צילום: שרון בק
רונית אלקבץ. צילום: שרון בק
9 בינואר 2018

תוכן שיווקי | מוזיאון העיצוב חולון

אוצרת התערוכה: יערה קידר | מנהל אמנותי: שלומי אלקבץ

גם מחוץ לבמה ולקולנוע, ההילה שאפפה את דמותה של רונית אלקבץ הייתה דרמטית, ממגנטת ומהפנטת. צוואתה האופנתית של הדיווה הישראלית, ארון הבגדים שלה, תורגמה לתערוכה ז'ה טם, רונית אלקבץ, שרצה במוזיאון העיצוב חולון עד לאפריל 2018. כל שמלה, סנדל, נעל עקב ועגיל מתוך מאות פריטי הלבוש המוצגים בתערוכה, נבחרו בקפידה בידי אישה שבגדים היו הרבה יותר ממעטפת חיצונית עבורה. דרך בגדיה באו לידי ביטוי נושאים גדולים של פמיניזם, הגירה ואקטיביזם חברתי. בגדיה ייצגו אהבה לחיים שמתפוצצת החוצה ונשפכת מטה עם שיפולי הבדים.

האהבה של אלקבץ לאופנה החלה בבית בו גדלה. היא נולדה בבאר שבע בשנת 1964 להורים יוצאי מרוקו – אב דוור שחילק דואר כשהוא לבוש בחליפות מחויטות, סבתא שלבוש היה ערך עליון עבורה, ודודה תופרת. מכונת תפירה, מספר שלומי, אחיה של אלקבץ ושותפה לעשייה הקולנועית, הייתה תמיד במקום מרכזי בבית, מוכנה ליצירת בגד חדש. גם הקפטנים החגיגיים ובגדי בית הכנסת המסורתיים שליוו את אלקבץ בראשית חייה, עיצבו את סגנון הלבוש יוצא הדופן שלה. "היא הייתה מבקשת מאימא שלנו לסרוג לה סוודרים ארוכים עד הברך", מספר אחיה שלומי, "מתופרות דתיות היא הייתה מבקשת לתפור לה מעילי צמר ארוכים ושחורים שמזכירים את בגדי הרבנים. המעילים המחויטים והסוודרים הארוכים ליוו אותה, בגרסאות שונות, עד סוף חייה".

שמלתה של רונית אלקבץ בטקס פרסי אופיר. צילום: איציק בירן
שמלתה של רונית אלקבץ בטקס פרסי אופיר. צילום: איציק בירן

זרה נצחית

המודלים האופנתיים השונים שליוו את אלקבץ בחייה יצרו את המודל העצמאי, החדש והשונה של אלקבץ. הנשים שהכירה מבית עמדו אל מול הכוכבות של הוליווד שנראו בקולנוע, הלוקאלי עמד אל מול הגלובלי והמסורתי אל מול החדשני והליברלי. המתח הזה, שיצר את הזרות ואת חוסר השייכות הנצחיים שליוו את דמותה, נתנו לה קול מקורי ויצירה חזקה.

החיבור בין אופנה לאג'נדה ליווה אותה ואת יצירתה תמיד. באמצעות אנרגיה דרמטית אך הומוריסטית, יצרה אלקבץ יחד עם אחיה את הדמות ויויאן אמסלם, בטרילוגיה עטורת הפרסים הכוללת את יצירות המופת "ולקחת לך אישה", "שבעה" ו-"גט". פערים חברתיים ועדתיים, סקסיזם, שוליים תרבותיים, פריפריה ופמיניזם התגבשו כולם לכדי דמות שחזותה מוקפדת ומטופחת. האישה המזרחית הכלואה במסגרת חיים דכאנית, מבטאת את עצמה באמצעות חזות נטולת רבב, שמלות מעטפת ותסרוקות בופון אלגנטיות.

רונית אלקבץ ב"צלקת". צילום: עדי קפלן 1994
רונית אלקבץ ב"צלקת". צילום: עדי קפלן 1994

 

התפקיד שלא הספיקה לגלם

בשנה האחרונה לחייה חלמה אלקבץ לגלם את דמותה של ביאטריס דה לונה גראציה, או דונה גראציה – אשת עסקים פורטוגזית ונדבנית יהודייה בת המאה ה-16, שפעלה כדי להציל יהודים אנוסים באירופה ובאימפריה העות'מאנית. האגדות על יופיה וסגנונה האופנתי ועל תוכניתה הלא ממומשת להתיישב בטבריה הן כנראה אלה שמשכו את אלקבץ, שאף החלה לכתוב תסריט על חייה של הדמות. "בעיני רוחי ראיתי אותה בכרכרה כהה שמושביה מרופדים בבד צהוב עם ברק ישן", כותב שלומי אלקבץ על אחותו בתפקיד דונה גראציה, "היא לבושה שמלת תחרות שחורה, עגילי פנינים לבנות, בשיער אסוף, איפור נוקשה ומשקפי שמש עגולים וכהים, נוסעת על גשר בפריז, מישירה מבט אל העתיד. רונית הייתה אחת הנשים היפות בעולם ולא איבדה את יופיה בשום רגע בחייה".

