זהירות, בני נוער גנובים: "זבנג!", האחד והיחיד, חוגג 35 שנה

השבוע לפני 35 שנה, נער מצויר עם בלורית שחורה (וצמה קטנה מאחור) הלך לים, נדלק על נערה חמודה אבל התבייש לעשות צעד. יום אחרי יום הוא הגיע לחוף אבל לא הוציא הגה מהפה, עד שהשמש שלקה אותו לגמרי. מזל שאותה נערה הרגישה אותו דבר, נשרפה בשמש גם כן והגיע כמוהו לרופא העור, שם התבררה התמונה המלאה: הם תקועים אחד עם השניה לשנים הבאות.

למי שלא היו מעריצים כבדים, הסיפור הזה הוא עלילת הקומיקס הראשון בסדרה "זבנג!", או בשמה המלא והאייטיזי לאללה "זהירות בני נוער גנובים". הקומיקס הפך תוך כמה שנים לתופעת ענק עם המוני ספרים, סדרת הבת לילדים "זבנג'לה", "יומן זבנג" ו"הגדת זבנג לפסח" המיתולוגיים, סדרת טלוויזיה, מרצ'נדייז וגם "עיתון זבנג", שממשיך להתפרסם עד היום. אבל למה דווקא הוא? מה הפך דווקא את הקומיקס המוזר, המלא באובססיות הפרטיות של היוצר שלו, אורי פינק, ושטוף ההורמונים הזה ללהיט כל כך גדול? יש לנו כמה הסברים.

>> תפגוש את האלילים שלך. אריאל ויסמן מראיין את אורי פינק
>> אורי פינק מסכם כמעט 30 שנות זבנג! ומסביר למה ג'ינג'י וירון הם המנצחים האמיתיים

חתיכה קטנה מהפאזל. גל על שער גיליון עיתון זבנג! הראשון

הגיבור הבלתי מעורער של "זבנג" הוא גל, הסטרייטמן הקלאסי שרק רוצה לבלות עם חברים, להתמזמז עם חברתו סיגל ולהנות מ… מה שזה לא יהיה שפופולרי בזמן כתיבת הפרק. אבל גל הוא רק חתיכה קטנה בפאזל העצום ש"זבנג" הפכה להיות עם השנים, עם המוני דמויות, לוקיישנים קבועים, עולם מושגים פרטי וכמות סיטונאית של משחקי מילים, כמה שיותר מטומטמים – יותר טוב. היו לאורך השנים גם קווי עלילה שנמשכו מפרק לפרק (ע"ע הפרידה והקאמבק של גל וסיגל), אבל לקומיקס בתכלס אין עלילה של ממש אלא סט של דמויות ודינמיקות קבועות להלביש עליהן את ענייני השעה.

משהו דרמטי קרה בכדורגל? גל ואבא שלו, אולי הרצל או גולן או אשר, מוקפצים למשימה כדי להסביר. בישראל שוב קרה משהו מביך? מזל שיש לנו את ניר הסנוב שיקצין את תחושות הבוז של כולם. יש להקה חדשה שמנג'סת לכולנו ברדיו כל היום? אל תדאגו, להקת אחותי הצולעת כבר בדרך להגיב לסוגיה. יש דמויות שנוצרו או הותאמו לתופעות תרבותיות מסוימות, כמו אעישה הרוחניקית בימי השאנטי-באנטי של תחילת המילניום או את סתיו כנציגת הגותים והדיכאוניים של הניינטיז. דמויות אחרות שינו פריטי לבוש, תסרוקות ותחביבים בהתאם לאופנות המתחלפות, כל מה שעבר על הראשים של מאיה ואשר לאורך השנים. על השינויים שעבר ירון לאורך העשורים בהתאם לסטריאוטיפ החנוני והמעמד של התרבות הגיקית בישראל אפשר לכתוב עבודת סמינריון.

זה לא יגמר טוב בשבילו. ג'ינג'י ב"זבנג" של אורי פינק

"זבנג" מספר על תיכוניסטים ובמקור גם יועד לתיכוניסטים, אבל התמכרו אליו גם בני נוער צעירים יותר וילדים שטרם גידלו חצ'קון ראשון. "זבנג" לא היה קומיקס "חינוכי", אבל עדיין נחשב למשהו שראוי לצריכה על ידי ילדים. זה שילוב מסוכן ומאוד מאוד ממכר. נתחיל מהפיל בחדר – זה הקומיקס שהכניס לנו לראש את הקישור בין סקס קינקי לסירופ שוקולד. "זבנג" היה, במילים עדינות מאוד, סקס-פוזיטיב. מאוד. שלא נאמר חרמן. שלא נאמר, לפעמים, קצת קריפי. לא נתעכב פה על כך שהעיצוב הגנרי לדמויות נשיות היה רזה וחטוב עם חזה שופע ובגדים צמודים. כן נתעכב על עלילות חוזרות כמו "גל רוצה לשכב עם סיגל אבל היא לא נותנת" ועל ג'ינג'י הקריפ שמעביר את ימיו בהצצות, סטוקינג וריור. נכון, היה לו גם צד רגיש ועמוק יותר, כמו לכל הדמויות בסדרה, ואפשר לטעון גם שלסיפורים עליו יש מוסר השכל, כי הוא נוטה לבוא על עונשו בסופם – מסיים את רובם קשור בתוך עצמו בתנוחות שהאנטומיה האנושית לא באמת מאפשרת.

אפשר לראות את "זבנג" כדוגמה ליצירה סקסיסטית ופוגענית, עוד שריד ניינטיז שהתיישן גרוע, אבל יש גם דוגמאות הפוכות לסיפורים עם מסרים פמיניסטיים או הומניסטיים במפתיע. סיגל הוצגה לא פעם בצורה דפוקה או מבאסת, אבל היא עדיין הייתה פמיניסטית אקטיביסטית שלא חששה ללכת עם הלב שלה ולהביע מחאה כלפי עוולות העולם. גם למאיה היה סיפור רקע שנחשף באחד הפרקים האהובים של הקומיקס, בו היא עצמה הינדסה את המהפך שלה מחנונית מנודה למלכת הכיתה הנחשקת. והיו גם פרקים אפלים ומטרידים ממש ברמה פילוסופית או סתם פיזית – אימת גוף, בדיחות שירותים ואחד גילי מגעילי.

הינדסה לעצמה את הדמות. מאיה ב"זבנג" של אורי פינק

גם בזמן אמת לכל קורא היו רגעים שהוא העדיף לדלג עליהם, אבל היה גם משהו מפתה בחשיפה לדברים אסורים או דפוקים. עם יותר מחצי יובל של חומר, זה די מתבקש שחלק מהסיפורים לא ישרדו את מבחן הזמן של הטעם הטוב, או יתגלו כחלשים ועצלניים ביחס לאחרים. זבנג היה תמיד קומיקס שיועד להמונים ונוצר תוך כדי תנועה, לא יצירה מורכבת שנוצרה באופן מחושב ומתוכנן. חזרנו שוב ושוב לזבנג כי אהבנו את הבדיחות הדביליות, את הפרשנות החדה יותר ופחות לחיים שלנו, את העולם הצעיר-לנצח שבו הדמויות נשארות בתיכון שנה אחר שנה. אסקפיזם נועז אבל לא מופרע, מרד נעורים מבוקר ובטוח. מעין אח גדול שהוא בתכלס ילד טוב, גם אם לפעמים הוא אוהב לספר סיפורים ממש גראפיים. ולצייר בולבולים במחברת.