מדינה בסרטים: 4 יצירות קולנוע ישראליות שכדאי לראות עכשיו

כאן ב"טיים אאוט" אנחנו אוהבים קולנוע ישראלי, ולפעמים אף מתייחסים בסלחנות מסוימת לתוצרים הפחות משכנעים שלו כי אין כמו בבית וכוחנו באחדותנו, אבל בחודש האחרון מבקרת הקולנוע שלנו, יעל שוב, לא הייתה זקוקה למידת הרחמים כי קיבלנו בציר נאה וגדוש של סרטים ישראלים שעלייתם של רובם נדחתה בעקבות המלחמה והמתינו לרגע הנכון שלהם. ובכן, מתברר שהרגע הזה הוא עכשיו.

>> חגיגת וצרות אחרות: 3 סרטים שכדאי לראות בסינמטק עכשיו
>> קולנוע של בית: 8 סרטי איכות שמחכים לכם עכשיו בנטפליקס

1. דניאל אויערבך

"סרטים שבהם הבמאי מתחבט בתוך עצמו יכולים להיות מופעים של נרקיסיזם, וב'דניאל אויערבאך' יש מן הדבר הזה, אבל זה סרט כל כך ספציפי וקולנועי ועשיר ברבדים, שהתוצאה מרתקת ואף מבדרת. בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2023 הוא גרף ארבעה פרסים, שהוענקו לצלם בועז יהונתן יעקב, לעורכים חיים טבקמן ולב גולצר, למלחין יונתן אלבלק, ולבמאי דוד וולך על יצירת הסרט העלילתי הישראלי הטוב ביותר. אני חותמת על כל אחד מהפרסים האלה" // לביקורת המלאה

2. טור פרידה

"סרטים שנכתבים ונוצרים מהר, כדי ללכוד בזמן אמת אירועים של תקופה סוערת, סובלים לרוב משטחיות ומתיישנים מהר. בהחלט יכול להיות שזה מה שיקרה ל'טור פרידה', אבל התעוזה והדחיפות של סרטם של דרור קרן ורוני ניניו, שניסחו טקסט הפונה באופן מובהק לקהל של שמאלנים בלבד, מעניקה לו עוצמה והופכת אותו לסוג של אירוע קולנועי. הוא אמנם צולם בימי הקורונה ב-2020 על רקע ההפגנות נגד ביבי בבלפור, לפני ניסיון ההפיכה המשטרית ולפני ה-7 באוקטובר, אבל בימים שבהם המשטרה מדכאת ביד קשה הפגנות הקוראות לבחירות חדשות והשבר בעם שוב מתרחב, הוא נחווה כעדכני לחלוטין" // לביקורת המלאה

3. בית

"אפשר לומר ש'בית של בני פרדמן הוא סוג של סרט מאפיה, אף שאינו מספר על עלייתו ונפילתו של גנגסטר, אלא על עלייתו ונפילתו של בעל חנות מחשבים שהוא הקורבן של ארגון פשע (ומבוסס על סיפור חייו של פרדמן). תחת השם הזך 'ועד גאולה', אותו ארגון פועל בשיטות המוכרות מסרטי גנגסטרים אמריקאים – גביית דמי פרוטקשן מעסקים וריסוק חייו של האזרח הישר, שבסך הכל מנסה להתפרנס בכבוד. המשטרה, כמובן, לא מתפקדת. משום שהסרט מתרחש בשכונה חרדית בירושלים, הבריונים אינם נראים כטוני סופרנו אלא כרבנים ארוכי זקנים – הם גם מספרים לעצמם שהם עושים מה שהם עושים בשם אלוהים. אבל רפרנסים ויזואליים לסרטי פשע אמריקאים רומזים למקור ההשראה הקולנועי, שהולבש על סיפורו האישי של הבמאי, המוגש לצופים כסרט מיינסטרים" // לביקורת המלאה

4. הפילגש

"מדיאה והשמלה הן דימויים חוזרים בסרטה הראשון של מעיין ריף, והם משתלבים בעלילה וברובד המטאפורי. אלה (דאנה איבגי) מזדהה עם כאבה של האישה הזנוחה, אבל המזימה שלה אינה שטנית כשל מדיאה. היא רק רוצה לחצוב לעצמה מקום כאלמנתו הסודית של אסף (באנגלית הסרט נקרא 'האלמנה האחרת'). נטשה (אניה בוקשטיין), מצידה, תוהה לגבי האורחת הפולשנית אך אינה מתעמתת איתה. 'הפילגש' מייצר רצף של סיטואציות לא טיפוסיות, ושתי השחקניות מוצאות את המורכבות שבדמויות… 'הפילגש' מוצא את ההומור בדרמת האבל" // לביקורת המלאה