רונית אלקבץ על סט הצילומים של הסרט "גט" צילום: עמית ברלוביץ
רונית אלקבץ על סט הצילומים של הסרט "גט" צילום: עמית ברלוביץ

 

מתוך התערוכה: השמלות שלא נלבשו והתסריט של "גט"

1. שמלת דונה גרציה נשיא, בעיצוב ויקטור בלאיש, 2017

בשנה האחרונה לחייה נערכו רונית ושלומי אלקבץ לקראת צילומי שני סרטים בינלאומיים המוקדשים לשתי נשים אגדיות: דונה גרציה נשיא ומריה קאלאס – שתיהן בגילומה של אלקבץ. השמלה של דונה גרציה מוצגת בתערוכה, ממתינות על בובת חייטים למדידה, מסמנות את התפקידים שחלמה לגלם ולא הספיקה.

שמלת דונה גרציה. צילום: יח"צ
שמלת דונה גרציה. צילום: יח"צ

 

2. שמלת קליאופטרה

יניב פרסי, 2015־2017, עיצוב בלתי גמור על פי הזמנה אישית מרונית אלקבץ, כ־60 אלף פאייטים רקומים בעבודת יד שארכה מעל 1,000 שעות.

סיפורה של השמלה הזאת מתחיל בפרס גלובוס הזהב היוקרתי. בשנת 2015 הוכרזה מועמדותו של סרטם של האחים אלקבץ "גט – סיפורה של ויויאן אמסלם" לקטגוריית הסרט הזר בטקס.

רונית אלקבץ טסה לטקס בארצות הברית ובמזוודתה ארבע שמלות שונות. את אחת מהן עיצב יניב פרסי, שמלה שחורה שרונית תיארה כ"שמלת ערב מעניינת עם קריצה הומוריסטית, מקורית, כמו שאני אוהבת".

השמלה שלא נלבשה, יניב פרסי. צילום: יח"צ
השמלה שלא נלבשה, יניב פרסי. צילום: יח"צ

בסופו של דבר היא בחרה ללבוש לטקס שמלת תחרה של אלבר אלבז אבל ביקשה מיניב פרסי להכין לה שמלה זהה לזו ששלח לה, אבל בזהב. את השמלה המוזהבת היא לא הספיקה ללבוש. במוזיאון השמלה מוצגת עם סיכות שנעוצות בה וסליל חוט מחובר אליה, כדי להראות שהיא לא גמורה.

3. שמלת כלה: חצאית, חולצה והינומה. עיצוב: אלבר אלבז, לנווין, 2010, באדיבות אבנר ישר.

בפעם הראשונה לבשה רונית אלקבץ את השמלה כשהתחתנה עם האדריכל אבנר ישר ב־2010. ארבע שנים אחרי זה, כשהייתה מועמדת לפרס אופיר על הסרט "גט", היא פירקה את השמלה ולבשה את החצאית. כשעלתה אלקבץ לבמה לקבל את פרס הסרט הטוב ביותר החצאית נקרעה ורונית, למרות המבוכה, הגיבה בהומור.

שמלת כלה. חצאית חולצה והינומה, אלבר אלבז. צילום: אבנר ישר
שמלת כלה. חצאית חולצה והינומה, אלבר אלבז. צילום: אבנר ישר

4. הצצה מרגשת לאוסף אביזרים ולתסריט של "גט".

בתערוכה מוצגים גם אקססוריז ופריטים אישיים. בתמונה זו יש תליונים ועגילים של האמנית פאולה ביאנקו, תסריט הסרט ״גט: המשפט של ויויאן אמסלם״ ומקבץ תמונות פולארויד.

תכשיטים, תסריט ותמונות פולרואיד. צילום: יח"צ
תכשיטים, תסריט ותמונות פולרואיד. צילום: יח"צ

ז'ה טם, רונית אלקבץ במוזיאון העיצוב חולון

פתוח בימים שני־שבת | בימים שלישי ושבת שעות הפתיחה התארכו עד 20:00