"התמתנתי? לא באבא, אני רק נהיה הרבה יותר פסיכופט"

פעם בכמה זמן מנסים להמציא מחדש את האלבום. פורמטים לא סטנדרטיים: חינמי, דיגיטלי, שלם כפי רצונך, קונספטואלי, אמירה אמנותית או תעלול יחצ"ני. אלו יכולים לבוא מרצון אותנטי לגוון או ממהלך רוח קפריזי של מוזיקאי כזה או אחר. אבל מה קורה כשהאלבום הוא בכלל לא אלבום אלא מקבץ סינגלים שכל מה שמקשר ביניהם הוא שם היוצר שלהם ופרק הזמן שבו נכתבו והוקלטו? על השאלה הזאת יוכלו לענות אלישע בנאי ולהקת הליווי שלו, ארבעים השודדים, שישיקו בשישי את הסינגל "קם ורוצה ליפול" – הסינגל הראשון מתוך הפרויקט החדש (חסר השם בינתיים). "כרגע יש לנו תשעה שירים חדשים", אומר בנאי, "הקלטנו רק שניים מהם. אנחנו חושבים על כל רצועה בצורה אחרת, מתייחסים לכל שיר כשיר".

מאין הגיעה הבחירה לטפטף סינגלים ולא להוציא אלבום?

"היום העולם של 'אלבום' נורא נוסטלגי ורומנטי. אנחנו חוזרים למושגים של הפיפטיז – לשחרר סינגלים. כל אחד מהשירים, מעבר לזה שהוא שיר בפני עצמו ואנחנו לא מתייחסים אליו כחלק ממכלול, מאוד שונה. אפילו מבחינת ז'אנר מוזיקלי: שיר אחר רגוע ורד־הוטי כמו 'קם ורוצה ליפול' ושיר אחר ממש פאנק רוק, לא נעים".

מה זה אומר "קם ורוצה ליפול?"

"אחי, בגדול זה שיר אהבה. קם ורוצה ליפול הוא החלק הראשון מתוך החלק השלישי שלי כאדם, שאותו אני מקדיש לאחת שאני אוהב. כי גם כשאני למטה יש יד שתרים אותי למעלה. ובצורה כזו או אחרת זה גם השיר הראשון של ההרכב הנוכחי והחדש".

אלישע בנאי וארבעים השודדים. צילום: יונתן לוונטל

בשנים האחרונות ההרכב עבר המון שינויים בחבריו. אתם עדיין אלישע בנאי וארבעים השודדים?

"זאת להקה אחרת לגמרי. הלהקה עברה בעצם שני גלגולים, כשאני חושב על זה. איתמר (לוי, המתופף, שעזב את הלהקה לאחרונה וממשיך לנגן בבום פם ובקין והבל 90210 – א"ס) ואני חברים מאוד מאוד טובים והוא גם השותף שלי בבר הוסטל 51. הוא חבר שלי לפני השודדים והוא יהיה חבר שלי גם אחרי השודדים. אני מרגיש את החוסר שלו ואני גם מאוד מרוצה מהחוסר שלו".

"היה איזה משבר אחרי האלבום השני שהלהקה לא הצליחה להתגבר עליו. אתה מקליט אלבום שני, הסינגלים נכנסים לרדיו, טחנו ונתנו מלא עבודה עד שהלהקה כבר נגמרה. עשינו יותר מ־100 הופעות בעקבות האלבום. לכולם כבר הספיק, אבל אני, לעומת הלהקה – גם כי בסופו של דבר זה תחת השם שלי – הייתי מוכן עם אלבום חדש, והם עדיין לא. אז הלהקה התחלפה. כולנו חברים טובים עדיין. אתה יודע, לא סתם קוראים לזה 'ארבעים השודדים' – כל מי שניגן בעבר וכל מי שמנגן עכשיו הוא השודדים, ואיתמר עדיין מנגן בתופים בשודדים באיזושהי צורה. לפני כמה זמן הוא הגיע להחליף בהופעה".

ייתכן שאת מנטליות ריבוי ההופעות תפס הנצר המקועקע של משפחת בנאי בלהקה שבה ניגן לראשונה, Got No Shame – להקת פאנק רוק דוברת אנגלית שחרשה את ארצות הברית עם מוזיקה קשוחה מדי להרבה מהמאזינים של ארבעים השודדים.

"כן, תפסתי יותר כיוון של פאנק־פופ אבל זה לא שהחלטתי שאני יותר כזה ולא אחר", אומר בנאי. "אני מאוד אוהב אתGot No Shame  אבל אין מה לעשות, להקה זה דבר מאוד קשה. חזרנו מארצות הברית והדברים לא החזיקו. דברים מחזיקים הרבה זמן רק כשמצליחים בצורה קיצונית. ב־Got No Shame לא הייתי כותב מילים, רק לחנים. פתאום בגיל 20 יצא ממני שד של טקסטים ונזכרתי שעברית זו שפת האם שלי. אז יצא לי שיר בעברית. את 'סאן דייגו', מהאלבום הראשון של השודדים, כתבתי ממש בכניסה לעיר. ישבתי מאחור באוטו, בדיוק פתחתי איזה מחברת שקניתי ואמרתי לעצמי שזה יהיה יומן הטור שלי. ובום, נפתח. התחלתי לכתוב מלא מילים בעברית, וזאת הייתה רק הפעם השנייה שכתבתי מילים לשיר".

הזוגיות שלך ושל בת זוגך (השחקנית סיון מסט, ששיחקה בעיקר בסדרות נוער כגון "גאליס" – א"ס) קצת מזכירה את הקשר של הוריך: שחקנית וסולן של להקה. חשבת על זה?

"מה נראה לך?", בנאי מצחקק. "מה אני אעשה? זה לא היה בכוונה. בכלל, חצי מהעיר יוצאים עם שחקניות והחצי השני הן השחקניות, אז מה אתה מפיל אותי על זה? כל אחת כאן השתתפה בסרט סטודנטים. אבל החברה שלי שונה – מטורפת, שחקנית מדהימה".

נדמה שקצת התמתנת קצת מאז שאתה שותף בעסק.

"התמתנתי? לא באבא, אני רק נהיה הרבה יותר פסיכופט, וזה שאני לא מוציא את זה החוצה זה מזלך. מבחינה מוזיקלית אני מוצא את עצמי חוזר אחורה, ובכלל, אני נהיה יותר מפגר".

אלישע בנאי וארבעים השודדים, אוזןבר, המלך ג'ורג' 48 תל אביב, שישי (22.7), 55־70 ש"ח