לכו לחדר שלכם: זה סרט חכם, עצוב, אנושי ונוגע ללב. צחקנו המון

כבר היה לי משפט פתיחה לביקורת, אבל אז ראיתי שהוא נכלל בטריילר של הסרט ונאלצתי לחשוב מחדש. הדבר שהכי הפתיע אותי במהלך הצפייה ב"חדר משלו" של מתן יאיר – האיש שיצר את "פיגומים" ואת "אחד על אחד" הנהדרים – הוא כמה הסרט הצחיק אותי. זאת בהחלט לא קומדיה, אבל דמותו של הגיבור בן ה-17 כל כך ספציפית ויוצאת דופן בחשיבתה, שהמפגשים שלו עם קווי החשיבה המקובלים מניבים שבבים של הומור מחודד. וזה גם מה שהופך את החננה חובב השואה לכל כך נוגע ללב.

>> מדינה בסרטים: 4 יצירות ישראליות שכדאי לראות בקולנוע עכשיו
>> חגיגת וצרות אחרות: 3 סרטים שכדאי לראות בסינמטק עכשיו
>> קולנוע של בית: 8 סרטי איכות שמחכים לכם עכשיו בנטפליקס

"חדר משלו" מתחיל בבית הספר, בשיחה באנגלית בין הנער אורי (גלעד לדרמן המצוין) לבין מורה בלתי נראית שמכינה אותו למבחן בעל פה באנגלית. מהר מאוד היא מגלה שהוא מתנסח היטב בשפה הזרה. מה שמטריד אותה זה התוכן של דבריו. אורי אומר שבימינו הורים אינם ממהרים למות ולשחרר את צאצאיהם, המתקשים להתבגר כל עוד הם שם. הוא תומך בטיעון באמצעות דוגמאות משכנעות מהרנסנס ומדור מייסדי המדינה, אבל ברור שזאת נקודת מבט מאוד אישית שמתייחסת ליחסיו עם הוריו. 

כמו בני זוג. גלעד לדרמן וירדן בר כוכבא, "חדר משלו" (צילום: אלה ברק)

בסצנה הבאה אורי מגיע למשרדו של המורה לספורט ורכז השכבה עמית רוקמן (דרור קרן) שאומר לו ש"לפעמים צריך לדעת ללכת בתלם" ועוד קלישאות שמורים אומרים. הסרט עצמו הוא סיפור התבגרות חכם ועצוב וחף מקלישאות, וזה כולל העדר של המרכיב הטיפוסי של אהבה ראשונה. באופן אירוני, המלה "אהבה" נהגית לראשונה במסגרת השיחה עם רוקמן שבה הוא אורי אומר "אני אוהב את השואה" (ומיד מתקן כשהוא מבין איך זה נשמע). זה מכין אותנו לכך שהמסע הכיתתי לפולין ("שעתיים וחצי בטרבלינקה ושלוש שעות בקניון") הוא נושא מרכזי בדרמה של הסרט, גם הוא על דרך ההיעדרות.

ההורים שגורמים לאורי לחשוב מחשבות כאלה מופיעים בסצנה הרביעית. קודם נראה אבא אביגדור (ישראל ברייט) שאורז חבילות משום שהוא עוזב את הבית, ואז אמא נירית (ירדן בר-כוכבא) שכבר שנתיים ישנה עם אורי במיטתו. היא לא ממהרת לצאת ממנה גם אחרי שאביגדור מפנה את חדר השינה הזוגי שנותר סגור.

אבא הולך לאיבוד. "חדר משלו" (צילום: איתי ג'משי)

כשהאב עוזב לכתובת לא ידועה, הוא משאיר את כלבו המדובלל כמותו, שמשתין בכל מקום, וכך מותיר בבית הד שלו עצמו. לאורך רוב הסרט אביגדור נעדר מהמסך ומחייו של אורי, שמחפש אחריו כדי להשיג את חתימתו שתאשר לו להצטרף למסע לפולין. מהמפגשים המועטים שלנו איתו מתקבל רושם, שכמו בנו, אביגדור התקשה ללכת בתלם, עד כדי כך שהלך לאיבוד. בהעדרו, רוטמן מנסה להפוך לדמות אב עבור אורי, והנער מורד בו במקום באביו. 

"חדר משלו" הוא גם שמו של רומן הביכורים הסמי-אוטוביוגרפי של יאיר, שיצא לאור ב-2009. על אף לא מעט קווי דמיון, לא מדובר בעיבוד, אלא ביצירה נפרדת. שם הסרט מתייחס לכך שהנער המתבגר מתקשה למצוא לעצמו מרחב שבו הוא חש נינוח. בבית הספר הוא אאוטסיידר, ויש לו חבר אחד, בקושי, מה שמעורר את חשדנותה של החיילת שמראיינת אותו בצו גיוס ראשון. ובבית, יש לו אחות גדולה (נטע רוט) שמארחת את החבר שלה בחדרה, וכאמור, אמא שישנה במיטתו. הסרט מתרחש ברובו במרחבים סגורים ולוחצים, שמהם אורי ואמו חומקים לפעמים למרחבים הפתוחים של הים. אבל גם שם הם עדיין ביחד, כמו בני זוג. "חדר משלו" הוא גם סיפור ההתאוששות של נירית, שמוצאת עבודה ומתחילה לנשום קצת, ולשחרר קצת.

דרור קרן, דרור קרן בכל מקום. "חדר משלו" (צילום: איתי ג'משי)

כזכור, גם "פיגומים", סרטו הראשון של יאיר, התמקד במערכת יחסים בין תלמיד למורה, אבל הדמויות והטון שונים לגמרי. התסריט מעט פחות מהודק, וזה בהחלט לא נאמר לשלילה. נדמה שבסרטו השלישי (הוא יצר גם את "בגרות" שזכה להפצה חלקית בלבד) יאיר בוטח יותר בדמויות ובסיטואציות, שמניבות דיאלוגים מפתיעים (עם מינון גבוה של שואה) הנחווים כאותנטיים לחלוטין, ולכן אנושיים ונוגעים ללב בגיחוכם. בשנה שעברה התסריט והבימוי של יאיר היו מועמדים לפרסי אופיר. גם השחקנים נהדרים (יש לציין שקרן מככב כרגע בשני סרטים נוספים שעלו למסכים בשבועיים האחרונים), בעיקר לדרמן הצעיר שזה סרטו הראשון. 

4 כוכבים
בימוי: מתן יאיר. עם גלעד לדרמן, דרור קרן, ירדן בר-כוכבא, נטע רוט, ישראל ברייט. ישראל 2023, 80 דק'